חדשות סבוניה: שנת שבתון

אני שוקל ליטול שנת שבתון ומזמין אותכם לחקות אותי. שנת שבתון מיהדות, על פניה היפות ועל פניה המכוערות, על מדרשיה ועל דרשותיה, על הלכותיה ועל מנהגיה. לא דברי פרשנות ולא הבלי פרשנות. לא הרמב"ם ולא ר' נחמן, לא בובר ולא לוינס. לא שחרית ולא ערבית. לא פסוקו של יום ולא פרשת השבוע. לא דף יומי ולא רב יומי – אפילו לא פיוט יומי. לא קברי קדושים ולא קברי גאונים. לא סרטים העוסקים ביציאה בשאלה ולא בחזרה בתשובה. לא כנסים על קבלה ולא על מחשבת ישראל. לא ביקורים באומן ולא במוגאדור. שלא לדבר על כל אותם ספרים שחוזרים על עצמם כדי לשכנע אותי שנבחרנו להיות חרפה לעצמנו אור לגויים. הייתי אפילו מציע להורים שבקרבנו להוציא פטור גורף מלימודי יהדות עבור ילדיהם. הם לא יפסידו הרבה כי הרי הם לא מפיקים הרבה. מלבד שטיפת מוח שמקשיחה את עמדותיהם ומסרסת את רגישותם ההומניסטית. מאז שהחרדים והמשיחיים השתלטו על הוראת תנ"ך, אבדה לנו תחושת האפוס האלוהי; מאז שהם השתלטו על הוראת תושבע"פ, אבד לנו חיוכם של חז"ל. לא תתקשו למצוא רופאים שינפיקו לכם אישורים רפואיים דיגיטליים בלי להמציא תעודות פסיכיאטריות על המורים השוטפים את מוחות הילדים.

הייתי אפילו מציע להשבית לשנה את הלוח העברי. לא סיורי סליחות למרות לחנן הנוגה ולא התנצלויות כיפור שלא עומדות במבחני נפש האדם הכי אלמנטריים. לא סוכות עם שבעת המינים, המלשינים והאינקוויזיטורים הדקדקנים ולא חנוכה שמאז שחסידי הטאו החליטו להמאיס עלי את היהדות מפיצה חושך יותר מאור. לא פורים שמרשרש את זרע עמלק ולא ט"ו בשבט שלא מתמודד עם הפשרת קרקעות חקלאיות לבנייה ולא מונע חבלות בעצי זית. לא סדר פסח עם קריאת מנשר השנאה הנקמני ביותר בספרות העולמית ולא שבועות שממנו כבר לא יוצאת תורה. ביום השואה הייתי נעמד דום עשרים וארבע שעות כדי למחות נגד הכחשת השואה על-ידי הרבדים החרדיים ביותר ונגד המשיחיים המאיימים להביא עלינו אסון לאומי. הייתי עוד מציע לשטוף את החופים מדי שבת בשבתו – אפילו בקרירות ביותר – וגודשים את המגרשים – אפילו אם סולדים בכדור. הייתי גם שוקל להחרים את המוצרים והמסעדות המוכשרים על-ידי מפעלי הפרוטקשן הכי נואלים במדינה ותורם להתרוששותם. לט"ו באב – הייתי קורא בגאווה חג האהבה האוניברסאלית.

ואל תאמרו לי שבעים פנים לתורה, את המשחק הזה אני מפסיק לשחק. אני רואה רק את פניו המכוערות של מעוז והזעופות של גפני. נמאס לי שרבנים חשוכים מתייחסים אלי כאל תינוק שנשבה. נער הייתי וגם זקנתי ולא שמעתי רב חרדי או משיחי אחד פולט דברי חוכמה. איני מעוניין יותר להיכנס לדו-שיח של חירשים עם דמויות כיתתיות-קנאיות. הרי אני אדם חופשי, מכל מצווה שאיני בוחר בה כמתאימה לצרכיי, מכל הלכה שפג זמנה, מכל אות חרותה על לוחות אטומים. באתי לארץ כדי להיות חופשי ולא אתן לכלאי משרד הדתות ולנציגיהם במשרדים השונים – לרשות הרבנות של הטאו – לכלוא אותי מאחורי גדרות התיל של הגטו השכלי שלהם.  

למרות הכול, אני רוצה לומר דבר לזכות אותם רבנים. הם רושמים לעצמם הישג משמעותי ביותר בהופכם את הפילוג בין ימין ושמאל, שמעולם לא היה מכריע אלא בפיו הרעלי של ביבי, לפילוג – מצחיק למדי, פתטי למדי – בין חשוכים ונאורים. 

רק שאיני בטוח בניצחון הנאורים אלא חושש ממפלת כולם.