May 2020

2 May 2020 חדשות סבוניה: נייר טואלט

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

נתקעתי עם מלאי של נייר טואלט. מכל הסוגים ומכל הצבעים. נייר מחוספס לימי חול ונייר קטיפתי לימי שבת. נייר אחיד מימי הצנע ונייר צבעוני מימי נתניהו. נייר עם ניחוח של פשתן ונייר עם ניחוח של לילך. אני לא יודע למה רכשתי כל כך הרבה נייר. היות שכולם התנפלו על המדפים ומילאו עגלות, אמרתי לעצמי: "הם בטח יודעים משהו שאני לא יודע." אז גם אני הערמתי גלילים על גבי גלילים. בשירותים, במחסנים, בממ"ד, מתחת למדרגות הפנימיות. באותם ימים איש לא ידע דבר והתבהלה, בניצוחו של המבהיל הלאומי, הייתה רבה. הוא דיבר על מיליוני חולים ועל עשרות אלפי מתים. הכול היה חסר. מטושים, מסכות, מדי חום, ציוד הגנה לרופאים, מכונות הנשמה ובעיקר... ביצים. אז גייסו את המוסד, את ותיקי 8200, את פיקוד העורף והחזירו לעבודה את... התרנגולות שיצאו לגמלאות. תודו שעבור מדינה שמוכנה "לכל תרחיש", הברדק היה גדול. המכונים האסטרטגיים למיניהם, בראשות פלוני ראש אמ"ן לשעבר ובראשות אלמוני ראש המוסד לשעבר, שצפו את הכול, דימו את הכול, התכוננו לכול ובעיקר... נהנו לעת זקנה לשחק את המשחקים האסטרטגיים שלהם בחסות האוניברסיטאות ובתמיכת מממנים פתיים שהשתכנעו שבכוחה של סבוניה להציל את העולם מרעב, ממלחמה ו... ממכת בכורות, כולם השתתקו. להגנתם ייאמר שאיש לא צפה שתיפול עלינו מכת סבתות וסבים. הפעם הברברת פשטה בקרב רופאים שקיבלו קידום לדרגה של פרשנים – מעולם לא קיבלנו פרשנים כה רדודים שחזרו על עצמם כתוכים – ובקרב עיתונאים שנעשו למומחי עקומות, מגובים בסטטיסטיקאים הוזי עתידות בעזרת אלגוריתמים נבואיים. בשורה התחתונה כולם נתפסו עם המכנסיים למטה והאזרח הקטן התנפל על... נייר טואלט (בבקשה הציעו לי הסבר פסיכואנליטי פחות גס שיהיה מבוסס על חוכמת העדר!) בימים האחרונים התחבטתי קשות בשאלה קיומית מעיקה ביותר: "מה לעשות עם נייר הטואלט שנערם בביתי?" ניסיתי לחלק אותו לקרובים ולשכנים אבל גם להם לא חסר. פעוטונים, גני ילדים ובתי ספר היו סגורים. לבתי חולים – תודות לתושיית המוסד, 8200 ויחסי ביבי עם שועי עולם – כבר לא חסר כלום. לבתי אבות אסור היה להיכנס. האוניברסיטאות שבורקות מבחוץ ושירותיהן תמיד מטונפים נעלו את מוחותיהן עם שעריהן. אגודות הצדקה שהמשיכו לפעול למרות שהתערבות הצבא יתרה את פעולתן דרשו – כמו הספריות שלהן רוצים לתרום ספרים ישנים – להביא את הנייר עד למחסנים. ניסיתי לראות אם אפשר לעשות שימוש משני בנייר. אולי זרי נייר לקראת סוכות – אם עד אז תותר בניית סוכות – פרחים או סתם קונפטי. אבל הייתי עסוק כל היום בלשטח את העקומות – בעיקר עקומת הבהלה – ולא הייתה לי סבלנות למלאכת יד. אז הבנתי שבמצב שנוצר, במבוכה הגדולה, כאשר איש בקרב המכונים למיניהם – שלא לדבר על הרופאים – אינו יודע מי תוקף מה, מה האבחונים, מה הטיפולים ושמערכת הבריאות – הנפלאה, המופלאה, המסורה (עד לפוסט שיוקדש לבתי החולים בימי שגרה) – עומדת חסרת אונים, נייר טואלט היה בגדר סגולה לאריכות ימים, כלומר בגדר התרופה – סליחה הנשק – היחידה נגד וירוס אלים, בוגדני, "ראש תמנון"... שתקף אותנו בהפתעה, אילץ אותנו להישאר בבתים ולהיעזר בנייר כדי להקל על המועקה שמנכ"ל משרד הבריאות הפיק בכמויות סיטונאיות כדי להראות למעסיקיו הבאים מקרב התאגידים הגדולים עד כמה הוא אחלה מנכ"ל ריכוזי חרדתי במיטב מסורת המנהיגות הסבונית. בינתיים אפשר להשתמש בנייר טואלט בתור תכריכים לאשליות הסבוניות של הכלכלה הליברלית-ימנית שבפי המש(י)חי(ס)טים הגזלנים מנשלים עושקים שחתמו – כך התבשרנו השבוע – עם חברה קדישא על הכשרת בית קברות שישרת את כל יהודה ושומרון. לומר שלפעמים המציאות עולה על הסרקזם הבריא חולני שלי...

1 May 2020 NOTE DE LECTURE : V. NABOKOV, LOLITA (1955)

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Le narrateur de « Lolita » – un Européen émigré aux Etats-Unis du nom d’Humbert Humbert (HH) – s’entiche d’une « nymphette » américaine de douze ans qui vient de faire ses classes sexuelles dans une colonie de vacances. HH a 37 ans, avec dans son passé un mariage qui...