April 2026

29 Apr 2026 RATURE DE DERBALA : LE CADASTRE D’UN PELERINAGE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

De passage. Par-ci ; par-là. Par ailleurs. Un jour. Puis le lendemain. La semaine prochaine. Une année plus tard. D'un site à l'autre. D'une saison à l'autre. D'un âge à l'autre. D'un malaise à l'autre. D’un tombeau à l’autre. Pris dans les rouages des jours. Sans cesse. Les mêmes saisons,...

27 Apr 2026 ALBUM DU MONDE : CLICHE DE L’IMMORTALITE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Ce pourrait être un bureau d’enregistrement, une agence de location ou un bureau des objets perdus. Un ancien débit de tabac, une ancienne papèterie, un ancien bureau de change, voire le bureau villageois de la loterie nationale. Une mercerie, avec une riche collection de boutons, de bobines de fil et...

25 Apr 2026 רוח נשברה: ניתוץ היהדות

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

אל תבלבלו לי את המוח עם עוד עשב שוטה שמצא את פורקנו בניתוץ פסל של ישו בכניסה לכפר נוצרי שעוד עמד על תילו בדרום לבנון. המעשה בא על רקע של שנאה לגויים השזורה ביהדות, במיוחד היהדות הרבנית שאינה הומניסטית, אינה סובלנית, אינה ששה לקבל את האחר. למרות הסיפורים היפים של בובר שספג את התיאולוגיה הפרוטסטנטית בת זמנו עד שגייר אותה, המדרש הפילוסופי המלהיב על קבלת אירוח שרות האחר של לוינס שכה נחשף להטפותיו האורתודוקסיות של דוסטוייבסקי עד שיצק אותן אל תוך שיעוריו התלמודיים, המשנות הליברליות המבליטות את הממדים האתיים של קטעים החקוקים בכתובים יותר מאשר בלבבות. בחושיו החולים מחודדים ניטשה היטיב לתפוס עד כמה היהודים מונעי שנאה לכל מה שאינו אלוהיהם תורתם משיחיותם ואף הוכיח אותם על שהורישו את נקמתם לאנושות דרך הנצרות. הדרשות הפילוסופיות היהודיות המאלפות ביותר לא יתחרו עם "ברוך שלא עשני גוי" היומיומי ועם "שפוך חמתך על הגויים" אשר בוקע במקהלה מבתים חילוניים כדתיים. אם ליהדות תעודת לידה היא מקופלת בהגדה של פסח ולא נראה לי שקצב הדפסתה נחלש משנה לשנה ועוד פחות שהגדת בית השיטה הצליחה להחליפה. אפילו ליאו שטראוס, בבואו לסכם את מאמרו "למה אנחנו יהודים?", מאיץ בנו להשתחוות ולקרוא "עלינו לשבח". היהדות, על רבדיה החשוכים והפחות חשוכים שלה, היא דת מפלה עד גזענית בשם ה'. בעיניה הנצרות גרועה יותר מעבודה זרה, רק האסלאם מחליא יותר ממנה. לא שני מיליארדי נוצרים יצננו את יצר הנקמה היהודי ולא שני מיליארדי מוסלמים ישכנעו את היהודים שרווח לאלוהים לראות בהגשמת הבטחתו לאברהם ובהרחבת בחירתו לכל אדם באשר הוא אדם ולכל האנושות באשר היא מכירה בו מאחורי שמות ופולחנים שונים. עוד בגלות היהודים שרפו את הברית החדשה, עם בריתם כאשר היו כרוכות יחד, בין אם במחתרת בין אם בכיכר העיר. בימינו ילדי חרדים נוהגים לירוק לעבר כמרים בסמטאות ירושלים ופורעי הגבהות כורתים עצי זית, שורפים מסגדים ומכים עד זוב דם פלסטינים תמימים. אולי בתור נקמה על מה