October 2020

30 Oct 2020 רוח נשברה: הסכנה הפלישתית

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

דמויות כפינסקר והרצל הגיעו ללאומיות היהודית לאו דווקא מתוך עיסוק ביהדות, אלא מתוך התמודדות עם האנטישמיות שמנעה מהם מלהתערות בחברה הלא יהודית. הציונות הפוליטית הציעה פתרון יהודי לבעיית היהודים רק משום שלא התאפשר פתרון לא יהודי, לפחות בראשית דרכה ובקרב החוגים המשכילים במערב. האנטישמיות הייתה כה מושרשת בחברות האירופיות, טבועה...

26 Oct 2020 NOTE DE LECTURE : GUSTAVE FLAUBERT, BOUVARD ET PECUCHET (1881)

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

C’est le récit de deux hommes qui se retirent dans une propriété normande acquise grâce à l’héritage de l’un et aux économies de l’autre. Ils donnent l’impression de régresser dans l’on sait quelle savoureuse curiosité plus éprise d’elle-même que de qu’elle révélerait. Ils réalisent le rêve du rentier qui précéda...

24 Oct 2020 חדשות סבוניה: שיח חירשים

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

איני יודע מה לחשוב על החרדים. זכותם לחיות ולמות כפי שהם רוצים. רוצים להמית את עצמם באוהלה של תורה – איני מתנגד כל עוד הם לא מבקשים להמית אותי. רוצים להתפלל במרחבים סגורים – אני יכול רק להתפלל שתפילותיהם ייענו. רוצים לרקוד מסביב לאדמו"רים או קברי צדיקים – אהנה מריקודיהם כל עוד הם לא מנסים למשוך אותי למעגלי הריקוד שלהם. רוצים להחרים את הטלפונים הסלולריים ואת כל מה שהם מסמלים – אני דווקא מוקיר את התנזרותם כל עוד היא לא מחייבת אותי. הם טוענים שהם נוטלים את חלקם בעומס הביטחוני על-ידי לימוד תורה – היות שאני בעד צבא מקצועי של מתנדבים איני רואה טעם בלנסות לגייס אותם. הם מרבים להאדיר את מעמד האישה בקרבם ולכנותה בת מלך – איני נוהג להתערב בענייני אישות ואיני רואה מתפקידי להיאבק בעד זכויות נשים כל עוד הן מוצאות את הגשמתן בגידול ילדים או בתחזוקת בתיהן. הם מאמינים שהם שומרי אמוני ישראל – איני מערער כלל על קביעתם. אפילו התנשאותם אינה מפריעה. הרי היא טבועה בתחושת הבחירה היהודית והיא ניכרת בקרב אנשי אקדמיה מצויים לא פחות מאשר בקרב חוגים רבניים מהציונות הדתית. החרדים הקימו לעצמם אוטונומיה, בין אם מדובר באוטונומיית אצולה או באוטונומיית אמיש, בתוך מדינה ריבונית. הם לא יחידים. גם הערבים חיים באוטונומיה משלהם. גם המתנחלים חיים במלכות משלהם. החרדים לא מקבלים ממש את הריבונות היהודית – להוציא ייצוג בכנסת ממניעים השמורים עמם. הם לא חסידים גדולים של ממלכתיות יהודית. אפילו רואים בה כפירה. הם דבקים בכל נימי נשמתם – באמונותיהם, פולחניהם, מצוותיהם, אורחות חייהם – בתיאוקרטיה ישירה תחת מדינה ריבונית בהתאם לכלל הידוע "דינא דמלכותא דינא". הם מתייחסים לישראל כמו שעמיתיהם בארצות הברית או ברוסיה מתייחסים לממשל האמריקאי או הרוסי. פחות או יותר. עם הבדל אחד גדול. אם בחו"ל הם מתנהגים – אפילו בארצות הברית (ראה התקפלותם המהירה מול המשטרה) – בזהירות הנדרשת מהכלל "הוי מתפלל בשלומה של המלכות", בישראל הם נוטים לזלזל בה. כי היא יצירה כופרת שפוגעת ביקר להם והעול שלה הוא בגדר אונס משיחי – למרות כל מה שהוא יכול לתרום להם ואינו תורם, כל מה שהוא תורם להם ויכול להימנע מלתרום להם. היות שאני חסיד גדול – גם – של המודל התיאולוגי-פוליטי הזה – לא אני אוקיע אותו, לא את סגולותיו ולא את מגרעותיו. כולם יודעים מה הסכנות הטמונות בו. אם התבדלות החרדים גובלת בבידולם ממדינת ישראל – זאת לא הבעיה שלהם אלא הבעיה של מדינת ישראל. נקודת ההתנגשות בין המערכת הריבונית והמערכת הרבנית הולכת וקרבה. במשטר דמוקרטי היא בלתי נמנעת. ההתנגשות שונה ממקום למקום, גם הפתרונות. הכול תלוי בנסיבות. אפילו התנהגות החרדים בנושא הקורונה אינה מעוררת בי לא תרעומת ולא אהדה. נראה לי שהם מתחבטים קשות בקשר בין אמונה לבריאות ומחפשים פתרונות, חלקם יצירתיים, חלקם פתטיים. בראייתם הם מתים על קידוש השם, בראייתי הם עלולים להתגלות כממיתים על קידוש השם. אבל זה תמיד היה ככה, הגבול מעולם לא היה ברור, בכל הדתות. הדבר החמור ביותר שיכול לקרות להם – ולנו – הוא ליטול את השלטון ולהתחיל לקבל ההחלטות ממלכתיות. הן בנושא ביטחון הן בנושא רווחה. סביר להניח שהם יעדיפו לבצר את האוטונומיה שלהם לכדי גטו מאשר ליטול את המושכות (ראה את ההתנהלות המיוסרת של ליצמן שמתנודד כל הזמן בין תפקיד של שר לתפקיד של סגן שר). לומר את האמת, איני צופה להם טובות ואיני מצפה מהם לנפלאות. לא במחקר ולא ביצירה. אפילו לא בתורה. להוציא אולי עוד משנה קבלית שתזכה אותם בתשומת לב של כמה חוקרים הזויים באוניברסיטאות שמאדירות את המופרעות היהודית. אני דווקא צופה יציאה המונית בשאלה שעשויה לתרום תרומה משמעותית לחברה הישראלית. גם במחקר וגם ביצירה. גם בתורה. אם היא לא התרחשה עד עכשיו, הרי זה בגלל הגדרות שהציבו לעצמם ומונעות מהם להשתלב מקצועית בחברה הכללית. שילובם נושא הבטחה, והיא כה גדולה עד שאיני מבין כלל את התעקשותה של המדינה להעלות בכל מחיר את יהודי התפוצות במקום להציע לחרדים מסלולי עליה פנימית. איני משוכנע במה שכתבתי. אולי בגלל שאני משלה את עצמי במשאלות לב. אולי בגלל שהחרדים מתייחסים אלי כאל תינוק שנשבה או כאל חמור. אולי בגלל שאני, אם להודות על האמת, מרגיש יותר ויותר זר לעולמם..