May 2020

En 1916, dans un village de la côte irlandaise, Rosie, la fille de Ryan, tavernier à la grande gueule, se cherche des émotions. Elle se promène le long du rivage, d’une beauté sauvage, vêtue à la dernière mode et portant ombrelle. Le village, tout à ses pudibonderies et à ses...

Read More
30 May 2020 חדשות סבוניה: שלטון המאפיה
Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

באותו ערב גורלי אני – ולא אחר – עמדתי על המרפסת בכיכר ציון. אני חיממתי את מקהלות השנאה, אני זרעתי את זרעי הפורענות. את בחירתי השגתי בזכות השיסוי שלי. זה הצליח לי אז, זה יצליח לי עכשיו. הפעם העבודה תהיה קלה. אבעיר את השטח ואשמיט את הקרקע מתחת לרגלי יפי הנפש הבוגדים האנטי-ביבים. נפשי לא תמות עם השמאלנים, הם ימותו לפני. תראו איפה מפלגת העבודה ומה נותר מכחול לבן. הגינויים הרפים של גנץ ושל גלריית אנשיו מצחיקים אותי. כאילו אפשר להתמודד עם ליבוי יצרים בנימוסים והליכות. שביתי אותם במשרדיהם, כבולים בשלשלות שררה כמו שמעולם לא סונדלו מתחרים בזירת פשע כלשהי, והם משחקים אותה עדינים. לא תופסים שנטרלתי אותם עד לעיתוי המתאים לחיסולם. שיסעתי את החברה, מוטטתי את מוסדות המשפט, אפילו את המדינה אני עוד אפרק. אני הולך לערער את הספים, איש לא יעמוד בדרכי. לא שוטר, לא פרקליט ולא שופט. ההיסטוריה אינה זוכרת שליטים חלשים ואדיבים אלא את המתפרעים והמנוולים. אני יודע ללבות שנאה, טינה, יצר ההרס. אני מומחה בחימום דם לב ובמיוחד דמם של מרוקאים, טוניסאים ושאר כורדים. אני הולך ללמד את העולם לקח בניהול משפט ציבורי. מבטיח לכם הפקה לעשר שנים לפחות. אם עד עכשיו הייתי קוסם, מהיום והלאה אני הולך להיות שחקן ולהרביץ הופעה עולמית, יותר טוב ממרלון ברנדו בתפקיד הסנדק או רוברט דה נירו בתפקיד אל קפונה. השבוע קיבלתם קדימון על מה שאני הולך לעולל לכם. שרים בתור שומרי ראשי, עוטים מסכה, מגנים עליי בגופם. כאשר אבקש, הם יסירו את המסכות וישלפו את האקדחים הפולנים ואת הסכינים המרוקאיות שלהם. שלא לדבר על הצהרותיהם המחודדות. ככל שאני משפיל אותם, הם סוגדים לי; ככל שאני מפזר להם הבטחות שווא, הם מצייתים לי – כאילו לא גילו שאם יש משהו שאני לא מקיים אלה הבטחות. אפילו אל קפונה לא זכה להערצה המתקרבת לסגידה שלה אני זוכה. כל כולו העסיק כמה גובי דמי חסות, לעומתו אני מלהק מיליוני צווחנים, חולש על עשרות אלפי משרות, מחלק שלל של מדינה שלמה... ממנה שר משטרה שממנה לו סגן (יש לי תחושה שעם האתיופי הזה, המרוקאים הולכים לאבד את מקומם הראשון בסולם הטווסות הפוליטית) שממנה מפכ"ל. ראיתם איך מירי נדחפה כדי להיכנס לתמונה (או! כמה צחקנו עם שרה ויאיר!). יכולתי להיות נשיא ארצות הברית לו רק רציתי – בשבילי היו משנים את החוקה. יכולתי להיות מזכ"ל כל ארגון בינלאומי – בשבילי היו שוכחים את שרותי בסיירת מטכ"ל ולא הייתי מתקשה להתכחש לו. יכולתי להיות נשיא אוניברסיטה, נשיא תאגיד עולמי, נשיא רשת של קזינו. יכולתי להרוויח מאות מיליונים בשנה, לטוס במטוס פרטי ולהסתובב בין עשרה ארמונות. במקום זה הקרבתי את חיי בשביל המדינה המטולאת, הנחשלת, הרדודה שלולא הבלי פי היא הייתה מגלה עד כמה היא שולית. ובמקום להודות לי, מערכת המשפט שלה רודפת אותי, על כלום כי לא היה כלום – להוציא כמה בקבוקי שמפניה ורודה, כמה סיגרים עלובים