April 2026

11 Apr 2026 דבר אחר: מפלת הציונות

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

היהדות לא עמדה במבחני הריבונות הציונית, היא הכשילה אותה והיא תכשיל אותה עוד יותר. מצד אחד, מדובר ביהדות שנרקמה וגובשה בגלות כדי להבטיח את הישרדות היהודים בה; מצד שני, בציונות ששאפה לשחרר את היהודים מחרפת הגלות ולהבטיח להם תנאי קיום מדיניים בהם יוכלו לנהל חיים חופשיים בטוחים ומשגשגים. הציונות הופיעה כתנועה לשחרור יהודים משעבוד גלויות בשיאה של תנופה קולוניאליסטית חובקת עולם. מטבע הדברים היא החלה כתנועת התנחלות, רכשה קרקעות ועיבדה אותן, תוך הקפדה על עבודה עברית כדי לשנות את היהודי וכדי להישמר, עד כמה שאפשר, מתחלואי הקולוניאליזם. בהתחלה כל הזרמים הסכימו על מספר עקרונות ובראש ובראשונה שלילת הגולה, ומלבד הפועל המזרחי, שלילת היהדות שהתגבשה בה או לכל הפחות שינויה. הציונות הדתית, נגררת יותר מאשר מובילה, נספחת יותר מאשר מחוללת, לא עסקה ממש בשאלות מדיניות. מצידם החרדים התנגדו לציונות בכל נימי נשמתם היהודית ובכל אדיקות אמונתם. הם ראו בה כפירה שמתעטפת באידאלים של שחרור לאומי, גאולת הקרקע, יהודי חדש. האשימו אותה בכל אותם חטאים שהיהדות התריעה מפניהם כדי להרתיע הפרת השבועות "שלא יעלו ישראל בחומה ושלא ימרדו באומות העולם". גם אם הציפייה הדרוכה למשיח השתזרה בחוויה היהודית הגלותית, לא עלה על דעת רב כלשהו להתנער, כדוגמת הציוניים, משמירת מצוות שהפכה לחותמת הכשרות של היהודי. החרדים נבעתו ממראותיהם ומעלליהם של הציוניים שכול כולם אמרו התפקרות אם לא הפקרות. לפני השואה רוב מתנגדי הציונות מקרב המשכילים נמנו עם החוגים הבונדיסטים. הם לא שללו שינויים במעמד היהודים, הם דגלו באוטונומיה נוחה לפריחה תרבותית ולרווחה כלכלית. בריכוזי היהודים של פולין ורוסיה אך גם בשאר מקומות באירופה כרומניה והונגריה. מנועים מלהגר לארצות הברית, הקימו מושבות בארגנטינה בחסות הברון הירש. לא הם ולא הציוניים הקדישו מחשבה ליהודי המזרח. הם היו מעטים יחסית, שוליים מדי, חיים ברווחה יחסית בחסות, לעתים משפילה, של השליטים המוסלמיים או המעצמות הקולוניאליות. השואה שינתה את פני הדברים. רוב יהודי אירופה הושמדו ותחושת יתמות פשטה בקרב היהודים שהיגרו לאמריקה. הקמת מדינת ישראל ערערה את מעמדם של יהודי המזרח שחוו את האירוע הניסי בעקבות שואה נוראית כסימן להתרגשות אפוקליפטית-משיחית. הם לא היגרו לארץ מטעמים ציוניים – למרות הספרות האפולוגטית של שליחי מוסד ב' המבליטים תא ציוני פה, כתבים ציוניים שם – אלא מטעמים משיחיים. ציפו לראות בהגשמת מאווייהם היהודיים הכמוסים ביותר, נחתו למציאות מתפקרת שלא זו בלבד שהרימה את דגל הכפירה בצורה של שלילת היהדות עם שלילת הגולה אלא התנכלה לאורחות חיים עליהם שמרו בקפידה בארצות המוצא השונות. המשכילים מקרבם היגרו מי לצרפת, מי לבריטניה, כדי ליהנות מאורות המעצמות הקולוניאליות. היות והיהדות הייתה המניע העיקרי לעלייה ההמונית מארצות המגרב והמזרח, לא פלא שכעבור 80 שנה, בעוד צאצאיהם הפכו רוב בציבוריות היהודית-ישראלית גילו מחדש את הפיוטים, הבקשות... פרשת השבוע. * עוד בשנות ה-80 המוקדמות, תמוה ככל