May 2020

20 May 2020 בעקבות עמנואל לוינס

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

בשנות השישים קזבלנקה הייתה עיר יפה וחושנית. ברברים התערבבו עם ערבים, אנשי סהרה עם אנשי האטלס, יהודים עם מוסלמים. שדרות השתרעו מהאוקיינוס לגבעות שצפו על העיר. בנינים היתמרו לארבע וחמש קומות ואוטובוסים חשמליים רישתו את הרובעים החדשים, מקצה עיר לקצהָּ. מאחורי דלתות חצובות בקירות גבוהים אפשר היה להציץ בפרדסים ובארמונות...

18 May 2020 CHRONIQUE DE MOGADOR : BOUDERBALA OISELEUR

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Dès les premiers jours de la pandémie de Corona, sentant le désarroi général, Bouderbala s’improvisa crieur public pour inciter les gens à respecter les mesures sanitaires. On gardait ses distances de lui parce que, contrairement à ceux qui s’étaient cloitrés derrière leurs portes et leurs volets, il continuait de courir...

16 May 2020 חדשות סבניה: המבצר האחרון

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

פחד אוחז בי. כל שעות היום והלילה. אני מפחד בביתי ואני מפחד ברחוב. אני מפחד פן יודיעו לי שגם אני נגוע. חשוד בהדבקת קרובים ושכנים. בהפרזה באיום ובעיבוי הסכנה. בהפצת ההתלהבות ו/או הדיכאון. למרות שהתריסים מוגפים והדלתות נעולות אני מפחד ששליחיו ייכנסו לביתי וינסו לגרור גם אותי – בין אם מרצון בין אם בכוח. בלילה אני מתעורר שטוף זיעה, מתיישב על מיטתי ותוהה אם זה רק חלום בלהות או שהמציאות עולה על חלום הבלהות. אני מפחד לראות רופאים מופיעים בליווי אנשי משטרה, אנשי שב"כ או אנשי מוסד וצוו אשפוז בידם. במחלקת קורונה, במחלקה סגורה או סתם במחלקה לרפי אמונה. הפחד הוא דבר חדש עבורי. התגברתי על איומים בריאותיים קשים יותר, על כישלונות מקצועיים גדולים יותר, על מפחי נפש אישיים צורבים יותר מהתייחסות אלי כאל קשיש מפגר. עד עכשיו לא הייתה לי סיבה לפחד ממש אבל עכשיו שהמבצר האחרון נפל, סיבות לא חסרות. אני מפחד שיאשימו אותי בהוצאת דיבה. בבגידה במולדת. בפגיעה בביטחון המדינה. בחלוקת ירושלים המאוחדת לנצח נצחים. בהעברת סודות מהמכון הפתולוגי-פוליטי לאויב. בחשיפת פרטים אינטימיים שמתלווים לעיסוקי בקבלה. בחבלה בשותפות הגורל בין פולנים ומרוקאים, בערבות ההדדית האגדית ובאחדות האומה הסבונית. בערעור סמכות היושב במרומים, בחילול קודשי ישראל, בהעלבת רבנים וחברי חברה קדישא ובהתכחשות לכוחות העל בפירוק והרכבה של משיח צדקנו. בחשיפת הקירחות שלו מתחת לאיפור. בזריעת התפקחות והתפקרות בקרב המוני חסידיו. אני מפחד ממנו, אני מפחד מאשתו, אני מפחד מבנו, אני מפחד מכלבי השמירה שלו. אני מפחד מקומיסר הפנים שלו. עכשיו שהמבצר האחרון נפל, סיבות לפחד לא חסרות. עשור או שני עשורים אחרי שהוא ניצח על המקהלה שקראה בקצב: "הם מפחדים! הם מפחדים!", אני מודה שהפחד הגיע גם אליי. הוא לא אחז בי בגלל מעקב השב"כ אחרי האנשים החולים והספקנים. אפילו לא בגלל הסיפוח הבא עלינו לקללה (מדינת אפרטהייד שתביא לקריסת מדינת היהודים) או לברכה (מדינה דו-לאומית של כל אזרחיה). פשוט המבצר האחרון נפל והפחד חלחל גם אליי. הדבר, תאמרו, היה צפוי. הרי הוא לא הפסיק להפחיד עד שהפך את ההפחדה לכלי בשליטה פוליטית. הוא יצר איומים וניפח אותם. הוא הרתיע שותפים וחיסל יריבים. הוא עשה כעולה על רוחו בנומנקלטורה של גוש היחיד שלו. הוא העביר על בסיס יומי דפי מסרים לשליחיו שדקלמו אותם כמו תוכים בתמורה לג'ובים. במשפטים, בתרבות, בתקשורת, בתיירות, בחינוך. יהיו בחירות רביעיות. הבוחרים לא יתנו. הפיכה חוקתית. רחביה כופה את עצמה על שדרות ועל חצור. הוא לא בחל בשום אמצעי כדי להפחיד. לא בגזענות (ערבים נוהרים לקלפי), לא בשקרים (אמת היא השקר שבפי), לא בתקנות לשעת חירום. אפשר למצוא לו סיבות מקלות. הוא מפחיד כי הוא מפחד. הפחד מובנה בנפשו. הוא ירש אותו מאביו שהמשיך לפחד מהאינקוויזיציה. הוא הוריש אותו לבנו. הוא חי בפחד מאשתו. אבל האמת היא שאני מפחד כי המבצר האחרון נפל ושופטי בג"ץ בהרכב של אחד-עשר שופטים דחו פה אחד – אפילו חכמי הסנהדרין התביישו בשופטים שירשו אותם – את כל העתירות נגד המפיונר הגאוני – כמו כל מפיונר – שהמציא שיטת ממשל שהולמת גטו שמחשיב את עצמו למעצמה. יש אלה שהם בעד ביבי ויש אלה שהם נגדו. אלו ואלו מפחדים ממנו. אני גם מאלה וגם מאלה. זה אומר שאני חולה ביבי כפליים. אבל אני מתנחם בזה שישנם חולים יותר ממני. חולי שררה כדיכטר, גמליאל, אמסלם שהתגלו השבוע במלא עליבותם. אז אל תדברו איתי על קורונה.