September 2020

4 Sep 2020 רוח נשברה: מדינה לא נורמאלית
Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

מדינת ישראל אינה כשאר המדינות. היא היחידה בעולם המתבססת על זהות בין דת ללאום, מחייבת אותה ורואה בה תנאי הכרחי להישרדותה. היות שיהדות הנה, נותרה ותיוותר, לפני הכול ואחרי הכול, "דת פלוס", מדובר במדינה היחידה המתייחסת לדת כמכוננת לאום. לא כל המוסלמים איראנים ולא כל האיראנים מוסלמים. אמנם לא כל הישראלים יהודים ולא כל היהודים ישראלים, אבל אנחנו מתפקדים כאילו היו כל הישראלים יהודים ושואפים לכך שכל היהודים יהפכו לישראלים. רוצים בישראל כמדינה יהודית ה"סובלת" בקרבה מיעוט לא יהודי, וככל שמיעוט זה קטן, הרי זה משובח. לא בדיוק מדינת לאום, כי היהדות אינה רק לאום; לא בדיוק מדינת דת, כי יהדות אינה רק דת. המצב חריג, והחריגות הזאת, אף אם אפשר לעגנה בכל מיני עקרונות, לגיטימיים לא פחות מעקרונות אחרים, טומנת בחובה אפליה מסוימת. לא אפליה הנגזרת מתורת גזע כלשהי, אלא אפליה הכורכת יחד שיקולים לאומיים או פסבדו-לאומיים ושיקולים דתיים. היא ניזונה מפחד קמאי, שהתחדד עם השואה, מפני הכחדה לאומית-דתית ודחייה עמומה של הגוי. האפליה אינה חדשה; היא קיימת קרוב לשלושת אלפים שנה. רק שבמשך אלפיים שנה לפחות היהודים הם שסבלו ממנה, וזה שבעים שנה הלא-יהודים במדינת ישראל הם הסובלים ממנה. היא לא בגדר של מדיניות, אבל היא מחלחלת לאורחות חיינו. היא לא מכוונת נגד הערבים, הנחשבים לאויבינו, אלא נגד תושבים, במשמעותה המקראית של המילה, באשר הם יושבים בתוכנו. היא טבועה באתוס היהודי של המדינה המדבר רק ליהודים. היא חלק בלתי-נפרד מדפוסי הממשל של המדינה. כמו משרד הפנים המאזרח כל צאצא של יהודי שאינו יודע מילה בעברית ואינו יודע דבר ביהדות, אולם דוחה את ילדיהם של עובדים זרים, שנולדו בארץ ומדברים עברית רהוטה. חוק השבות, הנמנה עם החוקים המכוננים את ישראל כמדינת היהודים, מפלה בין יהודים ללא-יהודים בהליכי האזרוח. ההתחכמויות המשפטיות והפילוסופיות אינן מקהות את הד האפליה שהוא מעורר באוזני אומות העולם, שלא לדבר על הפליטים הפלסטינים היושבים במחנות בלבנון ובירדן. בתקופה שבה מדינות הלאום המערביות כמו אנגליה, צרפת וגרמניה הופכות לרב-כל-דבר – רב-לאומיות, רב-תרבותיות, רב-דתיות – על אפם ועל חמתם של כל מיני לאומנים הנתלים בכל מיני שיקולים כדי להתנגד להגירה, מצבנו נראה אנכרוניסטי עוד יותר מהאופן שבו הוא נשמע. אי-אפשר להימנות עם אוהביה ותומכיה של ישראל מבלי לנהוג כלפיה בסלחנות גדולה. בשלב הנוכחי של חיינו הלאומיים אנחנו יכולים להתגאות רק בדבר אחד: הפכנו ל"מנוד ראש בלאומים". מדינת ישראל סיימה פרק בתולדותיה עם סגירת מעגל העלייה ההמונית. בעשורים האחרונים השתנתה כליל מפת העולם היהודי. העלייה ממדינות חבר העמים מגיעה לסיומה, והסוכנות היהודית, הבנויה בעיקר לשם העלאתן ארצה של קהילות במצוקה, אינה יודעת מה לעשות כדי לשרוד. בשנות ה-2000, היא מיהרה להכריז על יהדות ארגנטינה כעל יהדות מצוקה – בגלל משבר כלכלי שפקד את המדינה – ובשנות 2010 על יהדות צרפת כעל יהדות מצוקה – בגלל אנטישמיות שהשתוללה בפרברי פריז. בסופו של דבר עולים מאותן מדינות הגיעו במינונים הרבה יותר קטנים מהתחזיות, למרות