March 2024

23 Mar 2024 רוח נשברה: יהודה הרעועה

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

אי אפשר שלא להתפעל מההתמדה המשיחית של דור החלוצים האמוניים שאחזו בתורה חלולה כדי לכבוש להתנחל להשחית, מלחמת יום הכיפורים לא שיבשה את משיחיותם ציננה את התלהבותם שיבשה את תסריטם, תלו את התפרצותה בחטאי הכופרים ששלטו בחובשי הכיפות, פינוי סיני לא צמצם את רוחב שאיפותיהם הוא לא נכלל במפות המשיחיות שלהם, ההתנתקות מחבל עזה לא קרעה אותם אלא האיצה בהם להתנחל בנשמות בלבבות במוחות, שמחת תורה הנוראה נתפסה כעונש על שרידי עבודה זרה בודהיסטית בקרב הכופרים, אני מספיק מבוגר כדי לומר להם שלא יגלגלו את האחריות לעבר צאצאיי, אני וקרוביי לא הפסקנו להתריע נגד הילולות הקדושה שלהם סביב במות, משדרים תחושה כאילו עתיד הייקום תלוי בהרחבת מפעל ההתנחלות והעברת כובד המשקל מתל אביב לבית אל, אל תצפו ממני להתיר בשבילכם את הפלונטר התאולוגי-פוליטי אליו הכנסתם אותנו, חוששני שאיש לא יוכל אפילו לא משיחיכם יהיה מי שיהיה, דבר לא יבטיח את ביטחונכם ביטחון נכדיכם, לא גדרות לא קירות לא בטונדות לא כבישים נפרדים, לא חיילים לא הרס בתים לא גירושי אוכלוסייה, אני לא אחראי למעלליכם אני לא גרמתי להם, אתם יצרתם את הפלונטר רק בכוחכם להתיר אותו, תעקרו במו ידיכם את עלי פסגות דולב, תעתיקו מרצונכם את מגוריכם לנגב לגליל לשפלה, כעבור שלושה דורות אנחנו רק מתחילים לשלם את המחיר, צאצאיי יידעו לשמור על נתניה כפר סבא עומר בלי לשבת באופרה בעתניאל, תפסיקו כבר לסחוט תקציבים בצעקות, האפרטהייד כה מושרש בפחדיכם עד שאתם מתחילים להיות הקורבנות המועדים שלו, רציתם להתנחל תתנחלו בלי להרעיש עולמות, אתם בחרתם להיות שם לא אני שלחתי אתכם, אתם לא מרגישים עד כמה אתם מעיבים על חיי וחיי צאצאיי, איני רוצה בנשמה הכללית שלכם ברוח הנכאים שלכם בגאולת הקרקע שלכם בהגשמה דה לוקס שלכם, מעולם חלוצים לא היו כה מפונקים רודניים מופרכים, אני מסיר מכם כל אחריות לגורל הארץ האומה הרוח, לא רוצה שתכפו עליי את הזיותיכם, לא ביקשתי שתשאירו צוואה ועוד פחות שתורישו לי את תורתכם שמעכבת בעד חירותי רצוני רחשי ליבי, אתם קנאים שלא רואים דבר לא מתחשבים בדבר, בני עקיבא שהפכו לבני קנא, מתלהמים נגד אמריקה בעוד מחסניותיכם רקות עצמאותכם מופקעת, הרב קוק הותיר תלמידי באושים משיחיים אובדניים שיובילו אותנו למצדה בקני מידה שהאנושות טרם ידעה, למרות האמונה המוח ההקרבה, עוד נטיל את הפצצה ונמות מנשורת גרעינית, הכול מוביל לשם הכול מנתב לשם, עוד נתאבד בהובלת הרב ממרי המנצח על פלוגות שטופי מוח שמכשירים את מותנו במות בניהם, איש לא ביקש מכם ליפול בשדה הקרב ביקשנו מכם לפנות את הקולוניות שמשחיתות מסכנות את כלל המפעל, אומרים לי שקרוב ל-30 % מהבנים הנכדים נוטשים את הדת יוצאים בשאלה חלקית או מלאה מחפשים את דרכם בהודו נפל פרו, לוחשים ביניהם שרבני יהודה יותר תימהוניים מאשר משפיעים על המתפכחים ביותר, שמופרעי בן גביר באים משולי המזרח של הליכוד המסואב, לאומנים קיצוניים עם מנטליות של המלאח, אני רואה את הנשמות הרעועות יפות רגישות אוהבות הנושרות מיהודה, מחפשות אלוהים בשירים בספרים באומנויות, עזבו את הקולוניה כדי לגלות עולם ומלואו לחפש את עצמם ואת האחר, בונים את בתיהם הרחק מהוריהם, חלקם בפרברי ירושלים המתרוקנים חלקם מרחיקים עד נצרת ירוחם, עוברים לגליל לנגב בתור ברירת מחדל, ספק כדי לצאת מחנק הקולוניה ספק כדי להתרחק מההשגחה של כולם על כולם, מתייסרים מתלבטים מפלסים דרך משלהם, נמנעים מלפגוע בהוריהם חלוציהם מוריהם מהם קיבלו את התורה עטופה באהבת ישראל שורשית אמיתית עמידה אפילו בפני ערעורים משמיים, לומדים בישיבות משרתים בסיירות מגששים בפתחי המחלקות לקבלה לתלמוד לספרות עברית באוניברסיטה, חלקם מתיישבים בפנימיותם מתכסים בספריהם, איש לא יודה שמדינת יהודה