חדשות סבוניה: מדינת עולם

סבוניה היא מדינה קטנה שטופת שמש על שפת הים. היא לא יודעת אם זה הים התיכון, הים השחור, הים הבלטי או אגם כלשהו איפשהו. היא עוד לא החליטה והאמת היא שזה לא חשוב לה. העיקר שהיא מחשיבה את עצמה לאימפריה עולמית למרות מימדיה הזעירים ולישות שמיימית למרות חילוליה התכופים. אחדים רואים בה שטייטל, אחרים גטו. אבל מנהיגיה מופיעים על המסכים ועל הגלים כאילו הייתה מעצמת-המעצמות, בחירת האל, והם עושים את הכל כדי לשכנע את האזרחים שהיא כזאת באמת. שטחה כה מצומק ואוכלוסייתה כה רבה עד שהחליטה להחריב אתרים היסטוריים, לעקור מטעים ולהפשיר קרקעות חקלאיות לבניית גורדי שחקים שמתחרים ביניהם ומתגרים בסכנת רעידת האדמה הרובצת על האזור. היות והיא לא תוכל – למרות מקוריות הארכיטקטים שלה – לבנות לה קומה שניה ולהפוך למדינה דו-קומתית הראשונה בעולם (אל תשאל אותי למה זה ידמה?), היא שוקלת לבנות איים מלאכותיים לאורך חופה הלא ידוע. בינתיים, היא לוטשת עין לשטח הישויות המדיניות שלצידה (מדינת-כלא שעל שמירתה היא הפקידה את עצמה וישות-חסות שעל כלכלתה היא חולשת) ולא מתאיישת לראות את תושביהן מתאדים בעמוד ענן תנ"כי או מהגרים לדרום אמריקה, ניו זלנד, מדינות המפרץ הפרסי או לעזאזל.

סבוניה יכלה להיות מדינה חמודה שמשדרת אור לגויים אילו לא הייתה מוכת מחלה עתיקה שממנה היא לא מצליחה להירפא – או להיגמל. למחלה טרם הומצא שם כי היא לא מפסיקה לשנות צורה ולשטות בקורבנותיה. יודעי דבר חושבים שמדובר בזן בלתי מוכר של גזזת שמתגלה בראש אבל מבפנים (?). לעת עתה אומר שהיא לא מחלה קטלנית במיוחד – מלבד שהיא קשורה איכשהו להתפרצויות הצבאיות המתרחשות פעם בשנתיים-שלוש – אבל מעצבנת למדי. היא גורמת לתושבים המיוחסים ביותר – אינטלקטואלים, סופרים, חוקרים, פוליטיקאים, בנקאים, רופאים, מרצים, דוגמנים... ליצנים – להתעורר כל בוקר כאשר הם מגרדים את ראשם ושואלים את עצמם את השאלה הלאומית הנפוצה ביותר: "מה תהיה תרומת סבוניה היום לעולם?" הם כה מחשיבים את עצמם עד שהם לא מבזבזים זמן בעיסוק טפל בבעיות מקומיות אלא בשינוי סדרי עולם. במקום לטטא לפתחי בתיהם, הם מעוניינים לגרום לאחרים לשחר לפתחיהם ובאותה הזדמנות לטטא אותם. (אני מבטיח לך שמרגע שאוכל לעקוף את הצנזורה הצבאית ארחיב בנושא המחלה הלאומית המגרד לבטח את סקרנותך).

אני מודה שגם אני מתקשה לתפוס את מה שאני רואה ושומע. אני מניח שייקח לי יותר זמן להתמצא בסבוניה ממה שלקח למונטסקייה לתהות אחרי אורחות הפרסים. רק דע לך שמלבד הצנזורה הצבאית, אני צריך להתחשב בהרבה רגישויות נוספות. כי בכל רגע אני עלול להיות מואשם בגזענות, באנטישמיות, באנטי-פרושיות, בשינאה עצמית... בבגידה, ולמצוא את עצמי נידון לסקילה תקשורתית. בסבוניה מחליפים האשמות, גידופים ואיומים מבוקר עד ערב ולא מרפים ממך עד שדוחקים אותך להצטרף למה שהם קוראים "גלות בית שלישי" – בתור עוכר-סבוניה, כופר בעיקר, תינוק שנשבה, מקצץ בנטיעות... "אחר". סיבות להטיל חרם על המוציא את דיבת סבוניה רעה לא חסרות ומהר מאוד אני עלול לסיים את שליחותי בארץ המופלאה הזאת המונה, לפי פרשניה, את טובי הפרשנים בעולם, מיטב הסופרים בעולם, גדולי החוקרים בעולם, עלית הממציאים בעולם, אמיצי המצביאים בעולם, קדושי הצדיקים בעולם. סבוניה כה מבוצרת, מכל בחינות, צבאית, רוחנית ודתית, כה משוכנעת בצדקתה, אמיתותה ואמונתה עד שהיא אטומה לכל צרימה במקהלה המפארת, מאדירה ומשבחת את הישגיה, יכולותיה וכישוריה. כאמור לא אוכל לפרט בשלב זה כי אני בראשית שליחותי ועלי ללמוד הרבה על הרוחות הנושבות בסבוניה, אורחות תושביה, דרשות כהניה, הדמויות המופיעות על מסכיה, המוסדות המתקוטטים ביניהם, השערוריות המתפרצות לבקרים כאילו הן נובעות מגירוד הראש הכללי-לאומי. אם דובריה – מראש ממשלתה האמריקאי-סבוני עד למטטא הרחובות הסודני-סבוני ועובר דרך נהג המונית המרוקאי-סבוני – צודקים, אז נחתתי במעצמה עולמית לכל דבר וענין – מדעית, פיוטית, דתית... אפילו הומוריסטית.

למרות שהיא מחשיבה את עצמה למעצמה טכנולוגית עולמית, סבוניה נמצאת עדיין בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות והיא עושה – אתה לא תאמין – שימוש נרחב בנייר. תושביה גם מחזיקים מכל מיני הוגים, משוררים, כהנים שאצלנו שגורים רק אצל חסידים שוטים או יושבי קרנות בכפרים הנידחים ביותר. אם יקרה לי לומר דברים סתומים, תבין שלא יכולתי לתת דרור ללשוני. אני אשתדל מאוד לעמוד בציפיות שלך, לפצח את סוד המחלה הרובצת על סבוניה ולענות על השאלה המעסיקה אותי ביותר: "האם הגזזת הסבונית, תהיה אשר תהיה, היא בגדר ברכה או קללה?"