ספר רינהאמי בוגנים/מנחם חביב

From the book

למניעת כל אי הבנה אני צריך להודיע שזה אינו ספר האהבה שהבטחתי לכם. הוא עוד יבוא באחד הימים. אני חייב אותו לַקוראת האוהבת הבלתי ידועה. איני יכול ללכת בלי לחבר אותו. אחרת אפגע בה כפליים, על שלא הכרתי באהבתה ועל שלא התנצלתי. סיפור אהבתי-אהבתה עוד יבוא. בתקווה שעד שאשלים אותו לא יֵצא לי לפגוש אותה. כי פגישה כה מאוחרת רק תשבש את העלילה ולא אוכל לעמוד במלאכת הכתיבה. בינתיים אני מציע לכם ספר על שִׂנאה, והיא לא פחות מֵניעה מאשר אהבה. היא מעבירה בני אדם על דעתם ודוחקת אותם לכל מיני פינות אפלות. איני יודע אם ירדתי לתהומות השנאה שבערה בליבו של מכלוף רביבו, חבר ילדות, שנעשה בלחצו של המורה בכיתה א' למנו, בלחץ אשתו למני רביב ובלחץ רשויות האוניברסיטה למנחם רביב, אבל ניסיתי כמיטב יכולתי לערוך את סיפור שִׂנאותיו. למרות האהבה הגדולה שהוא ידע לקראת סוף חייו, הוא לא ויתר על נקמתו. לא באלוהים ולא בישראל, לא באוניברסיטה ולא בבר מוחה, לא באשתו ולא בעמיתיו. רינה לא הייתה אישה מכובדת במיוחד, ואם היא נגמלה מעיסוקה זה לא היה מרצונה. היא הייתה יפה, רגישה, אדיבה ובעלת כריזמה חושנית סוחפת. היא נודעה לציבור הרחב הודות למאבקה נגד כל חקיקה בענייני זנות ובעד זכויות עמיתותיה למקצוע. היא לחמה בארגוני נשים, בח"כים מכהנים, בסרסורים למיניהם. כאשר כל המדינה התפלשה בזימה הפוליטית שעליה ניצחו נתניהו ולהקת המעודדים שלו, מנו ידע אושר בזרועותיה, במיוחד באותם ימי קורונה ארורים שנחתו על נתניה, על שלולית החורף שלה ועל בית החולים לניאדו של קריית צאנז המופלאה.