חדשות סבוניה: בעזרת השם

סתם סבב בחירות שהחזיר את נתניהו לבלפור ואיתו חשכת היהדות על גווניה השונים, החל מהדמות הארכאית מצחיקה של גולדקנופף וכלה בדמות הגזענית נברוטית של סמוטריץ. כל השאר נראה לי בגדר קוריוז לרבות בן גביר (פושטק בתהליך של התפכחות) שכה רוצה להתחבב על כולם שעוד ישנה את עורו כפי שהוא לא הפסיק לעשות בחייו. לעומתו עתיד לפיד מאחוריו כי הוא מפלסטלינה ופספס את ההזדמנות האחרונה שנקרתה בדרכו. לא הייתה לו משנה סדורה, לא הייתה לו ממש מפלגה, לא היה לו אלוהים. הוא הציב ברשימתו חבורה של אנשים מתוסכלים ומתסכלים כדוגמת ברביבאי שאינה מצליחה לכבוש את המיאוס שלה כלפי אמסלם ומה שהוא מייצג ובן ברק שגייס לצידו את היטלר. לפיד הוא כל כולו דמות טלוויזיונית וכבר עולים דורות שלא הכירו אותו לא בתור מנחה ולא בתור מגיש חדשות. זמן תפוגה של דוגמן קצרה משל פוליטיקאי, גם דמות טלוויזיונית מתכלה עם השנים. ספק אם יצליח בעתיד יותר משהצליח הפעם. מצידה מרצ שלא ידעה לצבוע את עצמה בירוק ולהצעיר את שורותיה סיימה את תפקידה והצטרפה למפ"ם בבית הקברות של המפלגות הישראליות. העבודה אפילו לא הרגישה שהיא הופכת למפלגת נישה בראשות קריינית לשעבר שהפכה אותה לספק פמיניסטית, ספק תל אביבית. העיקר נעוץ בזירוז תהליך סידוק הריבונות הישראלית-ציונית בשם היהדות ובהתערבות הבוטה של הקב"ה בקולן של ש"ס, יהדות התורה ורבנים משיחיים-מתנחלים תוך חילול הדמוקרטיה וקבורתה בתיאוקרטיה-מעט שתקרוס מעצמה באוהלה של תורה.

הכישלון הכואב ביותר הוא של בני גנץ ושל המפלגה שחילי טרופר רקם עבורו. ברשימה הממלכתית הופיעו דתיים לצד מסורתיים וחילוניים, ספרדים לצד אשכנזים, נציגי העדות השונות – רשימה חלומית לתפארת ישראל עם שני רמטכ"לים, טייס חובש כיפה וייצוג נשי מכובד. נינוחות של מפאי של פעם, עם שירה בציבור וריקודי עם. תנועת נוער בדמותו של טרופר יותר מאשר של אייזנקוט, שנגרר בעל כורחו לסצנה הפוליטית. האיש הצנוע והמופלא הזה נראה כטעות בליהוק יותר מאשר כמגנט קולות. כאילו זרועותיו רצו לחבק כמה שיותר, גנץ כלל ברשימתו זאב (אלקין) עוד יותר קיצוני מבן גביר, ערמומי יותר ובעיקר דוגמטי-סובייטי יותר בדעותיו ובעמדותיו. הוא דילג מהליכוד ל"יש תקווה" כי נפגע עמוקות ממינויו –הוא! האסטרטג הגדול ביותר במחוזותינו! – לשר המים (המשקה?). אחרת הוא היה ממשיך לתווך בחדווה בין נתניהו ופוטין. גנץ גם הותיר את סער שדבק בשתי גדות לירדן יותר מכל ביתרי אחר בליכוד אם כלל נותרו כאלה שם. איש לא הבין איפה הרשימה ממוקמת, כולם ביחד וכל אחד לחוד, ומה הם רוצים חוץ מלהיות ישרים, הגונים ויפים. הם הוציאו מילה שאבד עליה הכלח מהבוידם של בן גוריון, בלי לבדוק אם יש לה מקבילה באנגלית, בערבית ובעיקר ביהודית. הייתי מצפה מטרופר לתובנה מבית היוצר של גשר או של ממעגלי צדק יותר מוצלחת. בשורה התחתונה לא הבנו בעד מה אנחנו מוזמנים להצביע ובעד מי. האיש של הפוסטר לא הצליח לדחוק את ההתגודדות מאחורי הכלאים וכולם חששו מעוד צעד נוכלי של הצמד חמד זאב סער. כישלונו של גנץ חושף עוד יותר את האצת הכרסום בריבונות הישראלית, על ידי החרדים שמעולם לא הכירו בה, על ידי המשיחיים שמביאים עלינו משטר של אפרטהייד, על-ידי הערבים שאינם יכולים להכיר בה, על-ידי אזרחי העולם שקיבלו בחזרה את אזרחות הוריהם ועושים למאווייהם האומנותיים והמחקריים בברלין ובניו יורק. ככלל – לידיעת לפיד את גנץ – מרכז לא מחזיק לאורך שנים, במיוחד בחברה קוטבית כחברה הישראלית.

לומר עד כמה אני תולה תקוות בליכוד שיקים מדינה פלסטינית לצד ישראל ויחסוך מאתנו מאבק דמים עם שכנינו ובקרבינו. בעזרת השם גם אם להתבסס על תולדות ישראל הוא לא שש להירתם לעזרתנו.