שהגויים עוללו לאבותיהם, לבטח מתוך שנאה יוקדת לכפירה הנוצרית ולסטייה המוסלמית שמתקשות, אם להודות על האמת, לסבול את אותו שריד יהודי שלא מפספס הזדמנות להראות קבל עם ועדה עד כמה הבחירה נגזלה ממנו. בברכת אלוהים ובשמו, לפני אלפי שנים. אני חושב שאני מכיר את תרבות המחלוקת, הלעטו אותי בה. כמו כל אחד אחר אני מכיר חלקית את ספרות ההלכה ואת ספרות האגדה. אני יודע קצת מהי קבלה, די כדי לגלות רגישות יתר להפרעות שהיא גורמת בקרב אנשי מחקר לא פחות מאשר בקרב המוני סוגדי הזוהר. יכול להיות שאני צריך להעמיק עוד יותר במקורות כדי להשתכנע שהיהדות מאירה פנים לאחר, הומניסטית ודמוקרטית. מקדשת באמת את החיים – ולא את המוות, משדרת באמת אור – ולא חשיכה. החרדים צודקים בטענתם לפיה היא לא דמוקרטית אלא... רבנית. במאה ה-20, הנוראית והמפעימה כאחד בתולדות היהודים, לא פותחה משנה פוליטית ריבונית דמוקרטית יהודית, לא באמריקה ולא באירופה, שלא לדבר על ארצות המזרח. אפשר למצוא פה הערה מעניינת, אי אפשר למצוא משנה סדורה, והבולטים בהוגים הפוליטיים – החל מישעיהו ברלין וחנה ארנדט וכלה במיכאל וולצר – לא ניסו ממש להפיק משנה פוליטית ממקורות היהדות. לא בתקופת התנ"ך, בתקופת התלמוד, בתקופת ספרד או בתקופת ההשכלה. אפילו הוגי הציונות לא השקיעו מחשבה רבה בנושא. להוציא את הרב קוק שניסה להטות יחד ציונות ויהדות ויצאה לו משיחיות מבולבלת שמצאה את ביטויה המוחשי ביותר במפעל הגזלה ביהודה ושומרון. הניסיונות הליברלים לצקת יהדות למסגרת דמוקרטית יותר קסומים ממשכנעים. הם יצלחו רק אם נשכיל לשנות את פרדיגמת היהדות ולעבור מיהדות פרושית-רבנית ליהדות חופשית-ריבונית – והדבר דורש הפרדה חדה בין דת ומדינה. אחרת נתקדם לעבר תאוקרטיה הלכתית עוד יותר חשוכה אלימה ומבעיתה מהתאוקרטיה השיעית. היהדות כפי שהיא רווחת בציבוריות הישראלית, בפיה של ליאת רגב לא פחות מאשר בפיו של הרב טאו, שבטית בעיקרה והתפשטות הנצרות והאסלאם רק הבליטו את ממדיה הכיתתיים. היא לא ממהרת להיפתח לאנושות – להוציא כאמור בכל מיני דרשות פילוסופיות שמשלות את מחבריהן יותר מאשר את קהליהן – בלי להתנצר במידה זו או אחרת. הרי ישוע הוא בנו של אלוהים רק במידה שהוא משמש דמות פרדיגמטית לחיקוי שמזמינה כל אחד להדמות אליו ולאלוהיו. היהדות החרדלית והחרדית כה חשדניות, מוקיעות כל יחס עם הגוי, רואים בנישואי תערובת חטא החטאים שמכשיר את הקרקע להתבוללות ששקולה לבגידת הבגידות עד שהיא מטמיעה שנאתה השורשית באורחות ההליכה ובהלכי הרוח שלה. היהדות גזענית וגזענותה היא המושכת עליה אנטישמיות, ברמת האקדמיה לא פחות מאשר ברמת הרחוב. התזת פסלו של ישו היה מעשה ברברי בחיק שבט מפגר. נ. ב. לא מקרה הוא שדגלנית יפה גנבה את ההצגה בטכס משואות שמאלצי עגמומי. התחרות לא הייתה קשה במיוחד. נתניהו, אשתו, נתניהו, רגב, נתניהו, אוחנה, נתניהו, זרביב... וארגנטינאי אנרגטי שהוצא מבוידם הפרופגנדה של שנות ה-60 כדי להצחיק אומה מוכה שכמהה לפניה היפות של ישראל ולשירי השלום שלה. אם המצב לא ישתנה סביר להניח שבשנה הבאה גם הדגלנים יעברו מבחני כיעור וגם הפיקוח על רשת ג' יהודק.