March 2024

30 Mar 2024 רוח נשברה: מכתב מעזה

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

אל תתרגש ממכתבי אני כותב אותו תחת יריעת ברזנט על נייר אריזת סוכר מהסיוע ההומניטרי, על שפת הים אליו נדחקנו שוב, היות וגם אתה באבל אני לא מצפה לתשובה ממך או ממי מכם, לא מחאה רפה לא השתתפות בצער לא עצומה, אם להתבסס על כלל ערוצי התקשורת שלכם אתם חכמים טובים טהורים צודקים תמיד, בני אור גאוני האנושות בנים בכורים לאלוהים, אבירים בני אבירים אצילים בני אצילים, אנחנו רוצחים בני רוצחים חלאות בני חלאות, שורפי תינוקות אנסי ילדים מבתרי גופות, חוטפים בוזזים מחריבים, אתם מקדשי חיים אנחנו מקדשי מוות, קציניכם הולכים בראש מנהיגינו מסתתרים במנהרות, בוקר אחד התעוררנו ומשום מקום כבאירוע ללא תקדים ללא מניעים ללא נסיבות כדברי האינטלקטואל היהודי צרפתי העלוב ביותר בתולדותיכם התנפלנו עליכם וקלקלנו לכם את שמחת תורתכם, ריססנו במקלעים וברימונים צעירים שרק רצו לחגוג לרקוד, הבערנו בתים על יושביהם, גררנו חטופים ללא עוול בכפם, מגיע לנו כל מה שאתם מסבים לנו, הפצצות מהאוויר השמדת אוהלינו הרעבת ילדינו נכבה סחור סחור, הכול באשמתנו הכול בגלל המנטליות שלנו, יכולנו להפוך את עזה לסינגפור של המזרח התיכון עם נמל שדה תעופה איים מלאכותיים העדפנו להשקיע את הסיוע שהועבר לנו ביד רחבה בעיר תחתית שתשמש לנו בבוא היום לשדה קרב חלופי, אנחנו מכירים את המנגינה עשורים אתם חוזרים עלה, סינגפור היא עוד הזיה שלכם אל תכפו אותה עלנו, תטפלו בשכונות הדוחק שלכם בעיירות הספר בכפרים הנידחים, לסינגפור לא הגעתם למרות שלא חסר לכם כוח עבודה זול, בנינו את בתיכם קטפנו את פירותיכם ניקינו את בתי החולים שלכם, ניצלתם אותנו יותר מאשר הבריטים את ההודים הצרפתים את האלג'ירים הלבנים את השחורים בדרום אפריקה, רק את בנותינו לא השחתתם כי לא הצלחתם לפרוץ את שארית כבוד המשפחה שנותרה מכבודנו הלאומי האבוד, העדפתם לייבא בנות מרוסיה אוקראינה מולדביה, אתם משקרים לעצמכם מרמים את עצמכם, בימים הראשונים העולם התמסר לכם מרוב קנאה, בבחירה שלכם בדת שלכם בתורה שלכם בתלמוד שלכם בזוהר שלכם, בחוקרים באומנים בממציאים בשפים, מה כבר תרמו הערבים לאנושות, לא איינשטיין לא פרויד לא קפקא לא שאגאל, הכול נכון הכול אמת, רק דבר אחד לא תוכלו לשנות, מקומכם אינו פה ולא יהיה פה, אתם לא מרגישים עד כמה אתם עשב צלבני בחצר האחורית של העולם הערבי, בניתם כורים גרעיניים הצבתם גדרות גידלתם סיירות, הכור עוד יתפוצץ לכם בפנים הגדרות לא יעמדו בפני פלאחים רעבים הסיירות עוד יפרקו את נשקם בהודו ובפרו, מרוב תסכול על עשרים שנות כלא סינוואר לא תפס שאתם עומדים לירות זה בזה, יהודה באפרים כפי שאומר הרב ממרי הזחוח מכולם, אני שביליתי עשרות שנים באתרי הבנייה הפרדסים השדות שלכם יודע עד כמה אתם לא חכמים כפי שאתם חושבים יפים כפי שאתם מדמיינים נבחרים כפי שאתם מאמינים בשלנים כפי שאתם משתקפים מהטלוויזיה שלכם, כה התבצרתם בהשפלתכם עד שאינכם רואים מה שקורה מעבר לדמעות שלכם, אילו הייתם שומעים את עצמיכם הייתם רואים עד כמה אתם רוטנים מגדפים מקללים אפילו יותר מאל-ג'זירה, היה צפוי למדי תמיד היללתם את האחר מעולם לא הייתם פתוחים לו, כה החנקתם את אלוהיכם עד שהוא יצא מגבולות הכת שלכם, הנצרות עוד סחבה ניחוחות של יהדות, וידוי משיח פסחא שבועות, היא הציבה את עצמה כישראל החדשה, מעולם לא תודו שהאב מגשים את עצמו בבנו משיחו ועוד פחות שאללה מרגיש יותר נוח באסלאם, אל אחד עבור אנושות אחת, לא דורש הרבה מלבד אמונה תמימה שירה ברורה ריקודים סופיים, לב חכם יד נדיבה, תפילת יחיד צום קל ועם קצת מזל עלייה לרגל למכה, לא פלפול לא התחכמות, מאז טור הזהב לא יצאה מכם שירה כשירת ספרד הגות כהגות ספרד קבלה כקבלת ספרד תפילה כתפילת