רוח נשברה: תכריכים מנייר

העמדתי פנים שאני מאמין באלוהים כדי להתמודד עם שאלות הילד שבי, היה קל לי לומר שהוא עומד מאחורי היקום נעתר לתפילות מקבל חזרה את נשמות המתים, הרווח עלה על ההפסד, הדלקת נרות בערב שבת הווי החגים אפילו ביקור בבית כנסת בראש השנה וכיפור, קריאה בתורה לא הייתה פחות מעניינת מקריאה בהומרוס דנטה גתה, היא עלתה על כתביהם מכל הבחינות, ספר שמות מגילת איוב מנשר קהלת, אלוהי ישראל מתגלה כאל נורא קנא איום  תזזיתי שרירותי, מעולם לא הבנתי אם הקביעה לפיה האדם נוצר בצלמו היא ברכה או קללה, רוב המלחמות מתבצעות בשמו רוב האסונות הטבעיים מתרגשים מאחורי גבו, משה כובל אותו איכשהו בחוקותיו מצליח לשוות לו אצילות פרעונית מדברית, הוקסמתי מהחירות לדמיין אותו כפי שעולה על דעתי רוחי שכלי, אהיה אשר אהיה היה להנחיה קיומית, אימצתי אותה בחדווה דימיתי אותו לפי טעם הרגע, אחרת לא העמקתי בדמותו בכתבים שיוחסו לו בפירושים עליהם בפיתוחים המעבים שוללים אותם, לא שפינוזה לא לוינס שלא לדבר על קוק אבי אבות הסרבול הדיאלקטי, תלמידי בוגרי אסירי הישיבות החרדיות חרדליות מחפשים מוצאים בהם אסמכתאות על מקומם תפקידם חשיבותם ההזויים ביקום, הם מאמינים באמת בכל הנאמר על-ידי נביאיהם רבניהם דרשניהם, מתעוררים מתכסים בהם ישנים מתכסים בהם, מבלים את חייהם בתכריכים מנייר בלי להרגיש שהם מנציחים את הפרעות אלוהיהם, דורשים לשווא כותבים לשווא, ממיתים את עצמם מפחד האמנציפציה, כל ויתור סולל את הדרך להתבוללות להיטמעות להכחדה, רואים את עצמם כשומרי גחלים לשם גחלים מאירים בהם את עולמם המתרגש עליהם בשחור לבן, סומכים על ההשגחה על הכפייה על חיילים מקרב עמי הארץ, רואים מחובתם העילאית להרחיב את החברה קדישא לשם ייחוד קודשה בריך הוא ולהקפיד על הידוק תכריכיהם, כבר ביום שלמחרת העסיקו את עצמם בליקוט שרידי הגוויות בשדה הקטל החמאסי ובהבאתם לקבורה, לא מאהבת ישראל לא משנאת ישראל, לא על מנת לקבל פרס לא על מנת שלא לקבל פרס, אלא בשירות אלוהים שכל מה שהוא מבקש ממני הן רימתי תולעתי, היינו צריכים להמית אותו כדי לשרוד, פעם ראשונה הוא מת מות רבן יוחנן בן זכאי שביקש לקבור אותו ביבנה במשנתה תלמודה קבלתה גלותה, פעם שנייה מות ניטשה שהוליד את העל-עברי החדש, האדם במרכז שדותיו שכניו לפתחו, א. ד. גורדון חיים ברנר אחד העם, פעם שלישית הסתיר את פניו נספה באושוויץ, תמיד התייחסתי לישראל כאל מצבה שהוקמה לו, משהיא נסדקה תחת מתקפת חמאס מלחמת הנקם בעזה הפקרת החטופים נותר לי לכלות את מילותיי לריק ולחבר הספד מבולבל על שרידי היהודי שנותרו בי, השואה סיימה פרק בתולדות הדתות החזירה את האלילות, לא טיפלנו בה ממש כדי להימנע מלהאשים את אלוהים בחיפוי על השחיטה הגדולה, אפילו לא חוקרי השואה שמספרם כמספר היהודים, נראה שאלה נקלעו עוד פעם למבוי סתום, נרתמו להקמת מדינה לביצורה, הגשימו במידה רבה את מאווייהם המשיחיים, כל השאר תחיית המתים בניית בית המקדש ואפילו תיקון עולם בגדר פנטזיה מועילה מזיקה, משיח כבר לא יבוא כי כל פעם שהוא בא נפערת עזה תחת רגלינו, ההרפתקה הציונית משיחית תירשם כאחת הארוכות המבטיחות האמיצות המשלות ביותר, גרשם שלום לא רצה לראות שהציונות הייתה עוד משיחיות הוא הלך לאיבוד בקבלתו נפגע ממנה בדרכו, "מה ידעת? מה הסתכלת? מה פשפשת? הרי הכל נסתר כבראשונה", יהושע פראוור לא רצה לראות בכיבוש הארץ על קיבוץ הגלויות שלו מסע מגני-צלבני הוא לקה בליקוי היסטוריוסופי, כבר לא נצא בשלום מעזה גם אם נחזיר את שארית החטופים אם נשקם אותה אם תוקם מדינה פלסטינית, ההרפתקה הציונית-משיחית הורידה את המסכה ההומניסטית חושפת פנים מכוערות, למרות הרומנטיקה של המושבה הקיבוץ המושב עיירות הפיתוח, הישגי המדע הטכנולוגיה, ריבוי המכונים לחקר התבונה הבינה המוח, מריחת האומנות על קירות מסכים במות, הפעלתנות המבורכת של חברה אזרחית תוססת, תדמית היהודים בעולם הולכת ונסדקת, נטולי