המשאבים הרבים שהושקעו בעידוד עלייתם, ואיש אינו מסוגל לומר כמה חזרו לארצות המוצא שלהם וכמה המשיכו את הגירתם למדינות אחרות. בראותה שעולים אינם מגיעים, להוציא אלפים בודדים ממדינות המערב המתנסים בחיים בארץ, הסוכנות נוהגת לגייס את ממשלת ישראל, וביחד הן מעתיקות את מאמציהן לכיסי יהודים או ספק יהודים ברחבי העולם. הפעילו לחץ על ממשלת גרמניה לבטל את ההטבות שהיא העניקה למהגרים ממדינות חבר העמים בתקווה שאלה יגיעו לארץ; ליתר דיוק, הן הצליחו לסחוט מממשלת גרמניה, בעזרת כל מיני טיעונים הפורטים על נימיה, את ביטול "סל ההגירה". הן העלו בעזרת כל מיני מאתרי השבטים האבודים אינדיאנים מפרו והתפנו להעלות פלשמורה שהסכימו להתגייר כהלכה לפני שיגוירו לחומרה. העלו את אחרוני היהודים מעיראק ותימן – עשרה עד עשרים – והיחצנים הפיקו טלנובלה שלמה שלא השלתה איש. אפילו העלו קובנים, שירדו מן הארץ לטובת פלורידה עוד בטרם הספיקו לפרסם את המבצע ברבים. טוב היו עושים אם במקום לחפש עולים בקרב שבטים אבודים, היו מוותרים על הרעיון האווילי לחסל כליל כל נוכחות יהודית בתפוצות ומתפנים לאזרח פוליטית, חברתית וכלכלית את תושביה הדרוזים, הערבים, הבדואים ואפילו מהגרי העבודה. שלא לדבר על המוני צעירים מצאצאי עולי חבר העמים היורדים ממדינה שבה הם לא מוצאים את מקומם. שלא להזכיר (כי הרי קברו את השד העדתי!) את בני הדור השני והשלישי להגירה מארצות המגרב, המתקשים לשפץ את שורשיהם. חברת ערבות, אחראית, הוגנת ובריאה, אמורה לאזרח את כלל תושביה. אולם דרוזים, מוסלמים או נוצרים לא יוכלו לעולם להזדהות עם משנה אזרחית עמומה שכל כולה יהודית גם אם היא מניפה את דגל החילוניות – והיא כבר לא מניפה אותו. עשרות אלפי הנוצרים מקרב המהגרים הרוסים והאתיופים שהתבוללו בשנים האחרונות בחברה הישראלית אינם אומרים דבר על כושרה של המשנה האזרחית הישראלית לשמש מרקם לחברה בת קיימא. הרי הם עברו גיור דתי בסיטונות, לרוב במסגרת הצבא, הרבה יותר מתוך נוחיות שבהתבוללות מאשר מתוך אמונה דתית או שכנוע פטריוטי. ישראל היא אחת המדינות הבודדות אשר שישית או שביעית מתושביה מעוררים בה חששות. הפרשנים יאמרו שגם צרפת ודנמרק מתחילות לחשוש מתושביהן המוסלמים, ושאם המצב לא ישתנה ותביעות המוסלמים ילכו ויתגברו, עוד נכונות לנו תהפוכות אזרחיות מעניינות בארצות הקִדמה והסובלנות. בישראל המצב שונה. כאן לא המוסלמים הם המהגרים אלא היהודים, גם אם לצד היהודים עומדות כל הזכויות הסימבוליות שבעולם וגם אם בת-קול הייתה יוצאת – בערבית – ומשכנעת את העולם כולו בצדקת הזכויות הלאומיות של היהודים. בניגוד למוסלמים של צרפת, המרגישים מופלים, אזרחיה הערבים של ישראל מרגישים מנושלים. הם נושלו מאדמתם ומנופיה. מהעבר ומההווה שלהם. אנחנו מאלצים אותם להרגיש זרים בארצם – התרבות, המוסדות, המבטים. הם מתרעמים מחדש עם כל גל ואדווה של עלייה. אינם מבינים מה אתיופים באים לעשות בארצם – ועוד בני פלשמורה שאינם יהודים; מה רוסים באים לעשות בסביבה – ועוד רוסים נוצרים. הם אינם רואים בציונות סתם קולוניאליזם. קולוניאליזם מנשל את התושבים ממשאבי המקום; הוא אינו טוען לבעלות סימבולית עליו. לכל היותר הוא פועל לשליטה צבאית שמטרתה להגן על סוכניו, לעזור להם ולתמוך