חדשות סבוניה: חטא היוהרה

רק עכשיו אני מבין למה קראתי למדור זה חדשות סבוניה. הרגשתי שלא מדובר בישראל שהיה לי בלב. לפני עשרים שנה הוא החל להתרברב בהישגיו. מעצמה צבאית. מעצמת ריגול. מעצמה אקדמית. מעצמת היי-טק. מעצמה ספרותית. מעצמת דוגמנות. מעצמה קולינרית. מעצמת מצליחנים. הכול על כרעי תרנגולת שמחשיבה את עצמה לטווס. ספרנו את פרסי נובל לנפש והוספנו עליהם את כל אלה – והם רבים – שהפרס נגרע מהם ממניעים אנטישמיים והמסכנים נאלצו להסתפק בשלל פרסים שהתחלנו לחלק זה לזה כדי להראות לעצמנו עד כמה אנחנו חכמים, נבונים, כישרוניים, יפים (פרס א.מ.ת., פרס דן דוד, פרס בראשית, פרס ראש הממשלה, פרס הנשיא, פרסי מפעל הפיס... פרס דכרוורד). הייתה תחושה שאנחנו על גג העולם. ראשונים בכל התחומים. מעצמת מוח – שכול כולה הייתה מעצמת קומבינה. כולם הצטרפו לשכרות הכישרונות ששטפה אותנו – אפילו אלה שלא ניחנו אלא בכושר לנבל את הפה. הסתובבתי אז באקדמיה ונתקלתי בסופיסטים מתפלפלים יותר מאשר באנשים חכמים. בעוונותיי הרבים, פיתחתי אלרגיות שהובילו אותי לכל מיני מחלקות ונתקלתי באפתיית הרופאים שעוררה לפעמים תגובות נגד מצד עלובי החיים שביקשו קצת יחס. הפסקתי להרצות כי לא הצטיינתי בקריאה מהירה ומה שהיה על ליבי לא היה נעים לאוזניים ערלות. ברחתי מבתי חולים כי העדפתי להתאושש או למות במיטתי. הסתובבתי בעיקר באזורי הספר המזרחיים, בערי הדוחק החרדים ובכפרים הערביים. זאת לא הייתה, למרות נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדינה שראויה להימנות עם ה-OECD. אלא מדינת העולם השלישי עם ויטרינות של ה-OECD.

לא יכולתי לבטא את חששותיי, כולם היו מוקיעים אותי כעוכר ישראל. אפילו הטייסים, אפילו בוגרי 8200, אפילו אלה המפגינים היום. אפילו שופטי העליון היו מאשימים אותי בהוצאת דיבת הארץ. שלא לדבר על כל התועמלנים שהם כמספר המצביעים. כל מה שרציתי היה להתריע נגד הצביעות האשכנזית, ההונאה העצמית הדתית, הכסילות האנטי ממלכתית בקרב המזרחים, הזוהמה הקבלית-משיחית שטינפה את האווירה הכללית, על פולחני הקדושים ממזרח וממערב ועל מחקריה המסועפים על... שבתי צבי (?!). יצרתי לי מרחב של חופש ביטוי. קל היום לשים את התבהלה הכללית על גבם של פוליטיקאים שפלים – וחלקם באמת דוחים ומביישים כל בר דעת. אבל אנחנו הזמנו את קללתם עלנו. לקינו ביוהרה. בעצימת עין. בגבהות רוח. אני לא רוצה לקלקל למפגינים. אבל – היי! – איפה הייתם כאשר המתנחלים, פושעים בכל קני מידה, גזענים בני גזענים, רדו בערבים והתנהגו כאפריקנרים יהודים לכל דבר? איפה הייתם תקציב אחרי תקציב כאשר משאבים שנועדו בזכות ליישובי הספר, לרובעי העוני ולכפרים הערביים זרמו להתנחלויות הגזלה? לא הספקתם להשתחרר עם פנסיה דשנה שהלכתם לעשות לביתכם במכירת נשק באנגולה, בקולומביה ובגיאורגיה? לא גמרתם להתמחות ולהתמנות בבתי חולים שפתחתם קליניקות פרטיות במרפאות שצמחו כמו פטריות אחרי התארכות הטורים ברפואה הציבורית. לא קיבלתם את המינוי המיוחל על פרסומים מיותרים שהתחלתם ליטול שנת שבתון כל שלוש שנים והמיוחסים ביותר אף התחלקו בין שלוש אוניברסיטאות – בישראל, בארצות הברית ובמדינה אקזוטית – גם אם בשנה רק שני סמסטרים. לא הספקתם ליצור מקום עבודה אחד שכבר חיפשתם רוכש להמצאה שלכם. נהייתם כולכם סוגדי אקזיט.

ההשפלה שאתם חווים מצד בן גביר סטרוק סמוטריץ' קרעי אמסלם דיסטל גוטליב שמקומם לבטח בבית חולים לחולי רוח היא נקמת ביבי בכם וכואב יותר – בבניכם ובנכדיכם. למרות התיעוב העמוק שאני חש כלפי החרדלים (החרדים זה סיפור אחר, הם לא מאיימים עלי ולא על אושיות ישראל, הם סתם קבצנים שחיים בהכחשה תמיד, עם חוק החמץ הפתטי שלהם שיגרום לחילול שמיים יותר מאשר לקידושם) ולמרות שישראל לא תתנקה מסבוניה אם היא לא תעקור מהשורש את מפעל ההתנחלות המרחיב את משטר האפרטהייד שלו לכלל ישראל, הייתי צריך לכתוב פוסט זה. כי לא לוין מפריע לי, הוא סתם פולני מגושם, עבד כי ימלוך בשירות בעליו המפיונר, אשתו ובנם. גם לא אמסלם שעבורו הייתי מציע, במסגרת חוק המתנות, גיוס המונים לטיפול בשוק חשמלי בברשיד המהוללת, אלא הכנופייה המשיחית-זדונית המשמידה כל חלקה טובה ביהדות, בישראל ובתפוצות (הם עוד יגיעו לפרת ולחידקל בתור גולי מלכות יהודה הרשעה). עכשיו שאתם מתגייסים ונשמעים נחושים נראה אתכם ממשיכים עד לביעור הנגע הממאיר הזה. כי לא הדמוקרטיה ולא המשפט הם סלע המחלוקת אלא גזלת הרוח וגניבת הדעת העומדות ביסוד המבוי סתום המשיחי אליו נקלענו. אחרת החרדלים יבריחו אתכם "לעזאזל" ועם עזיבתכם – לגיטימית למדי במצב שנוצר – לא אתלבט יותר בין סבוניה וישראל. כי שניהם יוחרבו יחד.

למרות זאת, המחאה היא המשווה עוד קצת כבוד למדינה והיא המפיחה קצת יושרה ותקווה בממלכת הקומבינה והצרחה. במיוחד בשנה שבה לא נוכל לשקר לעצמנו להתפאר בתפארת ישראל...