August 2016

לזכותה של מירי רגב ייאמר שהיא יודעת להופיע ואתה נתפס לאשליה או לתקווה שהכול אצלה בגדר של הופעה. אפילו עמדותיה, הכרזותיה, התנהלותה, ושמאחוריהן מסתתרת נשמה רגישה קלויה מנימים שלוחים, ערבים וספרדיים לא פחות מיהודים. היא מפליאה להיעלם בשבתות והייתי מציע לה להצניע את יהדותה כיאה לאמונה תמימה שנרתעת מלשרוך את ציציותיה ואת פאותיה ברחובות, בכיכרות ועל המסכים. היא מקפידה להסתיר את משפחתה, והייתי מציע לה לטפח את שורשיה בקריאה חרישית של כל ספר שהיא תרצה. היא מפליאה לחייך והייתי מציע לה למרוח את חיוכה על חיינו העגומים, המתלהמים והמתרברבים. את הצעדים שהיא נוקטת בנוגע לחלוקה צודקת יותר בתקציבי משרד התרבות מקובלים עלי. אבל היא צריכה לדעת שמדובר רק בכספי תמיכה ושתמיכה לא מצמיחה יצירה גדולה. אל לה, בתור שרת התרבות, לנכס לה פלחי תרבות או פולקלור ולהוקיע פלחים אחרים. היא לא חייבת להכיר את צ'כוב – אי אפשר לקרוא את הכול – אבל היא צריכה לדבר בשבח הספר האחרון שהיא קראה. יתרה מכך, שום דבר לא מונע ממנה מלבקר בקברי צדיקים, אבל היא צריכה לדעת שצדיקים אמיתיים חיים בשכונות עוני ובשכונות מהגרים. רצוי בהחלט שהיא תקצה משאבים לסדנאות עבור אומנים צעירים בפריפריה, אסור לה להוקיע את הסדנאות במרכז. ובמקום להתרועע עם כל מי שמשדר גסות רוח, היא גם יכולה לשדר אנינות רוח ממקורות התרבות הברברית-ערבית-אנדלוסית שלצערי היא עוד לא מכירה. אם היא רק תתעניין בה תגלה מהר שמדובר בציוויליזציה שלמה שנפגעה פחות מן הקולוניאליזם הצרפתי מאשר מן הקולוניאליזם הבוטה מבית היוצר של מרכזי המפלגות בארץ. אני דווקא חושב שמירי רגב קרוצה מהחומר ממנו עשויים מנהיגים. עם פחות כוחניות ויותר עדינות, אולי היא תחלץ את ישראל מן הפלונטר התיאולוגי-משיחי בו הוא שרוי. יכול להיות שהיא פיספסה את ההזדמנות שנקרתה בדרכה עם הכרזותיה על המהגרים, השיפוץ השבטי והבזבזני של "כתר המזרח", העדר רגישות על גבולות המשילות בדמוקרטיה רב מפלגתית, רב עדתית, רב דתית ודו-לאומית, ועוד. רגב פיצחה את הגנום הפוליטי של עדות המזרח לא פחות טוב מאשר נתניהו. חסר לה עוד לגלות את הגן הבלתי נראה שמערער בקרבן את האימון העצמי עד כדי כך שהם נוטים אחרי הקולוניזטור המנוכר יותר מאשר אחרי המנהיג הטבעי. היא מספיק צעירה כדי להרשות לעצמה לצאת לחופשת לימודים במכון לדמוקרטיה כלשהו, לביקור שורשים שיחשוף בפניה את נימי הציוויליזציה הברברית-ערבית-אנדלוסית וכן, לקרוא את ממי, אלברט כהן וקאמי. אחרת היא תירשם כשרת מידנים. בתחרות על הקולות המרוטות של עדות המזרח שטרם התאוששו מההמולה שאליה הכניסו אותן הבוטות וההתנשאות המפאיניקיות, אני ממליץ בפניה להמר על הקולות המעורבים, פרי נישואי התערובת, כי עד שהגברתנים ששולטים בחיינו יפנו לה את הדרך להנהגה הקולות הפגועות יעלמו.

Read More