מעמד באנושות מלבד אותו מעמד שמקצים להם אלוהים בחירתו בפי עילגים האנטישמיות שהיא מושכת עליהם, הרבה מתחת לדימוי העצמי שלהם המתעלם מצרותיהם מגרעותיהם חרדותיהם, מרוב מבוכה דחייה שלילה הם מתפללים ביתר שאת, ה-7 באוקטובר העיר אותם מאשליותיהם מלחמת עזה מיומרותיהם המוסריות דרישותיהם הפוליטיות תסכולי הכוח שלהם, הם כבר לא זכאים לדבר, לא לשילומים לא לפיצויים לא להכרה, לא מעגנים זכות על הארץ בכתובים שמוכרים רק להם באלפיים שנות געגועים, הם לא משכנעים אלא את עצמם לא מסבירים אלא לעצמם, המשיחיות הציונית הלאומית-דתית היא תוצר לווי של קבלה מחוררת שמצאה את הגשמתה בהפיכת מדינה חמודה למפלצת גזענית של אפרטהייד, אם היהודים רוצים לשרוד הם צריכים להתנער ממטורללי קוק להשלים עם כהן רוזנצוויג, איני יודע אם אני מסנגר מקטרג מנחם מאשים בוכה צוחק הוזה, נמנע מלהתייחס לנימוקי שרים אלופים פרשנים רבנים, מפרק את הדרשות שבהן מלעיטים אותנו מכל הצדדים, שר המסורת שר המורשת שר התקשורת שר הדתות שר החינוך, מוקיע את שטיפת המוח הכללית שמעבירים תינוקות ילדים נערים כדי לגייסם בבוא היום, החל מחגים בגנים וכלה במצעד החיים באושוויץ שהולך וקורס לתוך הריסות עוולות קורבנות עזה, מחבר הספדי העלוב מידי יום עם פרסום שמות הנופלים תמונות הילדים המורעבים בעזה, כה רבו עד שאין ראוי יותר להספיד אותם מאשר הקב"ה שנפל בשבי הכת של סטרוק סמוטריץ' שיקלי מילביצקי הרב לייטמן הרב טאו הרב יוסף ושאר מחללי השכינה מחריבי הבית, אם בת קול הייתה מכריזה עליהם כעל פני היהדות הייתי מתנער כליל ממנה על מדרשיה פירושיה סיסמאותיה הנבובות, לא מדובר במחלוקת פוליטית אלא במחלוקת על תולדות האדם, אני מוקיע את יהדותם כקללת אלוהיהם איני רוצה בה, לא אחדות לא ערבות לא קירוב, בתקופה בה עוד הוקרתי את המשיחיות הציונית אהבתי הלכה לחלוצים כולם, מראשית הקמת היישוב עד לראשית קריסתו בשמחת התורה האיומה, הרוסים הפולנים הגרמנים המרוקאים, חשבתי לתומי שעם העלמות דור השבירה יצמח דור האצילות, אבל הגאולה הושחתה על-ידי הקנאות היהודית מתגלה כמשיחיות שקר, בפי יהודי המזרח לא פחות מאשר בפי יהודי קוק, למרות חשיפת ספרייתם רבני המזרח לא תרמו דבר, קדושיהם קבורים עמוק במועקתם הטפלה פיוטיהם מלווים מימונות סוכרתיות פתגמיהם משטחים את שכלם, התחלחלתי לראות בני נכדי החלוצים חוזרים בתשובה לעקוב אחרי כיבוש ישראל על-ידי יהודה, יותר מכל נבעתי מהרוחות הקבליים שפשו בכול, בין אם בקרב בני ברג בין אם בקרב בני ברוך, בקיבוצים בעיירות הספר בערים הגדולות, בבתי כנסיות במכוני מחקר באוניברסיטאות בישיבות, על המסכים על התדרים, לא תליתי תקווה כלשהי בפלפול בלבול התלמודי ועוד פחות בדרשנות הפילוסופית, חיכיתי לשווא להופעת סופר הוגה בשיעור קומה של קהלת כדי למות מרוב הבל הבלים, אלוהים בכל משמעות שנרצה לשוות לו לא ממש קיים גם אם הוא מחויב קיום האדם, לא ניכר בנצנוץ הכוכבים רחשי הגלים אלא אם קוראים על שמו את עילת העילות מאחורי היקום, לא ניכר בגורל האדם אלא אם לאמונה בקיומו קוראים השלמה, לא הייתה בי ההשראה להנשים אותו בדברי הגות בעיקר לא השקר, נותרתי תלוי בין שמיים וארץ בוהה בכוכבים חופר בהשלמה את קברי במועקתי, אלוהים לא קיים לתפארת האדם והנס שהוא מגלם אלא אם הוא נס הניסים, סופה של הציונות לעשות שקר עם עצמה כשאר התנועות המשיחיות, במפח נפש מביש בפני אלוהים-לא-קיים, בתקווה שהוא יחזור בקול דממה דקה כאשר האורתודוקסים יפסיקו להחרים את הרפורמים הדתיים לבוז לחילונים החילונים לתעב את הדתיים, כאשר אלוהים יפסיק להתגושש עם אללה, לא מקרה ששבתאי צבי חבש את המצנפת לא מקרה שבני קוק מתגלים פושעי מלחמה, מבצעים את העברות החמורות ביותר כדי לעמוד במצוות כיבוש נחלת קברותיהם, אם בעזה התעללנו בפלסטינים על נשותיהם זקניהם ילדיהם עוד נשמע על אורגיות ברסלביות במערת המכפלה בחסוד ועדת הפנים המופקרת בידי בני ברוך