December 2022

31 Dec 2022 חדשות סבוניה: יציאה לפנסיה

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

אני לא משחק יותר, איני שולט בכללים החדשים, אני יוצא לפנסיה. איני יודע מהי דמוקרטיה ומהו משפט, מהי אפליה ומהי הדרה, מהי נאמנות ומיהי גוטליב. למה אני צריך בכלל מדינה אם היא נתונה למרותם של רבנים עסקנים. אני קשיש, חולה ובעיקר סנילי. אני מתקשה לשמוע, לראות, לקלוט. אני רואה פשיסטים, בנשמתם, בהופעתם ובחיתוך דיבורם, ורוצים לשכנע אותי שהם יהודים כשרים כאשר כל כולם עבריינים. הן כלפי שמיים והן כלפי ארץ. אני יוצא לפנסיה פוליטית כי לא מתייחסים אלי יותר. מכמה סיבות. אני שריד נאלח של השמאל, חייל מפגר של השלום, ממזר של יונה שכה מרטו לה את הנוצות עד שהיא דומה לנער גבעות. פליט של המלאח שחשב למצוא לעצמו מדינה ריבונית ולא רבנית, חופשית ולא משיחית. אדם ארכאי שאינו מאמין שמדינת ישראל תשרוד אם תסופח למלכות יהודה ולשטעטל של בני ברק. אדם הזוי שלא רוצה להיות שותף למשטר אפרטהייד שמלכות יהודה כופה עליו. אינני חושש מאיראן – הצעצוע המועדף על נתניהו – מהחזבאללה – מה שנותר בתחום סמכותו של גלנט – מהחמס – ששולט ביד רמה בכלא הכי גדול בעולם. אני חושש לקריסת המדינה ההרצליינית בלחץ המשיחיים השקריים והחרדים הגלותיים. אני כבר לא ער למתרחש סביבי. רק סובל ממה שבוער בקרבי. המדינה נעשית בהדרגה למפלצתית. עם האלימות בכבישים ובבתי הספר. הרציחות היום יומיות בקרב האוכלוסייה הערבית. ההתעללות הטכנולוגית בקשישים שמתקשים לקבל מענה או מזור... התחממות כדור הארץ שעוד תביא אסונות שישטפו את גגות הרעפים של הקולוניאליסטים המשיחיים וימוטטו את אוהלי התורה על יושביהם. צודקים אלה שאומרים שעבר זמני, איני רוצה להימנות עם אנשי הזמן הזה. אני אחוז סחרור תאולוגי-פוליטי שמשמיט את הקרקע תחת רגליי. אני מסכים שביבי הוא, בתור נבל, גאון פוליטי. שדרעי הוא, בתור עבריין כפול, מבוגר אחראי. שגולדקנופף, שמעורר בי רגשות שאני מעדיף להשתיק כדי לדכה זרעים של שנאה עצמית, מסמל את העתיד העברי שלנו. שסמוטריץ' הוא משיח בן שבתאי. אני הוא הטועה, הם הצודקים. המדינה שלה אני חרד אינה קיימת עוד. מה שאני רואה ושומע היא הגשמת נבואת בלהות. כדי להירגע אני נוטל רפואות מתוצרת בית. מוצץ מקלות ריקליץ, מגלגל חרוזים ומריח בשמים. כל יום אחרי ערבית. כדי להסיר את הקללה שרובצת עלי. אני לא רוצה שהחרדים והמשיחיים ידאגו לי. לא לבריאותי ולא לנשמתי. לא לאמונתי ולא לתפילתי. אני מבקש שלא ייכנסו לי לחיים. הם לא רצויים בד' אמות ההלכה שלי. אני לא צריך רבנים קומיסרים לעת זקנה. הם יכולים רק להגלות אותי. אהיה החלוץ שצועד לפני המחנה. למרות כל אהבתי לפעילים החברתיים הנפלאים, המדינה שמחליפה בהדרגה את ישראל תתפרק בעזרת השם. ידידיי אומרים לי שכל מה שעלי לעשות הוא לרכוש חלקה בבית קברות פרטי כי חברה קדישא לא תרצה לקבור אותי. ספק בוגד, ספק לא יהודי, ספק ממזר, ספק עוכר ישראל, ספק זכר, ספק אנטישמי... ספק אדם. אני מתנחם באומרי שהתורה שלהם אינה התורה שלי. התלמוד שלהם אינו התלמוד שלי. הרמב"ם שלהם אינו הרמב"ם שלי. העולם הבא שלהם אינו העולם הבא שלי. אבל אני שוב משלה את עצמי. הם הצודקים ואני האובד. הם המייצגים את היהדות ולא אני. הכי חמור הוא שאני משאיר אותה לסטרוק ולרבניה. אני כבר לא משחק, לא מתווכח, לא תוהה אחרי התהום שנפערת ביננו. אני לא יוצא בשאלה, אני לא חוזר בתשובה. גם אם השאלה היא סגולה לביקורתיות והתשובה מרשם לקיבעון אמוני-מחשבתי-מעשי, סיוט של אלהים חיים. אני מעדיף למות עם עיניים פקוחות. אני לא אנטישמי, לא חושב, אני פשוט נוטל פסק זמן ביהדותי כי איני יכול לשאת את החרפה של פסקת ההתגברות, חוק האפליה... חוק הלבנה של עוולות פוליטיות. אני מנדה את עצמי כי לא זכיתי לחרם דרבנן. נ. ב. נקודת האור היחידה, אני מודה, הייתה נאומו של אוחנה. על כל היבטיו ועל כל נימותיו. הלוואי והוא לא יתגלה כלהט"ב המרוקאי-ישראלי של קונהו. אהיה הראשון להתנצל בפניו.

26 Dec 2022 JOURNAL DE LA PERPLEXITE : AU CROISEMENT DES VAGUES ET DES VENTS

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Mogador est une presqu'île qui s'est entourée de rochers pour se protéger contre l'Océan. Elle n'est ni totalement de la terre ni totalement de la mer. Elle est entre deux marées, deux hantises, deux vocations. Elle se cherche en permanence, elle continuera de se chercher. Ses gens ont une passion...

24 Dec 2022 DANS LE SILLAGE DE POPPER : LA VERISIMILITUDE DE LA SCIENCE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Dans ses tentatives successives de préciser la méthodologie des sciences, Popper ne s’entend, en définitive, qu’à un idéalisme méthodologique élaborant ses théories à partir des contenus de conscience du chercheur comme autant de brouillons. La science, produit quasi naturel de l’humain, n’est objective qu’autant qu’elle déborde le chercheur particulier et...