שהדבר יישמע, הקריאה לייהד חינוכית את ישראל הייתה נחלת מיעוט חוקרים ופעילים מהאקדמיה שחששו מהתרופפות הזיקה לארץ ישראל בקרב צעירים ילידי הארץ שלא ידעו כלל את שורשיה היהודיות. על רקע התבוללות פסאודו כנענית בישראל ופסאודו נוצרית בארצות הברית הם הסיקו שצריכים לעודד חינוכם היהודי של אלה ואלה. ניסיונות משרד החינוך להעמיק את התודעה היהודית נכשלו כישלון צורב ואילו הסוכנות היהודית התקשתה לגייס שליחים ומורים שיכלו לענות על צורכי הקהילות. רוב הפעילים והחוקרים נמנו אז עם עולים מארצות הברית, בוגרי מחנות רמה של התנועה הקונסרבטיבית שנחשבו באותה תקופה להצלחה החינוכית הבולטת ביותר בקהילה האמריקאית. בהגיעם לארץ הם השתלבו בפקולטות לחינוך באוניברסיטאות השונות ואף חלשו עליהן, בירושלים, בתל אביב, בבאר שבע. הם נתמכו על-ידי קרנות יהודיות שלא התקשו להשתכנע שרק חינוך יהודי ימנע התבוללות. מייסדיהם לא היו דתיים במיוחד, אבל היו ליברלים בכל נימי נשמתם. מדובר באחים מנדל, האחים ברונפמן, זלמן (סנפורד) ברנסטין ואשתו ושאר דמויות מאחורי קרנות נוספות. הקימו מוסדות שנועדו להטמיע יהדות בכל המסגרות, החל מגני ילדים וכלה בבתי ספר להכשרת מנהיגות חינוכית על כל ענפיה. קשה להצביע על יוזמה משמעותית בשנות ה-90 שלא נתמכה על-ידי הקרנות הללו. אנחנו חבים להן את השיח אודות ארון הספרים היהודי ואת הפקת סרטי גשר, את תוכניות החוויה הישראלית קצרות מועד ואת תוכניות מסע ארוכות מועד, את העיסוק בהתחדשות יהודית ובעמיות יהודית... ועוד. מלבד קרן אבי-חי שעסקה בשולי פעילותה ביהודי המזרח שקוטלגו במחקריה כמסורתיים לא הוקדשו מאמצים מיוחדים לפלח זה. הם לא היו צריכים, תנועת ש"ס השכילה לאבחן, ללא מחקרים וללא מומחים, את סיבות התסכול המזרחי, שגבל לפעמים במרי אזרחי, ולפעול לייהוד מחדש של ההמונים שנושלו מיהדותם עוד לפני שנושלו מכל דבר אחר. הציונות הכללית נמחצה על-ידי המאמצים האדירים הללו, נותרו ממנה שרידים ספרותיים... והתחפרות חולנית למדי בחקר הקבלה. האליטות החלו לקבול על שגונבים להם את המדינה למרות שידעו לשמור על נכסיהם. בקרקעות, באקדמיה, בתרבות, בתעשייה. הם עקרו סימבולית לבתים משניים ברומה, לונדון או ניו יורק, מותירים את טבריה לנחשלותה התיירותית. באשר ליהודי ברית המועצות, הם לא זכו לתשומת לב מיוחדת מלבד בהקצאת משאבים להשלמת גיורם על-ידי רבנות שמיתנה את דרישותיה בלחץ אולפני הגיור של צה"ל. תרומתם לא קיבלה את ההערכה שמגיעה לה. הם הצילו את ישראל מנחשלות מסוימת שארבה לה. במדעים, ברפואה, בהוראה, בתרבות. רובם לא "עלו" לישראל מטעמים ציוניים אלא היגרו אליה מטעמים פוליטיים, רובם לא "ירדו" ממנה אלא היגרו ממנה. המוסדות הלאומיים שמקבלים בתופים וצהלולים עשרות עולים מצרפת לא נוהגים לספק נתונים על ממדי ההגירה ממנה. הם לא עוקבים אחרי הנשירה או הירידה, הם אמונים על העלייה. ייהוד הציונות ייהוד הציונות, על תנועת ההחזרה בתשובה שמהווה את הקטר הסנסציוני ביותר שלו, הניב תופעות שספק אם יורדים לשורשיהן בלי להתחקות אחרי ההפיכה היהודית שפוקדת אותנו. היא יכלה להיות חיובית לו הייתה מושכלת ולולא מתלווה בחזרה מנטלית לגלות סימבולית ואפילו, במקרה