בהם. הקולוניאליסטים מתנחלים מבלי לערער על ההיסטוריה של המקום ושל תושביו. הם מציגים את עצמם כמגִנים וכעושי טוב. בישראל הערבי הנו לכל היותר נסבל, תושב בעל זכויות של אזרח. חלקו באתוס הלאומי או בתרבות הכללית שלילי. מערערים על רווחתו, על תחושת הבית שלו, על רגשי המולדת שלו. אף על פי שהערבי הישראלי חי בכפר אבותיו ואבות אבותיו, מדבר בשפתו הלאומית ונהנה מחופש בלתי-מוגבל של מצפון, דת, ביטוי ותנועה, הוא מרגיש נטול מולדת בארצו, בכפרו ובביתו. מסתכל סביבו ואינו מוצא דבר שביכולתו להזדהות עמו. הוא רואה את עצמו כקורבן לגזענות דתית, דווקא הוא, מאחרוני נבחריו של אלוהים, המתייחסים בסלחנות מתנשאת לדתות המונותיאיסטיות שקדמו לאסלאם. הערבים הפסיקו למחות נגד ביטויי הגזענות נגדם. אלה דימו אותם לג'וקים, אלה לתולעים. הם יודעים שהמילה "ערבי", בפיהם של רבדים לא מבוטלים של האוכלוסייה היהודית, גרועה משמה של כל חיה דו-רגלית או חרק. הקיצונים ביותר מקרב היהודים הישראלים מנבאים לנו שהערבים לא ירפו מהלחץ שלהם עד להחלפת מדינת ישראל במדינה רב-לאומית, רב-דתית ורב-תרבותית. זה במקרה הטוב ביותר. האמת היא, ואני מתייחס לישראל בגבולות הקו הירוק, שמדובר במדינה דו-לאומית. הלאום היהודי – אם אכן קיים לאום כזה, ומי אני שאערער על קבוצה אנושית המגדירה את עצמה כלאום – והלאום הערבי. אף שהלאום הערבי מהווה שישית מהאוכלוסייה הכללית בלבד, ואף שהלאום היהודי טוען לבעלות סימבולית כללית, לעתים בלבדית, על המדינה ואף משרה אותה בציבוריות הישראלית, ישראל הנה מדינה דו-לאומית לכל דבר. במישורים המשפטיים-דתיים, הפוליטיים-מפלגתיים, התרבותיים-חינוכיים, החברתיים-דמוגרפיים. באווירה אחרת, במוכנות לאומית אחרת, ישראל יכלה להתגאות בסגולות המודל הדו-לאומי שלה: אוטונומיה תרבותית, חינוכית, אורבאנית-חברתית ללאום הערבי; שוויון זכויות בעיני החוק. הבעיה היא שהערבים עצמם דו-ערכיים ביחסם למדינה. הם לא משלימים ממש עם קיומה ולא מעוניינים בסיפוחה למדינה פלסטינית לו הייתה כזאת – שלא לדבר על מעברם אליה לכשתקום. ואילו היהודים ממשיכים להשלות את עצמם בהמוניהם ולהתעלם מהלאום השני החי בקרבם – בתל אביב, לוד, חיפה, שלא לדבר על ירושלים, על הכפרים בגליל ועל ערי הבדואים בנגב. כל מרצם של החוקרים הרואים את עצמם כפרשנים אסטרטגיים מושקע בראיה אזורית אם לא עולמית; כל דאגת החוקרים הרואים את עצמם כפרשנים חברתיים מושקעת בניסיונות למנוע מלחמה אזרחית בקרב היהודים; איש אינו מציע מודל אזרחי המתחשב בהרכבה הדמוגרפי-לאומי-דתי של ישראל. משבר הקורונה מדגים במקצת את קוצר הראיה של מקבלי ההחלטות. בגל הראשון, אחוזי חרדה, הם התחשבו בשיקולים בריאותיים בלבד; בגל השני, הם משתדלים כבר לשלב שיקולים כלכליים בשיקולים בריאותיים; בגל השלישי, הם יצטרכו, על אפם ועל חמתם, להוסיף גם שיקולים אורבניים ושיקולים דתיים...

Read More

Quel rôle tient la fiction dans « les expériences de pensée » destinées à avancer des thèses tentatoires (« que se passerait-il si… ? »), somme toute hasardeuses aléatoires, pouvant générer des théories ? – Comment se présentent les thèses tentatoires ? – D’où viennent-elles ? – De l’Ecole au...

Read More

Pages