February 2024

28 Feb 2024 CHRONIQUE DE MOGADOR : LE CONSERVATEUR DE MOGADOR

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

David Bouhadana persiste à publier des photos de Mogador-Essaouira dans le groupe de ce nom. Je ne sais pas qui il est, il résiderait à Marseille, il passerait ses journées à partager ses photos accompagnées par-ci par-là de courtes remarques. Je présume que nous devons avoir quelques années de différence...

26 Feb 2024 JOURNAL DE LA PERPLEXITE : SOUVENIR DE MOSCOU

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

C’était avant Poutine. La Russie semblait se remettre d’un long chagrin. Elle retrouvait des couleurs. Le blanc de neige, le vert des dômes, l’or des bulbes, la menace des pavés et... les coloris des femmes. Les cheveux blonds paille, bruns émail, rouge safran. Moscou psalmodiait la poésie architecturale de ses...

24 Feb 2024 רוח נשברה: הנצחת השבר

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

המספידים דתיים מסורתיים בעיקרם, אחוזיהם בקרב הנופלים עולה על אחוזיהם באוכלוסייה, גם בשכול יהודה דחקה את ישראל, הם חוזרים על אותם הספדים נחמות, מלחמה קיומית על הבית נגד הברברים הנאצים החדשים, פרק חדש במלחמת הקוממיות עצמאות, הם מקדשים את המוות אנחנו את החיים הם פחדנים אנחנו אמיצים הם עלובי נפש אנחנו אצילי נפש, סבא רבה נהרג בפוגרום לא זכה לקבורה כפי שבננו זוכה לה כגיבור ישראל, "כשקראנו את פרשת העקדה בזמן המלחמה הסיפור לבש אור אחר, התפללתי לשמוע את קול המלאך האומר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה אבל נגזרה הגזירה ועלית בסערת אש השמיימה", הדפיקה בדלת טורפת סדרי עולם טורפת את החיים פוערת חלל בלב, סיפורי הנרצחים משתרבבים בסיפורי החטופים משתרבבים בסיפורי הנופלים משתרבבים בסיפורי הקרובים, שעתם היפה של השדרנים הדרשנים שמתאימים את קולם לכל מקרה ומקרה, הם לא יודעים מה לומר הם מביעים צער, מתפעלים מתפעמים מנחמים, אמצעי התקשורת מספקים הספד ללא הפסקה, סיפורים חוזרים על עצמם שירים לא מחזיקים מעמד, סוכנויות כתיבה הולכות ומתרבות כאילו הספריות הפכו לבתי קברות עבור ספרים שאיש אינו קורא, "יש זיכרונות שאסור שייעלמו, יש סיפורים שחייבים להישמע, אם אתם חשים צורך לעבד את חוויות חייכם, לתת להם קול ולהעלות אותם על הכתב אני אהיה שם יחד איתכם, לשמוע ולהאזין, לצחוק ולבכות, ללוות אתכם ברגעים המיוחדים של תיעוד סיפור חייכם לכדי ספר מרתק ומרגש", פרק חדש במורשת השכול, "בסוכות הקב"ה נטל את האתרוגים פתח לנו סוכות אבלים", כולם מדהימים חכמים נבונים רגישים, שפכו את דמם הפכו למלח, מעולם מלחמה לא הייתה כה מתועדת, הכתרנו זמר שנפצע לגיבור הגיבורים במלחמת הראליטי שמנהלים במקביל למסע הנקם, לא השלים עם הרישום על מיטתו כאלמוני, מרביץ הופעה טלוויזיונית שתיכנס לארכיוני הגבריות הישראלית, "גופי נפגע אבל רוחי חזקה מאי פעם, אשוב לשיר ולשחק, אם גופי יאפשר לי אשוב