של החרדים והחרדלים, לגטו פיזי בשכונות בערים ובקולוניות נבדלות. שטיפת המוח היהודית, לרוב חשוכה, היא העומדת מאחורי פירוק הממלכתיות הציונית-ישראלית. היא המחזירה את הרבנות לקדמת הבמה הציבורית. מחדדת את המתחים בין דת ומדינה. מחדדת את השסעים החברתיים. משבשת את היחסים בין הרשויות. מטפחת נחשלות בתור אידאל חינוכי בקרב פלחי האוכלוסייה הדתית והופכת את החברה הישראלית, על עמותות העוני שלה, החל מ"מאיר פנים" וכלה ב"לתת", לחברת סעד הדומה באופייה לחברת הגטו-מלאח. תהליכי הייהוד הללו כה השתלטו על המערכת הפוליטית, הן במישור הלאומי והן במישור המקומי, עד שרוב הדמויות הפוליטיות מרגישות חובה לעטות טלית לרגלי הכותל ולחדש בפני אבניו את מחויבותם ליהדות ולאופייה היהודי של המדינה. הקולות המניפים את הדגל החילוני ממלכתי ליברלי נעשים משנה לשנה נחושים פחות אל מול מכבש התיאוקרטי-הלכתי: אפשר לקרוא לאחדות עד להודעה חדשה, הפילוג בין דתיים שמאמינים בה' ובתורת משה וחילונים שאינם מאמינים כלל או מסרבים לגלות את אמונתם, מטעמים של שמירה על צנעת הפרטיות הדתית, הפכה עובדה מוגמרת. במילים אחרות נראה שרוב תחלואי ישראל נובעים, בתקופת המעבר הנוכחי, מייהוד הדרגתי של הנפשות, אורחות החיים, צורות ההתיישבות, הרגלי ההצבעה, אופני היצירה, תפקודי הממשל... הוא לא מסיר את המתחים שרווחו עד כה – לרבות המתח הבין עדתי ובמיוחד במגזר החרדי בו הוא גובל בגזענות לשמה – אלא מעצב אותם מחדש ומחדד את הסכנות הטמונות בהם. לא מקרה הוא שההישגים של ישראל החילונית מתערערים בזה אחר זה וימשיכו להתערער משנה לשנה עד להשלמת תהליך הגלותיזציה שלה על המחירים הכרוכים בו. בריחת מוחות. נסיגה במחקר ובפיתוח. גידול חברת לומדי תורה על חשבון חברת לומדי מדע. הפיכת צבא עם לצבא ה'. כניסת רבנים בתור משגיחי "כשרות" שהופכת למדד התקינות היהודית של כלל המדדים, האישיים-פרטיים לא פחות מאשר הציבוריים. גם ההקצנה שחלה בציונות הדתית היא תוצר של תהליך ייהוד הציונות. מחויבותה ליהודה ושומרון נובעת יותר מדחיקת הציונות לשורשיה היהודיים מאשר ממניעים ביטחוניים. ברור לכול ששטחים אלה לא מוסיפים ולא גורעים דבר לביטחון ישראל. חשיבותם בהיותם ערס היהדות ואם רוצים במדינה יהודית אז הם יותר חשובים ומשמעותיים מרצועת החוף הגליל והנגב. מדינה יהודית דורשת אחיזה בהם, אחרת היא תתגלגל למדינת תל אביב, דמוקרטית ליברלית וחילונית בעיקרה. אפשר להוקיע ולגנות צעדים שמערערים, בשם משיחיות המגיחה מאחורי הציונות בכלל והציונות הדתית בפרט, את סיכויי ישראל להשתלב במרחב, להציב לעצמה גבולות ברות הגנה ולהשכין שלום המושתת על פתרון הבעיה הפלסטינית, קשה לי לראות איך גינויים יסכלו את הנטייה היהודית-משיחית המאיימת על ריבונות ישראל המתגלגלת באונס בכפייה ובאלימות ליהודה. המתנחלים מתחפרים בנכות מדינית יהודית, אופיינית למדי, שמונעת מהם להבין שכללי המשחק הגאו-פוליטי השתנו לרעת הישות הנוכחית. מביאים פסוקים שהתיישנו, מנבאים נבואות שכבר התגשמו, משתעשעים בבחירה שאבד עליה הכלח יהיו הישגיהם אשר יהיו. מבליטים בדבריהם ובכתביהם את ההיבטים המבעיתים ביותר של היהדות הרבנית, בין אם שמים אותם בפי הרב קוק, הרב