September 2020

29 Sep 2020 NOTE DE LECTURE : TAHAR BEN JELLOUN, LA NUIT SACREE (1987)

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Tahar Ben Jelloun réclame une autre couverture. Comme chacun. Rien ne me rebute autant que la couverture unique sous laquelle l’on introduit, de gré ou de force, tous les auteurs. Sans considération pour la singularité de leur voix intérieure, les traditions qui les portent, les musiques qui les bercent, les...

26 Sep 2020 NOTES PHILOSOPHIQUES : LA NATURE DE LA BEAUTE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Qu’est-ce que la beauté ? – Pourquoi dit-on que telle chose est belle, telle autre ne l’est pas ? – Pourquoi ce qui me paraît beau ne le paraît pas forcément à autrui ? – Peut-on énoncer des critères universels de beauté ? – Quels seraient-ils ? – Que recouvre...

23 Sep 2020 חדשות סבוניה: עלילות קורונה

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

לא צפיתי, אני מודה, שזה מה שיקרה לפרויקטור שמונה כדי להכניע את הקורונה. הוא היה מנכ"ל משרד הבריאות, יו"ר ועדת התרופות, מנהל בית החולים הגדול בעיר הגדולה. הוא נשמע נמרץ, בטוח בעצמו, נחוש. אפילו לא ביקש הגדרת תפקיד ולא סמכויות. הוא תמיד ידע לתמרן בין רופאים, רשויות וחולים, למה שלא יידע גם הפעם. לרופאים יש נטייה לחשוב שבגלל שהם רגילים לכפות את דעתם על חולים, הם יודעים לשכנע בכל דבר וענין. בעוד רובם נטולים כל רגישות פוליטית ומנהלית ועם השנים שהם מבלים עם החולים הם גם מפתחים להם אפתיה רגשית. אחרת לא היו שורדים. רפואה היא מקצוע אקלקטי שסוחב אתו – והם יודעים זאת היטב – שרידי שרלטנות בלתי מבוטלים. הטכניקה הרפואית התפתחה, הרפואה נסוגה. איני מטיל ספק שקורה להם לרפא חולים – אבל לחשוב את עצמם לחצאי אלים או – במקרה של גמזו – לתפוס את מקומו של הקדוש ברוך הוא ועוד בימים הנוראים – לא ישורנו במחוזותינו הקדושים. הרוחות משלימות עם המצב. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. שילמנו מחירים קשים בעבר, נשלם את המחיר גם הפעם. יכולנו למלריה ולכולרה, לפוליו ולגזזת, נוכל גם לקורונה. לא וירוס יכניע את רוחנו האיתנה. הרי אנחנו עם נפלא ומופלא. כדברי נשיאנו המתחיל להמאיס עלי את רגשנותו. גם אני מעדיף ללקות באשליות. לי זה לא יקרה. אני שומר מצוות. אני מאוהב, אני נגד ביבי, אני צעיר. להתפלל יותר חשוב מלחיות, להתחתן מפצה על כל תחלואה, להוריד את נתניהו יותר חשוב מלחיות עוד יום תחת שלטונו, לבלות יותר נעים מלהסתגר בבית. אחרי עשרות שנים, סבוניה מגיעה להסכמה לאומית והיא לא צבאית. היא חוצה מגזרים, עדות וגילים. אפילו קשישים רבים לא היו מסרבים לחתום על האמנת הקורונה הנרקמת לה מאונס. אם כבר עומדים למות ממשהו אז שיהיה בתור מחאה נגד הטיפשות הפושה בקרב הפוליטיקאים ונגד התסכול החושף את אוזלת ידה של מערכת הבריאות. לא במקרה זה קורה לנו, היינו בתסריטי אימים יותר גרועים. כל שנה חיכינו לאחר החגים, קורונה יכולה לחכות לאחר החגים. לא יקרה שום דבר אם כמה מאות קשישים ילכו לעולמם בשיבה טובה. לא בגללם – ובגלל גמזו אחד – נפסיק לעשות חיים, להכות על חטא, לנפנף בלולב לגירוש שדים ורוחות, מיקרובים ווירוסים... נפספס את הרישום הגורלי בספר החיים. הנפטרים יצטרכו לחכות ליום כיפור של השנה הבאה כדי לקבל את סליחתנו. מדובר בשיבוש היחסים בין הדורות. גם בשיבוש היחסים עם אלוהים. רק שהחוגים שזה נוגע להם יותר חיים בהכחשה תמידית. מזה אלפיים שנה. היו דברים מעולם. גם קשיחות אמונה בקרב אדמו"רים וגם תבהלה בקרב מומחים מטעם עצמם לאסונות המוניים שכיכבו באוניברסיטאות ובכנסים בינלאומיים. שלא לדבר על דרעי אחד שבמקום להתעלות לרמתו של הרב עובדיה יוסף מציב את עצמו כשומר על ברסלב, וישניץ, גור ובעלז. פוליטיקאים ופרופסורים צריכים לפנות את הבמה לאלופים. הם עוד לא התקלקלו, הם נטולי הטיות פוליטיות. בעתות משבר הם רגילים לשקול ולקבל החלטות להצלחת המערכה. הבעיה היא שרב-נוכל מזהם את שיקול הדעת הפוליטית והוא יותר מזיק מקורונה. הקורבן הפתטי ביותר של הקורונה הוא כאמור גמזו. היא לא עושה לו טוב, הוא לא תפס שבמדינה שבה הכול פוליטי, החל מאלוהים וכלה בבילויים, גם וירוס הוא פוליטי. הוא עלה על הבמה כמשיח, הוא ירד ממנה עם הזנב בין הרגליים. איבוד עשתונות ניכר בהכרזות שנשמעות הזויות בפי פרופסור: "הווירוס כה חמקמק שהוא מגלה את הבקיעים ואת השסעים בחברה הישראלית". לומר עד כמה קורונה יותר חכמה מנתניהו. גמזו סופר את הימים עד לשחרור. בתקווה שאולי יקרה נס והחרדים יכריזו על שביתת תפילה וסגירת אוהלים, כדי להמית את עצמם פחות, הערבים על השהיית חתונות, כדי ליהנות מהן יותר, המפגינים על בליעת סלידה, הבליינים על... חזרה בתשובה לתקופה קצובה בזמן. הוא כבר לא מאמין, כמו כל אחד מאתנו, שהווירוס יתאדה לו יעלם כלא היה. הווירוס כה שיגע אותו עד שהוא נכנע לו. הוא כבר לא חושש להידבק, הוא מתפלל להידבק. הוא יבקש שיהפכו את משרדו באיכילוב למשרד מבודד. קורונה תעבור. בצורה זו או אחרת. בעזרת חיסון ותרופות, נלמד להסתדר איתה. העדר ישרוד. השאלה המעיקה יותר היא מה עם הקורונה הבאה. בין אם תברואתית ובין אם פוליטית. האמת היא שאיני מקנא בצעירים. הם כבר לא ידעו ימים נינוחים יותר מימי חצי המאה האחרונה.