July 2019

24 Jul 2019 DANS LE SILLAGE DE FREUD : LA MYTHOLOGIE PSYCHANALYTIQUE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Freud prend l'homme au niveau de ses pulsions et le saisit à travers l'inextricable réseau des censures et interdits où sa domestication religieuse-morale le retient prisonnier. Il démonte les mécanismes de ses inhibitions, ne s'inclinant devant aucun tabou, pas même celui de l'inceste. Il ne cherche pas tant à le...

22 Jul 2019 NOTE DE LECTURE : G. FLAUBERT, L’EDUCATION SENTIMENTALE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Les personnages n'ont pas d'âme, ce ne sont pas même des caractères – rien des sublimes vibrations de Madame Bovary. Des silhouettes mondaines tout au plus qui ne se réveillent que pour se livrer à une caricature de duel. Ca peine à démarrer, ça manque d'allitération narrative, ça piétine tant...

21 Jul 2019 חדשות סבוניה: מיתת מכונה

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

מכונת הכביסה הפסיקה לפעול, והיות שפג תוקף הביטוח שלה חיכיתי שלא יהיה לי מה ללבוש כדי להזמין טכנאי. הוא חיטט בקרביים שלה, עמד נואש והטיל ספק אם הוא יצליח: "הכול חלוד, הוא אמר, היא שבקה חיים." הוא אמר "שבקה חיים" והאמון שלי בו רק גדל. הוא הצליח איכשהו להפעיל אותה. אחרי לכתו, מיהרתי למלא אותה בתחתונים, במכנסיים קצרים ובכמה חולצות קלילות. אבל היא לא שבה לפעול כמאמתת את החשש שמלווה אותי מזה חמישים שנה: "מרגע שטכנאי נכנס לבית, מכונה יוצאת ממנה." אפילו לא התקשרתי אליו. התאבלתי על המכונה ועל עלות התיקון ולקחתי את הכביסה למכבסה. כעבור ימים ספורים, המקרר הפסיק לקרר ועד שהטכנאי הגיע הייתי צריך לזרוק את כל תכולתו לפח. הטכנאי – טכנאי אחר – קבע את מותו. התעניינתי באפשרויות שהביטוח מעמיד בפניי: "הביטוח שלך לא מחייב את החברה אחרי תקופה של עשר שנים. – אז למה חידשתם אותו? – כדי לתת לך שירות. – ומה קורה כאשר אתם עומדים בפני שוקת שבורה? – אני טכנאי, אדוני, אני לא עוסק בביטוחים, תתקשר למוקד." עד שהגעתי למוקד הסתפקתי בלחם ובקופסאות שימורים. השארתי הודעה וכאשר חזרו אליי, המוקדנית השתתפה בצערי והציעה לשלוח לי קטלוג של דגמים חדישים: "אבל הייתי מאוד קשור למקרר שלי, הוא קבוע במטבח." – אנחנו רק מספקים מקרר חדש." היה עלי לפרק את המטבח כדי לפנות את המקרר ז"ל ולהתייעץ עם מעצב מטבחים כדי לדעת איזה דגם יכול להיכנס במקומו. התיאום נראה לי כה כבד עלי, שהעדפתי לעשות מנוי בפלפליה בקצה הרחוב. למחרת, המזגן הפסיק לפעול. התחלתי להתייבש או להזיע – בגילי אני כבר לא מבחין בין שני המצבים – וכעבור כמה ימים להסריח. אומנם חוקקו חוק שמחייב את חברות הביטוח לענות לפונים אליהן תוך 6 דקות אבל כל תשובתן היתה שבגלל עומס החום והפניות, יותר גבוה מאשר בימים רגילים (כאילו בסבוניה יש ימים רגילים...), הם יחזרו אלי בהקדם – ועד לכתיבת שורות אלה טרם חזרו אליי כי לא חוקק חוק שמחייב חברות ביטוח לחזור