חדשות סבוניה: יהודים רדופים

איני זוכר בתולדות סבוניה גל עלייה כה מטורלל ובורלסקי. היהודים הצרפתים שמגיעים לאחרונה כה מסוממים רבנית, מוכים על-ידי המהגרים מאפריקה, מושפלים בעקבות ירידת קרנם בציבוריות הצרפתית, כה להוטים להתנקם ברשויות צרפת שהפקירו אותם כביכול לידי צוררים ישנים-חדשים שדלקו אחריהם ממרוקו, אלג'יר, טוניסיה ומצרים לפחות עד שהם מוסיפים לקלחת הפוליטית הישראלית דבר והיפוכו. על מלחמת גוג ומגוג, השמדת עמלק, כינון סנהדרין, ביאת המשיח, הקמת בית המקדש, כיבוש השממה הרוחנית. כולם משכילים – רובם, כולם מאמינים – רובם, כולם מופרכים – רובם. הם באו עם הרופאים שלהם, העסקנים שלהם, הרבנים שלהם... ואפילו עם האינטלקטואלים המעלים חיוכי סלחנות על פני אלה שלא מצליחים לעקוב אחריהם. כולם שומרים על אזרחותם עתירת הזכויות, רובם על דירותיהם בפריז.   

לפי האגדה צרפת חייבת את תחייתה היהודית אחרי מלחמת העולם השנייה לדמות מבולבלת שזכתה לתהילה על בקיאותה בתלמוד. אם להתבסס על מספר הספרים שהוקדשו לה לא קם לרש"י יורש... כשושני. האיש עצמו לא ידע מי הוא היה מה שמו מה מוצאו. האם מרוקאי או ליטאי, האם תלמידו של הרבי מחלם או של הרב קוק. איש לא יודע עד עצם היום הזה אם מדובר בדמות אלוהית או שטנית, התגלמות של חנניא בן דוסא או של סוקרטס. כל מה שאני יודע הוא שהיו צריכים לפנות לו דרך שלא להיחנק מריחות הקדושה הדלוחה שהוא פיזר סביב. מספרים שלוינס, ויזל, שניאורסון ועוד טובים ובלתי ידועים למדו אתו. לאחרונה אוניברסיטת בר אילן זימנה לימוד בכתביו כדי לציין איני יודע איזו שנה לפטירתו אם כלל הוא נפטר. שקעתי בקטע שהובא כדי להתחזק ברתיעתי מלצלול לשיגעונו: "דרוש על חמש אצבעות היד כמשקפות את היחס בין המציאות לבין ההתייחסויות האנושיות השונות אליה: הבהן המציאות עצמה, האצבע מה שאפשר לחשוב, האמה מה שאפשר לומר הקמיצה מה שאפשר לכתוב והזרת מה שמותר לפרסם". בביאור שמביאה דוקטורנטית שנפגעה ממנו כמו שאחרים נפגעו מקורדוברו, שלא קראו, או מהאר"י, שאיש לא יודע מה הוא אמר, חשב או לימד: "כדרכו של דרוש, הוא עמוק יותר מהתמצית הזו, ועומקו מגלה לנו שכל המשל הזה הוא על האפשרות לבקש את מה שמעבר לנו. כשהאצבעות מסמלות את אפשרות התיווך בין 'היש הגנוז בפני עצמו' לבנינו. הדרוש של מר שושני מצטרף למסורת סוד האצבעות אך גם מאפשר מבט מחודש על שאלת הייצוג בתרבות המודרנית".

היות ואני אלרגי לשיבושי מוח – המכה הקשה ביותר שהנחית הקב"ה על יהודי צרפת לפני שהוציאם ממולדת האושר לארץ המובטחת – לא הבנתי מילה. אבל אל תטעו בי, אני ממעריצי שושני. כי לא הפסיק לשטות בשוטים, משוגע ללא תעודות בעל כל התעודות, נטול שפה דובר כל השפות, בלי כתובת עם שלל כתובות. אדם שנחת משום מקום לספרייה שלמה של ספרים מפוקפקים אודותיו. לא הרתיעו לא בלבולו ולא סירחונו לא הסחבות שהוא לבש ולא הספרים שהוא קרא או לא קרא. הוא היה לכל הדעות התגלמות אי השפיות היהודית שפשטה אחרי המלחמה הנוראה לחוגים רחבים שלא ידעו לא תלמוד ולא קבלה. את לוינס קראתי במקביל לדוסטוייבסקי ולא תמיד, אני מודה, הבחנתי בין הסטרץ זוסימה ור' חיים מוולוז'ין.

