August 2018

31 Aug 2018 DANS LE SILLAGE DE DERRIDA : DECONSTRUCTION DANS TOUS LES SENS

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Derrida distingue entre deux modes de lecture : une lecture traditionnelle, s'inscrivant fans la tradition logocentrique, consistant à doubler le texte de commentaires censés l’expliciter à la raison sinon au bon sens ; une lecture transgressionnelle, consistant à considérer le texte-signifiant comme un symptôme littéraire censé nous mettre sur la...

30 Aug 2018 חדשות סבוניה: נתניה כמשל

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

מצפה לנו תקופה עזה. מלחמות יצרים. בעיריות לא פחות מאשר במועצות המקומיות. לא מדובר במפלגות אלא בחמולות. לעתים נתלות במפלגות, לעתים בועטות בהן. כולם רוצים בטובת האזרחים, כולם מבטיחים מגדלים וקניונים. עכשיו שהשחיתות מוסדה ומינוי מקורבים הוא דבר שבשגרה, נאבקים על ג'ובים. בשם איכות החיים. הבוחרים יצביעו לפי השנאות שלהם. מי ששונא חרדים יצביע בעד שונא חרדים, מי ששונא חילונים יצביע בעד שונא חילונים, מי ששונא ערבים או יהודים יצביע בעד... אנטישמים תוצרת הארץ. הבחירות המקומיות הן בגדר חיסול חשבונות בחצר האחורית של הפוליטיקה הלאומית, שהיא עצמה חיסול חשבונות יהודי בחצר האחורית של הפוליטיקה העולמית. אני לא אצביע כי איני בטוח שהמועמד שלי לא יחבור, לצרכיו האישיים, לשנוא נפשי בעת חלוקת השלל. הגידו לי, אתם המתמוגגים מהישגי הביביקרטיה, אם זה קורה רק לי ובמקרה הנ"ל למה רק לי? בכל פעם שאני מסתובב במרכז עיר פריפריאלית אני חש בצרימה חדה המפלחת אותי לאוהד ישראל ולעוכר סבוניה. הצרימה בין אולפני הטלוויזיה, מגדלי ההיי טק, רחבות האוניברסיטאות ונאומי נתניהו מצד אחד למציאות העגומה במרכזי אותן ערים מצד שני. קחו למשל את נתניה. מדובר ברצועת חוף מסודרת למדי. אבל אסור להתרחק משפת הים, אתם עלולים להיקלע לעולם מרוד. למבוך של מוניות שירות צהובות שהורידו את האוטובוסים מן הכביש ולמקהלת צפירות אמבולנסים שמגיחים מכל מקום כמתחרים על המעולפים המתמוטטים ברחובות. מרוב שלטים לא יודעים מה החנויות מוכרות. מזללה. מפעל הפיס. ממתקים. מפעל הפיס. פיצוציה. מפעל הפיס. מגדנייה. מפעל הפיס. בנק לצד בנק. פלפל לצד שוארמה. בית תמחוי לצד אופטיקאי. על השלטים כולם מתנוסס נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. כאילו הייתה סיסמת הבחירות הנפוצה ביותר ברחבי הארץ. כאילו כולם הפכו לנחנחים. על כיסאות גלגלים או על קטנועים. בליווי פיליפיניות או נפליות עובדות עבודה זרה. כאילו מרכזה של עיר היהלומים לשעבר נמצא מחוץ לתחום הישגי רגב והתרבות שלה, אדלשטיין והנימוסים שלו. הדוחק, העליבות והמועקה מגיחים מכל מקום ונמרחים על הקירות, על הפנים, על הספסלים. כל עשרים מטר קבצן, כל עשרים מטר נכה. אם זו התחושה בנתניה, עיר מגוריי, מה תאמרו בלוד ובגת שלא לדבר על ג'יסר א-זרקא? אני כנראה לא מסתובב במקומות הנכונים. אתה מחפש מגדל כדי להקהות את הצרימה הנוראה. אתה שם את פעמיך אל רחוב רמז איני יודע איזה מספר. משרד הפנים עם מוכרי תורים עבור אלה שלא יודעים לשרת את עצמם על המרשתת ובעיקר חולים, הרבה חולים, עם הליכונים ועם תיקים, שנדחסים למעליות צרות מלהכיל את כל פגועי קופת חולים כללית שריכזה את שירותיה בלי לדאוג למעליות. נדחסים, נדחסים, נדחסים עד שקול בחורה נשמע מוחה: "אולי תשמור מרחק ממני ולא תיגע בי!" אתה כבר חושש ששוטר יחכה לך בצאתך מן המעלית לכשתגיע – אם תגיע – לאינך יודע איזו קומה. אם לא אתה אז החולה הסופני שעל-ידך. על ההמולה הזאת מנצחת מלכת השלטון המקומי החשודה באיני יודע מה, וכל הסקרים מנבאים לה ניצחון מוחץ על יריביה. עבורה בחירות הן בגדר התרסה, ניצחון בגדר זיכוי עצמי...

28 Aug 2018 CHRONIQUE DE JÉRUSALEM : LA MISERE RELIGIEUSE DE FLAUBERT DANS LA VILLE QUI CRANE ET DIVISE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Jérusalem, an 5808 selon le calendrier hébraïque, an 2048 selon le calendrier chrétien, an 1470 selon le calendrier musulman. Gustave Flaubert et Maxime Du Camp voyagent en Orient. Flaubert, qui a 28 ans, se remettait de la crise comitiale qui l’avait secoué en 1843. On lui conseillait de prendre de...