ללקוח שמבלה את ימיו ולילותיו תחת מקלחת. כאשר התיישבתי מול הטלוויזיה, כדי להפיג את המתח שהצטבר בצפייה בתכנית הריאליטי היחידה שאחריה אני עוקב – קרי חדשות סבוניה – התברר לי שהיא יצאה מכלל פעולה. הממיר לא המיר והשלט לא שלט. התקשרתי לחברת הכבלים – ואחרי שתואם בעמל רב ביקור טכנאי, הוא אמר לי שמדובר בטלוויזיה עצמה. תקליט מטעם החברה שמכרה לי אותה הודיע לי שהם בפשיטת רגל ושעלי לפנות לכונס נכסים. רק אז, בצר לי, התברר לי שהרדיו לא פועל, ואמרתי לעצמי שחזרנו לימיה הטובים שבהם המדינה נדמה תודות לשביתה כללית ברשות השידור. לא ידעתי אם להצטער או לשמוח – לא נשמע לא מנתניהו הנוכל הנפלא ולא מברק החוקר המהולל, לא מפרץ המחייה את השד העדתי ולא מפרץ הקובר את מדינת היהודים תחת האפרטהייד המקולל שלו, לא מגנץ שבלאו הכי לא אומר דבר ולא מלפיד שבלאו הכי עושה קריקטורה מעצמו... אפילו לא מהפצצה האיראנית ששני השותפים לסיירת מאיימים להפיל עלנו מכיוון איראן וגרורותיה. שרשרת התקלות גרמו לי לחשוב שווירוס אלים מסתובב בחשמל ומפיל את כל המכשירים, אז הזעקתי חשמלאי שיבדוק את החשמל בבית. אבל מהר מאוד התרציתי, ביטלתי אותו וחיפשתי לרשום את הגילוי המרעיש על שמי לפני שיגנבו לי אותו ובתקווה לקבל פרס כלשהו. פרס ביטחון על הגנת המולדת מפני מתקפת סייבר בקנה מידה עולמי, פרס אקדמיה כלשהי על מעשה חבלה בספרות העולמית, הדלקת משואה להארת האנושות או אבוקה להפרעת צדיקים במנוחתם ועוד – הרי פרסים לא חסרים בסבוניה שכה אוהבת את עצמה עד שהיא לא מפסיקה לחלק לעצמה פרסים. מאוד נרעש מהתגלית התיישבתי מול המחשב כדי לרשום את הפטנט על שמי אבל המחשב לא הגיב. הפעם המצב היה חמור: בלי גוּגל אני עלול לטעות, לכתוב שטויות, להתבלבל בלשונותיי, להמציא מילים... להתאבד. טכנאי מיהר להחליף את המצבר, המאוורר, וכונן במחיר מופקע: "זה מחיר של מחשב חדש, מחיתי." "במחיר זה, אמר להנאתו, אני יכול לקנות לך שני מחשבים. מה ששמתי לך יותר טוב ממחשב חדש. אחרת היית מאבד את הנתונים שלך, את פנקס הכתובות שלך, את הקבצים שלך." הרגשתי בהאצה בדפיקות הלב שלי וחמור יותר – ברעידות הפרקינסון שלי ובהתקדמות האלצהיימר שלי. הוא ישב לו להנאתו על הכיסא כתוקע לי את רגלו בגרוני הנחנק. מאחוריו הצטיירו שני בריונים שדמו לביבי ולברקו שיותר משעשו למדינה הם קלקלו את אורחות הטכנאים שלה. הטכנאי לא הספיק ללכת וגיליתי שגם המחשב הנייד, המשמש אותי בעתות משבר ושעמום עמוק, שעליו אני משחיר את ימיי ומלבין את לילותיי בכתיבת עצומות הקוראות לסנקציות נגד כל מדינה שאינה מתיישרת עם סבוניה בכל נושא וענין, מכתבי תחנונים לשר הליצנים כדי להכניס לסל התרופות טיפולים רבניים להמרת אור לחושך וחושך לאור... וכל מיני שטויות עילאיות לתפארת סבוניה, גם הוא האפיל כאילו נדבק מעמיתו הנייח. לא ידעתי אם להזעיק מחדש את אותו טכנאי או טכנאי אחר. רק אז גיליתי שהטלפונים השונים הפסיקו אף הם לפעול ושהפעמונים בדלת לא מצלצלים. הבנתי שהגרוע מכול קרה, שהתריס נפל וששום דבר, לא ידני ולא חשמלי, לא ירים אותו מחדש. מאחוריו נשמע קול ממלמל: "פג תוקף ביטוח החיים שלך."