להילחם", אפילו דוד גרוסמן תורם את חלקו, בדרכו הרגישה השקטה המיוסרת, במקום להפנות מכתב לשני הילדים החטופים עם הוריהם הוא בוחר לשיר להם שיר ערש שנהג לשיר לילדיו, יש בדיר טלה קטן, לא התייאשתי משלום לא מצאתי רעיון יותר טוב, משלל הסיפורים העצובים מבליטים סיפורים חריגים, חברות ידידות אחווה, אבא ובת שנלחמים יחד בהשגחת רב אשתו ילדיהם שהתארחו בבסיס בשמחת תורה, החייל אוריה באייר נולד להורים נוצרים אדוקים שעלו מגרמניה כדי לכפר על פשעי הנאצים הקימו בית מחסה לניצולי שואה, נראה שהוא קיבל הלוויה יהודית בבית קברות צבאי, ללא מחלוקות מיותרות ללא שיבושים פוגעניים, בניגוד לנאמר בהספדים במותם הנופלים לא ציוו חיים ניצחון כיבוש הצהרות דרשות הגיגי הרב ממרי אלא דמעות, אפילו לנשותיהם לאימותיהם לרבניהם ספק אם יש זכות להפוך את מותם לצוואה, איני מקבל כל צוואה אפילו לא התורה, הסוחר מוונציה מעיר שהשטן מביא ממנה לצרכיו, החברה קדישא מנצחת בדרכה על מלאכת האבל, היא לא תורמת קורבנות היא תורמת שירותי קבורה, מצילה מלקטת עוטפת רוחצת קוברת מנציחה, מנסים לחפות על הפגיעה בשמחת תורה בריבוי ספרי תורה, מעולם הסופרים לא הוצפו בביקוש כה רב, המחירים מאמירים לשיאים חדשים, גם בכתיבת ספרי תורה החברה קדישא מצטיינת, היא מכירה אותו בעל פה היא פטורה מלהבינו, אפילו לא מלמדת אותו בתלמודי התורה שלה, מעשי גבורה כה רבים עד שאיש אינו מצליח להכתיר את גיבורי הגיבורים, הבחירה של משיאי המשואות תבהיר את דמותה של רגב יותר מאשר תבהיר את הגבורה שנפלה בחלקנו באונס בהפתעה, בינתיים העניקו פרס ירושלים לאחדות, אישים ארגונים מיזמים שביצעו פעולה יוצאת דופן תוך חיבור בין חלקי החברה, אפילו מכריזים על יום האחדות, יוזמה של שלושת האימהות לשלושת הנערים שנרצחו, בחסות יד בן צבי שמוקפד כנראה על הענקת המותג ירושלים לכל מבקש, מעולם העם לא היה כה מפולג הקריאות לשמור על אחדות כה משלות, יודעים למות ביחד לא הפסקנו למות ביחד לא יודעים לחיות ביחד, הקנאים מאמינים באחדות עם שטחים הליברלים באחדות בלעדיהם החברה קדישא באחדות עם תמיכות, מפעל ההנצחה יצא לדרך ואיש אינו צופה מתי איפה יפסיק, בארי משמש מסמל אושוויץ מעט, בתים מפויחים כתמי דם שרידי חפצים, מצלמים עוצרים מצלמים, משלחות תורמים פולשות לחצרות אוספות מזכרות, איש לא מחפש לדעת אם זה לפני או אחרי הביקור ביד ושם לא שואל לאן הולכות התרומות, הדמות המתוקה ביותר שאני עוד יכול להתמסר לה בלי להתייסר היא אמילי הקטנה שבילתה ימים ולילות בשבי חמאס, פיתחה לה שפה משלה כדי להתמודד לא להתמודד עם המציאות החדשה, עזה הפכה לקופסא מחבלים לזיתים ערבים לבמבה ערבית לבמבית, זה יותר משכנע מדברי הפרשנים כולם, גם הרבניים גם הצבאיים, לא מספידה איש לא מבקשת נקמה על דבר, משחקת עם הכלבים שלה, לא מדברת על אחווה על ערבות על רוח, צעירה מדי תמימה מדי מפוכחת מדי, לא תיתן למחרחרי אחדות כפויה לשתק לרמות אותה, בנתה לה אוהל בבית שהעמידו לרשותה עד שתחזור לבארי ליד הקופסה, ידה בידו של לאופולד בלום מציירת את קמטיו כדי להמתיק את יומו בין הריסות בארי וזיכרונות מדבלין