July 2019

30 Jul 2019 NOTE DE LECTURE : L. F. CELINE, VOYAGE AU BOUT DE LA NUIT (1932)

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Céline assume le courage de sa peur. Son « Voyage au bout de la nuit » est nourri par la peur de mourir bêtement dans une guerre aberrante. Un témoignage travaillé par la rage, piétinant d'un chapitre à l'autre sans trop se répéter, dégoulinant de toutes les mauvaises passions qu'un...

28 Jul 2019 חדשות סבוניה: הרהורי כפירה

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

מלבד הפטפוט על שלום, שוויון ואחווה, כל המלל של מר"ץ מצטמצם לאמירה סתומה אחת: "אנחנו מפלגה אידאולוגית". היא חוזרת בכל משפט שני בפי כל הדוברים. הם אפילו לא מרגישים כמה התנשאות מתלווה למנטרה הזאת. לא תשמעו מילה על המתחים התרבותיים (מזרח-מערב), מילה על השסעים העדתיים (אשכנזים-ספרדים), מילה על צדק חלוקתי (שיפור מצבם של הקשישים, מיסים על ירושה או שכירות, וכו'), מילה על מעמדם של עובדי הדחק של סבוניה (עובדים מהשטחים, עובדים זרים...)... מילה על אקולוגיה. כל האידיאולוגיה של מר"ץ היא שרשרת סיסמאות נבובות על שתי מדינות לשני עמים, על הפרדת דת ומדינה, על שוויון זכויות. לא צריך להיות איש ימין כדי לראות שהדלי שלהם ריק. כאשר אני שומע את נציגיה, אני תולש את אחרונות שערותיי הלבנות: "למה הם מתכוונים כאשר הם חוזרים כמו תוכים על 'אנחנו מפלגה אידאולוגית'?" ייאמר לזכותו של ברק שהוא ניפץ – לא מעט תודות לג'פרי אפשטיין ולקרן וקסנר – את הבועה המחוררת שבה מנהיגי מר"ץ שנמנים עם העשירון העליון, היו עלולים לנפוח את נשמתם ההרואית בשם אידאולוגיה שלא הייתה להם... * איני יודע מי היא איילת שקד מלבד זה שהיא בוגרת עירוני ד', שהיא מהנדסת תעשייה וניהול ושהיא נשואה לטייס. אינני מצליח לקרוא אותה לא בתור חצי מזרחית ולא בתור חצי מערבית, לא בתור חילונית ולא בתור דתית. קולה נסחב אחרי יופייה ולא אומר לי דבר משמעותי כלשהו – מעולם לא שמעתי ממנה משהו מעורר השראה. כאילו רדידות היתה מסממניה הבולטים של המנהיגות הפוליטית הצעירה של סבוניה. אפילו לא על משילות שבשמה היא פועלת לצמצום סמכויות בג"ץ (דבר לגיטימי בפני עצמו אף אם בבחירה בין פוליטיקאים ושופטים אהמר תמיד על שופטים). היא רוצה בכל מאודה להוביל את הליכוד ולהיות ראש ממשלה. הדבר ראוי בפני עצמו, והוא יעשה רק טוב למפלגה המושחתת מוסרית הזאת – שכל ראשיה כבשים, עסקניה חשודים, מצביעיה מנושלים כלכלית-חברתית – ויחזיר אותה לפסים ליברלים שפויים יותר. בינתיים אני זוכר לה שהיא החזירה את המגל"ני בנט לממדים הטבעיים שלו, הכניסה אצבע בעינו של שלמה אבינר, הפגינה ממלכתיות כאשר שמרה על מנכ"לית שירשה מציפי ליבנה, ושהיא מקפידה על נחישות רגועה. האם היא תהיה ראש ממשלה מוצלחת יותר מנתניהו? – כל אחד יהיה יותר מוצלח ממנו בכל מצב, בכל תחום, בכל מקרה... – מלבד באנגלית הארורה שלו שהיא כל תהילתו. אני כנראה לא מפצח את שקד כי איני מפסיק לשאול את עצמי את השאלה: Que fait-elle donc dans la galère de l’apartheid judéen ? הלוואי שהיא תתגלה כגלגול הבא של בגין ושל שרון בתחום המדיני? * למה לעת זקנה המכות המוטחות בי בתור מרוקאי באות דווקא מפוליטיקאים מרוקאים? היות שיצירה משמעותית אינה זקוקה לתמיכה ממשלתית כלשהי, אפילו במדינת-גטו בממדיה של סבוניה, המחשיבה את עצמה למעצמה עולמית על כל אקרן ובכל מטבח, לא התרגשתי במיוחד ממדיניותה של רגב. סגנונה המתלהם וגובל בגסות רוח הפריע לי. אבל התרשמתי מפשטותה, עממיותה וחינה (בכל משמעות שנרצה). אמסלם הצחיק אותי יותר מאשר הרגיז אותי. מדובר בליצן חצר מרוקאי שכה נפגע מהמשטרה המרוקאית שהוא שמר לה טינה מרוקאית. ביננו שניהם, האחת שפחתה של שרה והשני משרתו של ביבי, לא עוזרים ולא מזיקים, סתם מפריחים לחלל האוויר דאווינים שנשמעים כגידופים. אבל מה כבר עשיתי או לא עשיתי – אלוהים אדירים – כדי לקבל מכות מהטווס הקרוי אוחנה?! לפני שהתמנה לאיני יודע מה, הוא חבט בכל הכיוונים וליקק לנתניהו. לא הספיק להתיישב על כסאו והוא שוב חבט בי באיני זוכר איזו הכרזה על איני יודע מה. הוא לא כיהן חודש ושוב חובט בי ומפטר מנכ"לית מקצועית בשם המשילות כדי להבטיח את מקומו בעיני הצלע השלישית במשפחה הקיסרית הקדושה. במקרה שלו, זה הרבה יותר פשוט: Mon Dieu, qu’il est bête !!! * איני מבין למה הפרשנים נרתעים מניתוחים עדתיים-פוליטיים כאשר כל הפוליטיקה שלנו עדתית-פוליטית – למה הם מתקשים לא להעלות על דל שפתותיהם את המילה "מזרחים?" מספיק שפרץ יסחוב 5% מהמצביעים המרוקאים של נתניהו כדי לשחרר אותנו מעולו של הנציב העליון האמריקאי בסבוניה. הלוואי שיצליח, ספק אם יצליח – אחרי שקבר את השד העדתי לפני 15 שנה, הוא לא הספיק להחיות אותו, וכבר החל להתנקם בו. Quel drame démonologique, mais quelle comédie ?!

27 Jul 2019 CHRONIQUE DE MOGADOR : SOUIRA AL-GHARBA

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Les jours se précipitent inexorablement vers cette dégénérescence des lieux, de plus en plus vite, de semaine en semaine, de la ruine d’une illusion à la résiliation d’une échéance, de l’attente déçue de l’inconnu à l’attente encore plus décevante de son retour. Désormais, c’est un peu partout qu’on attend le...