אשכנזי או הרב טאו. נתלים ברדיפה אנטישמית אוניברסאלית, מאשימים בה כל מי שמוקיע את צעדיהם כגזעניים, את התלהמותם כרברבנות, את התנשאותם כהתגרות. ההאשמה כה כוללנית עד שהופכת שחוקה, לא משכנעת הרבה בדעת הקהל העולמית. לא באוניברסיטאות ולא במכוני מחקר. כל המתרעם נגדה מואשם כפליים באנטישמיות ואם הוא יהודי בשנאה עצמית. היהודים לא גילו שלעולם כבר לא אכפת מהם. לא מקנאים בהם, לא שונאים אותם. הם קטנים מדי, שוליים מדי, טורדניים מדי, כדי לשוות להם חשיבות כלשהי. מתרעמים על פשעי המלחמה שלהם... ועל עליית המחירים בתחנות הדלק ובסופרמרקטים – על האיום שהם מהווים על שלום העולם. איש לא אוהב להרגיש בן ערובה וכולנו נוטים לשנוא את חוטפינו, יהיו מניעיהם אשר יהיו. ארצות הברית איבדה את דרכה, אירופה נאמנה ליצר ההשהיה שלה, הרוסים מחדשים את מלאי הבדיחות שלהם, הסינים מרימים גבה וחוככים ידיים, שאר העולם לא יודע איפה ממוקמת הישות הנוראית. קריסת הממלכתיות בגדול, הציונות התנערה מהיהדות (הגלותית); בגדול, היהדות (הרבנית) מגיחה מאחורי גבה ומערערת עליה עד כדי מיטוטה. הערעור כללי למדי, ניכר בכל התחומים. התורה הפכה ליטורגית בעיקרה. הפסוקים הנשגבים ביותר רוקנו מכל תוכן, המדרשים הקסומים ביותר נשחקו. לימודה לא מניב דבר חדש מלבד ניסים שלא משכנעים איש. מציון לא יוצאת תורה אלא דרשנות ומירושלים לא אור אלא בשורת הלאומנות החשוכה, גזר דין מוות בתלייה, סגידה לעוצמה צבאית כפי שהיא באה לידי ביטוי בפי שר הביטחון המופקד על הגהינום. החברה השוויונית של העשורים הראשונים הפכה לאחת החברות הכי אי שוויוניות בתבל. ערבות הדדית מתקיימת בחסדי תרומות שבאות בעיקר מחו"ל בעוד העמותות הגדולות ממסדות רשתות גמ"חים לתפארת חברת סעד ולחרפת השירותים החברתיים הממשלתיים. החל מהשירות הציבורי שמייאש צעירים כישרוניים שמצטרפים אליו וכלה בחינוך המשווע למורים. שלא לדבר על רפואת וליווי קשישים, על קידום נוער שהופרט, על דואר שמתעלל באחרוני צרכניו, בתחבורה שפוקקת את הכבישים. לעומת השירותים הציבוריים, הבנקים מצטיינים בצבירת הון תועפות ממשכנתאות, חברות הביטוח מהמרות על הפחד מכל תאונה שריפה תרופה שלא כלולה בסל התרופות... קבלנים מתחזקים את המשק וקובעים את הנופים האורבניים. מדובר בכלכלה מעוותת, על האקזיטים החלומיים שלה, מושתתת ברובה על ייבוא עובדים זרים. בחקלאות, בבנייה, בתעשייה... שלא לדבר על הסיעוד. לא עבודה עברית ולא עבודה ערבית אלא עבודה קולוניאליסטית מסוג חדש המייבאת עובדי דחק, מרחיקה אותם ממשפחותיהם, מעסיקה אותם בתנאי עבדות – ללא אופק אזרוח. העיוותים הכלכליים כה רבים עד שהתחושה הכללית היא שהחברה עצמה מסואבת. עם ריכוז עורכי דין, מגייסי משאבים, מתווכים למיניהם מהגבוהים בעולם. המשילות סלקטיבית, מערערת את היסודות המשפטיים שעליה היא מושתתת. היא לא מאותגרת על-ידי השופטים הערבים או ארגוני הפשע למיניהם אלא על-ידי החרדים המצפצפים על רשויות המדינה, נשמעים בכל דבר וענין רק לרבניהם. לתלות את העיוותים בדמויות פוליטיות מפוקפקות – במיוחד לאור העובדה שמושל אמריקאי סוטה משמש בתפקיד ראש ממשלה משקר, מסית, מפלג... מואשם בפלילים – מהווה פורקן שמחפה