וכמה חליפות חד פעמיות. לכל תת-אלוף ומעלה מותר למכור נשק בסיטונות לדרום סודן ולקולומביה, ולקרובי משפחתי אסור לשדל את גרמניה למכור צוללות למצרים?! כל בורסאי מגלגל מניות ולי אסור לשים בצד כמה מיליונים עלובים?! הקטנוניות, ההתחשבנות, הדקדקנות משגעות אותי. לא מדובר במשפט אלא ברדיפה של האינקוויזיציה ואבי ידע על מה אני מדבר. הם חושבים את עצמם לשופטים, נהנים ממשכורת דשנה ומהטבות מרופדות – שלא לדבר על פנסיה חלומית – והם רוצים להעמיד אותי במבחני הבמה המשפטית העלובה שלהם! אחרי כל מה שעשיתי כדי להעביר את המדינה מייצוא תפוזים לייצוא יאירים? כל עוד הבוזגלואים, המכלופים והאמסלמים איתי הם לא יוכלו לעשות דבר נגדי. אני יודע לפרוט על נימי התסכול והניכור שלהם, על נימי הנקמה והטינה. עוד יותר טוב מאריה דרעי או עמיר פרץ. בניגוד למרוקאים, איני בוחל בדבר. לא בהסתה, לא בשיסוי, לא בהמרדה. בינתיים מספיקים לי כמה ביסמוטים וכמה בני חיים. הם עושים עבודה יותר טובה מאמסלם, אוחנה ורגב גם יחד. ביסמוט קיבל גם מעמד של שגריר לשעבר וגם עיתון שכולו אמת (האמת שלי), עבור בן חיים אמצא איזה תפקיד (מקשר בין הממשלה לאלוהים?) או איזה פרס (פרס מחזור כמובן של מה שנאמר על-ידי טובים ממנו בצורה שוטפת יותר לפני ארבעים שנה, ובלי להסגיר סטייה פוליטית). הם טובים כדי להעביר לקה פסבדו אינטלקטואלית על התמיכה העממית ההמונית בי. אם שני הדחלילים האלה – כי לא מדובר ביותר מזה – תומכים בי אז למה שהקוראים שלהם והצופים בהם לא ילכו בעקבותיי באש ובמים, לעזה ולמצדה? אני לא מסתפק בשני העילגים האלה. אחרי שגייסתי את פרופ' מארק ליפשיץ מהרווארד לטיפול בקורונה – אתם זוכרים? איך גירשתי אותה! רק רחביה, שמתנכלת לי תמיד, החזירה אותה... – אני מגייס עכשיו את פרופ' אלן דרשוביץ, גם הוא מהרווארד, המתמחה בהגנה על רוצחים. לא שאני סומך עליהם – הם לא מגיעים לקרסוליים שלי לא בטיפול בקורונה ולא בטרטור פרקליטים – אלא כדי לעשות רושם עוד יותר גדול על ההמונים ובדרך גם לתת ביטוי לתיעוב שלי כלפי האוניברסיטה הוויאמרית של ירושלים והאוניברסיטה הרומנית של תל-אביב. איש לא מצליח לפצח את סוד גאונותי. מרוב עליבות, הפרשנים מדברים עלי במונחים פוליטיים. הורדוס, נרון, מקיאבלי. הם לא מבינים שכוחי בהסתות שלי, בשקרים שלי, בהתלהמות שלי... בהפקות הזעירות הסוחטות דמעה מכל עין, כמו המפגש הספונטני שאורגן בקפידה עם ניצולי השואה שבאו לתמוך בי. הם לא תופסים שאני מפיק את ההצגה הכי טובה בגטו ומרתק גם את אוהדיי וגם את עוכריי. אני כישרוני כשד וככל שאני משסה, מסית, משקר, מתחמן, מתחמק, וכו', התמיכה בי רק מתרחבת. לא אני בחרתי את העם המעורער הזה, הוא בחר בי. הפרשנים לא מבינים שאת המורשת הפוליטית שלי אני דולה מהעולמות התחתונים. המאפיה האמריקאית, הפולנית, הסיציליאנית. שכללתי את תורת המאפיה, הפכתי אותה למשנה פוליטית סדורה, ובגיבוי ליפשיץ, דרשוביץ ושאר עמיתיהם אני מגייס אותה להפיכת ישראל ל... סבוניה.

Read More

Thomas Mann est un maître-écrivain, l’un des plus roués à la narration (on peut écrire pour écrire, sans savoir raconter et encore moins narrer). On ne peut que lui prêter du génie pour la littérature, sans trop savoir ce que ce mot recouvre, décelable dans sa restitution de l’univers qu’il...

Read More

Pages