היחיד שעוד שלט במקורות באותה תקופה גם אם הלך שולל אחרי צבי יהודה קוק היה אשכנזי. הוא סירב להתייחס לדמות המופרעת של שושני וחיכה שהאגדות סביבו יתפוגגו לפני שיהפכו אינטלקטואלים עמי הארץ למגוחכים שביהודי העולם. לא קניתי את מהר"לו ועוד פחות את קוקו אלא את חוש ההומור שלו. שתה יין זול יצא הומור משובח. זכרתי לו את פועלו מייד אחרי מלחמת העולם השנייה עת נרתם להכשיר מנהיגות צעירה עבור הקהילה. הוא סיפר שלא הייתה לו ברירה אלא להפקיר את תלמידיו לידי שושני. הוא מצוטט כאומר: "אתם מדמיינים איזו סבלנות הייתי צריך לגלות". אשכנזי היה לעניות דעתי הרב המרשים ביותר שקם ליהדות המגרב במאה ה-20. הוא לגלג על רבנים לא פחות מאשר על פילוסופים, על מדענים לא פחות מאשר על מקובלים. הצטיין בהומור שלו כאומר לעצמו, ליהודים, לנוצרים, למוסלמים ולתיאולוגים שלהם: "הצחקתם אותי". קרה לו הנורא מכל והוא עבר קוקיאניזאציה קשה בפי חסידים שוטים שלא יודעים מה ההבדל בין מדרש ודרוש ועד כמה הקבלה היא משנת השיגעון היהודי. הם הכניסו אותו לגלריית הדמויות הרבניות בחצרות התועבה של קוק את טאו.

העולים הוותיקים, ייאמר לזכותם גם אם לא מעזים לצאת נגד התופעה, מתקשים לקלוט את גל העלייה הנוכחי. לא מבינים מה קרה לצרפת בעשורים האחרונים כדי שהיא תהפוך יהודים חצי מתבוללים, חצי מאמינים, חצי הגונים ליהודים מופרכים שלמים. סוגדים לנתניהו, מנשקים שרוולי כל מיני גלימות רבניות, פולטים דרשות הזויות. מתנהלים כאילו נחתו לחצרו של האדמו"ר מבית ניתי ולידיו הכהנאיות-בריוניות של בן גביר. בנתניה, באשדוד, בירושלים. על מאית ממעלליו בידי ערבים בצרפת היו מרעישים עולמות. אפילו נמצא איזה סופר, פעם שמאל, שהשתלח באמצעי התקשורת הצרפתים על שהוקיעו את ההצגה המחפירה שלו עם עצורי המשט. האכזבה הגדולה באה דווקא מצד מי שהציב את עצמו כאחד מדוברי אותה קהילת פליטה. מהאנטישמיות, מהכיבודים, מרשויות המס (אל תנסו לנחש, תקשיבו להם). פטריק דרהי התחיל את המפעל הפילנטרופי שלו בישראל עם הקמת תחנת שידור שפנתה ב-3 שפות לעולם וכולם האמינו שמיפו תצא תורה. הוא עצמו דיבר על אל-ג'זירה יהודית, לא מעט דמיינו – ואני בתוכם – תחיית קול השלום של אייבי נתן. אבל הוא שינה את עורו (קשה לי לחשוב שבידאווי ממולח מהזן שלו רומה) והקים תחנה I24 שלא מגיעה לקרסולי ערוץ 14. לא בעומק, לא בשקר, לא בהגשה, לא בבידור, לא בהסתה. קרה משהו ליהודי צרפת מאז שהמוסלמים תפסו את מקומם בציבוריות הצרפתית. הם שונאים אותם, שונאים את עצמם. הייתי מציע לעקוב אחרי מצבם כי קשה להתעלם ממה שנראה כתופעת לוואי של מפח רוח הפוקד את היהודים כולם. בארץ ובחו"ל. דרוש בדחיפות פרויד חדש כדי לטפל בעם שלם שלקה בטראומה שרק הולכת ומחריפה עם הניצחונות והשקרים המוחלטים של נתניהו.

גירוש היהודים ב-1882