בארץ פלישתים / אלק סרור

About the Book

אמנו מותירה חותם בלתי נמחה על כל אחת ואחד מאתנו. היא מטביעה בנו את חששותיה ואת תקוותיה, והיא מפלסת את הדרך להגשמה, לתהילה או לתסכול. היא נותרת, לטוב ולרע, חבל הטבור לילדותנו שבה עוצבה אישיותנו. דמות האם מניעה את המשפחה ורוב התרבויות מבליטות את מקומה ומשבחות את מסירותה.
בישראל התקבצו תרבויות ומסורות רבות והן משתמרות עדיין בדמויות האימהות. בזיכרונות נוגים, במחוות חיבה, בשפת אם שהולכת ונכחדת. לכל אחד ואחת אימא משלו(ה), דמות החולשת על עולם ומלואו, שממנה אנו ממשיכים לינוק חלק ממאוויינו.
ספר זה מגולל את סיפורה של אימא שנעקרה מארץ מוצאה והושלכה לתרבות פלישתית המשתלטת על הארץ שהובטחה לה.

From the book

זה נגמר אימא, עוד מעט זה ייגמר. הדאגות, הפחדים, החרדות. המלחמות. הרעש סביב. המדינה תחזיק מעמד. אולי עוד חמישים שנה, אולי מאה. האמת היא שעכשיו כשאת הולכת, כבר לא אכפת לי ממש. המדינה נועדה לך, לא לי. היא קמה בשבילך, לא בשבילי. את היית יהודייה, אני נעשיתי פלשתי. בלחץ ההמולה, האווירה, המנהגים, ההליכות. אימצתי לי את אורח חייהם. את הבוטות ואת השאננות. עם מותך, שארית השכינה מסתלקת לה מן העולם. מרוב דרשות,  נוכחותה הצטמצמה יותר ויותר לאהבתך. ועכשיו שאת נוטשת אותי, את מפקירה אותי ללילית, עכשיו כשאת כבר לא שומעת אותי אני מתנער משארית צניעותי ומדבר עליה גלויות. כולם רוצים לדעת מה קורה אתי. אחרי ככלות הכול יש וודאי סיבה לכך שלא הגשמתי את היקרה שבמשאלותיך: לא לקחתי לי אישה ולא הבאתי ילדים לעולם.