על אוזלת יד רוחנית. מדובר בכרסום הדרגתי באושיות הישות הציונית עקב והפיכתה לגטו-מלאח חרדתי מעיק יהודי שמצטייר בעיני העולם כישות מתפרעת המרשה לעצמה את כל מה שהיא אוסרת על אחרים. בשורה התחתונה היהדות לא עומדת במבחני הריבונות שהציונות מציבה בפניה כי היא נותרה גלותית למרות המאמצים האציליים בקרב חוגים חילוניים או חילוניים למחצה ליצור בעלות עליה. היא לא מתיישבת עם ריבונות יהודית, היא מקדשת את עול מלכות שמיים אפילו במחיר חיסול כל מלכות ציונית. לפני עשור, עוד דיברנו בשם יהדות שעברה עיבודים ממלכתיים, מבליטים את הממדים הערכיים של חלוציות סובלנות אהבת הרע וכיבוד הגר. כיום היהדות מפילה מבצר אחר מבצר בממלכתיות הישראלית, לרבות הפרדת הרשויות והקוד האתי של צה"ל. אפילו העברית, הישגה העיקרי של הציונות, לא הפכה לנחלת הכלל, ורבדים רבים מקרב האוכלוסייה החרדית מתקשרים ביידיש כשפת חינוך וכשפת רחוב ואילו מספר החוקרים הכותבים את מאמריהם בעברים הולך ופוחת. סופרים מחפשים את תהילתם בגרמנית או באנגלית. אחזקת דרכון נוסף – של הסבים והסבתות או של... מגורשי ספרד ופורטוגל – הפכה לדבר שבשגרה כאילו דרכון זר מבטיח שדרוג אזרחי ומהווה לעת צרה תעודת מעבר לעולם הרחב. רק תחנות השידור יוצרות אשליה קולית או חזותית שאנחנו אומה מבריקה, מעצמה עולמית בכמעט כל תחום, בעוד ריבוי התחנות רק מוסיף להתלהמות הכללית. ייהוד הציונות נותן את אותותיו המתסכלות והמשבשות ביותר במפה הפוליטית ובוויכוחים הקורעים אותה: הליכוד מזרחי-דתי-מסורתי בעיקרו, שלא לדבר על עוצמה יהודית, המרכז-שמאל אשכנזי-מסורתי-חילוני בעיקרו. כל זה היה עוד נסבל לולא ישראל-יהודה כשלה במבחן הקריטי ביותר שהוצב בפניה בבוקר ה-7 באוקטובר: היא לא עמדה בהבטחה החשובה ביותר שלשמה היא קמה והחשש שבעתיד לא תעמוד בו – רק הולך וגובר. לו זו בלבד שכוחות הביטחון כשלו, אזרחים חפים מפשע נשחטו והומתו בפוגרום החמור ביותר מאז השואה. לא זו בלבד שהנורא מכל התרחש, הוא נמשך במלחמת נקם של שנים שעלתה במאות קורבנות שווא. הכול בעזרת ה', במתכונת מלחמת מצווה, תוך שלהוב רגשות יהודיים קמאיים... הכול בשביל הגנת גטו-מלאח בהובלת דמויות מפוקפקות שלא ראויות לתדמית העצמית שישראל מציירת לעצמה ומשדרת לאומות העולם. לא זו בלבד שהיא רמסה את כל הקודים, הישראלים והבינלאומיים, היא גם רשמה פרק עלוב בתולדות המלחמה העמלקית שהיא חזרה לנהל בשם היהדות נגד עממי האזור. בין אם העזתים, הלבנונים, הפרסים ובכל מי שנחשד בתמיכה בהם. די לנתח את הצהרות נתניהו, כץ, סער ושאר הפרשנים, בין אם מהאקדמיה ובין אם משירותי הביטחון, שצצו כמו פטריות רעילות אחרי גשמי גופרית ואש כדי להתרשם עד כמה הן מוצאות את השראתן ביהדות מתפרעת שלא מבחינה בין טוב ורע, בין אוהבי ושונאי ישראל, בין מבקשי טובתה ומבקשי רעתה. כאילו הדמויות יצאו מגטו או ממלאח, מחללים את ה' על מזבחות תאוות הכוח, בצע כסף, ראוותנות כפייתית, אתרי זימה פולחנית. האתגר החמור ביותר שמוצב בפני הממלכתיות הישראלית נעוצה בהשתלחות הפראית בה ובמוסדותיה על-ידי רבנים מפגרים מכל הבחינות, בעמדותיהם, פסיקותיהם, שפתם, רבנים שנולדו בארץ ולא מפספסים הזמנות להשתלח ברשויות