מתערערת מתנודדת לא פחות ממדינת ישראל, באצילות ברגישות בחוכמת לב, ללא הלהג הראוותני ההיי טקי המניב גסות רוח בקרב מצליחני תל אביב, לא מתפקרים לא בוגדים לא יוצאים בשאלה, לכל היותר מורידים את הכיפה שלא יושבת יותר על ראשם, שוהים אי שם בשטח התמיהה התהיה ההתלבטות המשתרע בין ישראל ויהודה, המלחמה לא עשתה חסד עמהם, ידעו להשלים עם הגבורה של כל הנופלים והפלא המקופל בכל התלאות בלי להיכנע למערכת ההשתקה האדירה שכדוגמתה לא הייתה אפילו בימיה הריכוזיים ביותר של מפא"י, הם אולי היחידים ששואלים את השאלות הקיומיות במלא חריפותן בלי חשד שנאה עצמית, מכבדים מדי את הוריהם אוהבים מדי את אחיותיהם אחיהם כדי לשנוא את עצמם, אפילו לא מודים בפה מלא שהכתובים כולם צרים מלהכיל את מועקתם, מחפשים את מקומם בצד של הוגי יהדות אזוטריים מגלים מהר שדרשותיהם לא מובילות לשום מקום, נשמרים מלהתקרב להרמן כהן הנרי ברגסון נועם חומסקי, זה היה אנטי ציוני זה כמעט נוצרי זה אנרכיסט אמיתי, הם מדשדשים בחסידות מפיקים את הפנינים הפיוטיים-קיומיים הנדירים האצורים בשבחים, נשמרים מלצלול בקבלה מפחד שייפגעו בעקבות מוריהם באוניברסיטה ושאר נפגעי ירושלים, אני מצפה מהם למשנות אמיצות שיאמרו את מבוכתם בשורתם, בלי להתפתות לעוד דיסרטציה על הרמב"ם על הרב קוק על ר' נחמן, משנה שתתיר את הפלונטר התיאולוגי-פוליטי שבו אנחנו שרויים, בינתיים הם נמנעים מלהתבהם כפלישתי רצועת החוף מרחיבים את משפחותיהם כדי להקריב בבוא העת את קורבנם ולהפוך גם הם ליהודים שכולים שחיים על חרב חלודה עם נשמה חסרה, אנשי שמאל צודקים בניתוחיהם צדקתם תביא לפיזורם, אנשי ימין טועים בניתוחיהם טעותם תוביל לחורבנם, אז הם נתלים באל רעוע ומפיקים ממנו את המיטב, משחררים לפעמים קטעים שאומרים את מבוכתם התהומית, לאחרונה קיבלנו מפי אלישב רבינוביץ שאיני מכיר, "אחרי שנים ארוכות של הסתר פנים ראיתי אותה במלחמה, ראיתי אותה בפניהם של החיילים הצעירים העומדים עם תיקים כבדים על הגב, צועדים דרך הגבול אל תוך המלחמה שמהם לא כולם ישובו, אתם לא חייבים להאמין לי אבל ראיתי את השכינה בעצמה, ראיתי את אלוהים מתהלך בקרב המחנה, ]...[ כל חייל שם בשערי עזה הוא חלקיק של דבר גדול ועתיק ממנו, הם יודעים את זה היטב, הצעירים והמבוגרים המפקדים והפקודים יודעים שהם נלחמים עבור משהו שהוא מעבר למילים, הם שליחים של עם ישראל של השכינה, יש דבר כזה, לא הייתי בטוח, רק קראתי עליה בספרים, אבל אם אתם מאמינים לי אני ראיתי אותה מתהלכת שם בין הפלוגות והגדודים, ראיתי אותה על פניהם של החיילים שיוצאים לדרכם, שמעתי אותה מדברת מגרונם, אם תתבוננו אולי גם אתם תצליחו לראות אותה מבעד לפניהם של הנופלים", קטע יפה מבשר רעות, אפשר להתפעם אפשר להתרעם, התרפקות על השכינה בשדה הקרב היא הקדמה נוגה להתפרקות שעוד תבוא אם לא נחפש אותה מחדש בשלום הטוב היפה

20 Mar 2024 JOURNAL DE LA PERPLEXITE : UN MAITRE DE LA PERPLEXITE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

L’homme succombe au tournis des étoiles, s’embrouille dans leurs sciences, croule sous les compétences qu’il doit acquérir pour se prononcer. C’est la perplexité qui remise le jour passé, c’est elle qui accueille le jour venu. C’est la nuit qui sécrète la perplexité qui nourrit le rêve. Ce n’est ni l’étonnement...

18 Mar 2024 NOTE PHILOSOPHIQUE : PEINTURE ET PERSPECTIVE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

La peinture serait-elle l’art de la perspective, qu’elle s’avise de la briser, de la distordre ou de la restituer ? Un tableau qui n’attesterait pas d’un traitement de la perspective ne serait-il que bariolage ? Que penser d'un tableau de Giotto ? Que la peinture était à un stade rudimentaire...