ספרד, לפני ספרד התקוטטתם על מנהגים והלכות שאצרתם במסכתות שלא מניבות דבר גם כאשר אתם שוקדים עליהן יומם ולילה, אחרי ספרד יצאתם לכל מיני הרפתקאות משיחיות גידלתם צדיקים בתור נפלי משיחים, אני מודה שאין לי סבלנות לרבניכם לדרשותיכם למקובליכם, אני מוותר לכם לא מתווכח איתכם, אתם ניחנים בכל התכונות השמיימיות אנחנו סובלים מכל הקלקולים הארציים, מה שלא יהיה לא תהרגו בי את הסבלנות ואני חש בבשרי שסבלנותנו תנצח את התלהמותכם, מרגע שהחלטתם שהחמאס נאצי שפכתם את חמתכם עלינו, ללא אבחנה ללא רחמנות, השפלנו אתכם אתם צריכים להשפיל אותנו עד עפר, ערערנו את ביטחונכם אתם צריכים למחוק אותנו מעל פני האדמה, אנסנו את בנותיכם אתם צריכים לחלל את בנותינו, לו הייתם נרגעים לרגע הייתם מפתחים חשיבה פחות נקמנית יותר מושכלת מגיעים למסקנה שעכשיו יש לכם פרטנר להודנה שתימשך עד שהשתל הציוני קולוניאליסטי שלכם יידחה מעצמו, אתם יותר כיתתיים מאשר אוניברסאליים יותר דוגמטיים מאשר חופשיים, מתעטפים בכתובים שלכם כמו בתכריכים, כאשר תתעשתו תפוצו לארבע קצוות תבל כי נועדתם להיות עם מפוזר, אפילו את ההיסטוריה שלכם אתם לא יודעים לפרש לעצמיכם אפילו את גורלכם אתם לא מפצחים, לא הייתי מרשה לעצמי להעיר הערות להשיא עצות לולא הייתם נקלעים למבוי סתום, תפסיקו כבר לדבר על מיטוט חמאס זה לא יאה למעצמה אסטרטגית שמונה ריכוז היועצים האסטרטגיים הכי גבוה בעולם, לא תוכלו להעלים עשרות אלפי לוחמים עשרה מיליון פעילים שני מיליארד מאמינים, מלאי הפצצות הגרעיניות שעומד לרשותכם לא יספיק להשלמת העבודה, בג'יהאד שכביכול אנחנו מנהלים לכיבוש העולם בשם אללה אתם כלל לא נחשבים דחפתם את עצמיכם כפי שאתם דוחפים את עצמיכם בכול, מרגע שאמריקה תיטוש אתכם וסופה שתיטוש אתכם כי אתם הופכים בלתי נסבלים רק אללה יוכל להציל אתכם, הרי אנחנו מצווים לשמור עליכם, אני לא מצפה לתשובה היא לא תעזור לי, לא אחזור לעבוד לא רואה טעם, בלי בית בלי ילדים, רק נקמות חורבות קורבנות, אני מייחל לך להשכין שלום בקרבך פעם ולתמיד כדי שתוכל לפתוח בשיח סביר עם האדם בתוכך ומחוצה לך, אני מניח שאתה מגלה ממכתבי שלא היה לי מה לומר שלא יהיה לי מה לומר בעתיד, אתם לא מגלים כל ענין באסוננו, אפילו לא כתבה אחת על התלאות שאתם מעבירים אותנו, לו הייתי במקום סינוואר הייתי מחזיר לכם את כל החטופים ללא תנאים ללא תמורה מניח אותם מעבר לגבול מודיע לכל הערוצים על שחרורם, היינו זוכים לעוד יותר אהדה בעולם, עכשיו שפוצצנו את מחנות הכליאה שלכם באלפי אסירים נראה אתכם משתלטים עליהם מאכילים אותם עומדים בלחצים הבינלאומיים לשחררם להתמיד בכתישתכם לסרב לפנות את עזה שומרון יהודה, איש לא יעמוד לצידכם, אפילו לא אותו אינטלקטואל יהודי צרפתי שאבד עליו הכלח

27 Mar 2024 VARIATIONS JUDAIQUES : DU PARIA AU PARVENU

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

C’est selon Arendt sa condition de paria qui gagnerait au Juif ses qualités, de la vigilance interhumaine à l’ingéniosité intellectuelle ; sa promotion au rang de parvenu qui lui donnerait ses pires défauts, du crétinisme banaustique à l’avarice. Arendt choisit d’assumer pleinement sa condition de paria. Sans se leurrer sur...

25 Mar 2024 CHRONIQUE DE MOGADOR : LA MEMOIRE ENSABLEE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Cela faisait plus de dix ans qu’il attendait l’autorisation des autorités municipales de retourner à Mogador et d’emménager dans son palais. Il avait beau les relancer, elles ne répondaient pas. Elles prétendaient qu’elles ne recevaient plus de nouvelles requêtes parce qu’elles croulaient sous les rêves, plus étranges les uns que...