המדינה בשם יהדות מבעיתה. איני יודע לומר מה צופן לנו העתיד. יהיו מי שיאמרו שתהליך ייהוד הציונות מרוקן אותה מכל תוכן, יהיו מי שיאמרו שהוא מחזק / מחשל אותה. הוא מחזיר אותה, כדברי המצדדים בה, לשורשיה ומחדשה כיהדות ריבונית שברכותיה מסירות את קללותיה של הציונות החילונית-ליברלית. איני יודע לומר אם החרדים יתעשתו והאם התעשתותם תביא אותם למלא את החורים שמותירים החילונים שמהגרים למחוזות הגשמה שלווים יותר. איני יודע עד כמה החברה הישראלית תעצור את תהליכי הקולוניזציה – כלפי הערבים, כלפי העובדים הזרים, כלפי יהודי המזרח – שמערערים את יסודותיה המוסריים, המדיניים, הביטחוניים, ההשכלתיים, התרבותיים... החברתיים. איני יודע לומר עד כמה החברה המתהווה בהשפעת הייהוד תהיה מערבית-סלבית או מזרחית-מרוקאית ועד כמה היא תקסום לדורות הבאים, בין אם הם צאצאי נישואי תערובת ובין אם הם נותרים נאמנים למורשת יהודית רבנית מקורית. אני מאלה שחושבים שתהליכים דתיים בלתי הפיכים, מקדמים אותנו לקראת תיאוקרטיה רבנית הלכתית שעלולה לעודד דיאספוריזציה מחדש של היהדות, מובילים בסופו של דבר לאסונות שרק בכוחם לשנות תודעה ומציאות. לומר עד כמה המאבק הפוליטי על צביון המדינה שמצפה לנו לא יהיה לעזר רב. שלושת הכוחות החזקים, קרי החרדים, החרדלים, המסורתיים, מאוחדים ברצונם להטמיע את ההיבטים ההלכתיים במרחב הציבורי. איש לא יוכל לעצור את התנופה הנוכחית מלבד התערבות חיצונית ואיני רואה התערבות חיצונית מלבד התערבות צבאית של המעצמות המוסלמיות שירצו לחסל את רעשי הרקע שהישות הישראלית יהודית עושה בחצר האחורית שלהם – כולל איראן ששרדה כבר פעמיים את משחק הווידאו מבית היוצר של נתניהו את טראמפ. הפיתוי שלהן להשמיד אותנו גדול וספק אם כוחנו הצבאי, יהיה אשר יהיה, יוכל לעמוד לנו, במיוחד אם הכוחות המגנים נוטשים את שורות המילואים ומותירים אותן לחרדלים ולחרדים. אני חש שישראל-יהודה לא תשרוד כישות מתגרה ללא גבולות וללא הסכמי שלום עם שכנותיה המוסלמיות. ההרפתקה הציונית עלולה להירשם כסוגריים בתולדות היהודים אם היא לא תשכיל להפריד את הדת והמדינה, לחתור באמת להסכם שלום בחסות המעצמות המוסלמיות, לחזור לממדיה האמיתיים עלי שמיים לא פחות מאשר על פני האדמה.

10 Apr 2026 ALBUM DU MONDE : LA PELLICULE DU PASSE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

C’était du temps de S. M. Mohamed V. Sa photo est sur les murs. Pour que les boutiques soient fermées, on doit se préparer à une commémoration. Ce n’est ni shabbat ni veille de shabbat. La bouilloire ne serait pas sur le réchaud, l’un ne serait pas sur son échelle,...

8 Apr 2026 NOTE DE LECTURE : ANDRE MALRAUX, LES CONQUERANTS (1928)

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Le livre d’un débutant qui ne saurait pas encore comment raconter une histoire ni camper ses personnages. Un carnet où sont jetés en vrac les notes d’un militant tant pressé par l'action qu’il ne trouverait le temps d’écrire qu'un journal où il se chercherait et se reconnaîtrait plus tard. Le...