גזזת / אלק סרור

About the Book

הגזזת שפרצה בשנות החמישים לא משה מסדר היום. המדינה טרם סיימה לשלם פיצויים לקורבנות וזן חדש של המחלה, קטלני יותר, מתגלה בראשים, בזקנים, בקירות... ותחת עטו של המחבר. "גזזת" הוא סיפור הומוריסטי על אחת המחלות שהשתרשו בהווי הישראלי.

From the book

זה היה צפוי. במוקדם או במאוחר. משמאל או מימין. בסופו של דבר, זה נפל עלי משמים. התחילו לעצור אנשים בשם השם, לחקור אותם בשם השם, ללמד אותם תורה בשם השם. חבורות מלאכים מזוקנים, באמצע הלילה, עם רשימות מסודרות. כמו גיוס מילואים בצו 8 לפני שרשויות הצבא עברו למסרונים. מבלי להניח לי להחליף בגדים, לקחת ספר או שניים, להיפרד מהחברה, מהשכן או מהכלב.

"אין לך ממה לחשוש,” הם אומרים, "אנחנו דואגים לכול, נודיע לקרובים ולעמיתים."

הקול מאופק, חרישי, ללא איום, כמעט מתחסד. ספוג סלחנות שאנשים דתיים מרעיפים על אנשים נבוכים ואובדים. תינוקות שנשבו, כלים שנשברו. בלי צעקות, בלי פקודות. ללא המולה. הם הרי פועלים בברכת השם. בשליחותו. מטעמו. צניעותם האגדית יאה גם למבצע זה. הענווה. הצער. אף אם מדובר באפיקורסים מדופלמים כמותי. הם עוטפים אותי מכל צד, קרובים קרובים, נודפים ריח קדושה רקובה, רווית זיעה, כזו שנודפת מהם באוטובוס.