חדשות סבוניה: מתקפת המתקפות

הפעם אחזה בי חרדה קיומית מעיקה שלא משה ממני עד עצם כתיבת שורות אלה (אולי האחרונות). לא התרשמתי אני מודה מהאיום הגרעיני האיראני ולא מאיום הטילים של החיזבאללה שלא לדבר על איום הרקטות של חמאס. לא התרגשתי מאינתיפאדת הסכינים ולא מאינתיפאדת האבנים – פשוט לא הסתכנתי באותם שטחים כבושים שם התחוללו. לא התרשמתי מאיום שפעת העופות יותר מאשר משפעת עונתית. לא התרשמתי מצעדי שרת המשפטים המאיימת לכרסם באושיות הדמוקרטיה הישראלית ולהביא לקריסתה. לא התרשמתי מנערי הגבעות המסוממים על-ידי רבניהם המשיחיים. אפילו מהשד העדתי לא פחדתי למרות פחד קמאי, טבוע מלידה, משדים ורוחות, במיוחד כאשר הם שוכנים בחברה שסועה, מפולגת, עצבנית הנתונה להשפעות "דוברי אמת" למיניהם. הפעם האיום לא בא מראש הממשלה, שר הביטחון או שר החוץ, או אפילו משלושתם גם יחד, לא מפרשנים מהוללים המתחרים ביניהם על מי מעלה או מוריד את מפלס החרדה הלאומי, לא מחזאים שמנבאים לנו שנה גשומה או שחונה, לא מהמתריעים בשער הקובלים על מוכנות צה"ל (לעולם לא נהיה מספיק מוכנים, בכל מקרה יתגלו מחדלים כי הרי מדובר במלחמה ומלחמה לא מזמינים כפי בקשתך...)

הפעם נקטתי בכל הצעדים הנחוצים על מנת לשמור על עצמי ועל קרוביי ונצמדתי באדיקות לאמצעי התקשורת, עוקב אחרי הניתוחים, הפרשנויות... התסריטים. הרי פצצה איראנית יכלה רק לפעור חור בשכונה שלי, להמיט את ביתי ולקבור אותי תחת ההריסות. הייתי עובר בלא משים מעולם שכולו אמת (בעגה של נתניהו המסגירה שקר) לעולם שכולו שקט. הפעם אויביה העיקשים ביותר של סבוניה, מדינת היהודים היחידה בעולם, איימו לבלבל את היוצרות ולקלקל לנו את הצגת הבחירות. הם רצו להשפיל את הגאווה הסבונית, למוטט את ההייטק ולפגוע אנושות בגניוס היהודי. האיום לא בא מסתם פוליטיקאי, יהיה זה הראשון או האחרון, מסתם פרשן מאוניברסיטת תל אביב או מאוניברסיטת בר אילן, מסתם חזאי, מהשירות המטאורולוגי או משירות הבריאות הציבורית. אלא מראש השב"כ, בכבודו ובעצמו, בעודו משמש בתפקידו, בשלהי כהונתו, בעודו חסין מפני ביקורת ציבורית, מטובי בנינו העושים ימים כלילות על שמירת המולדת. הוא התריע – בקולו ומול קהל מובחר של ידידי אוניברסיטת תל אביב – מפני מתקפת סייבר שעלולה – חס ושלום – לשבש עוד יותר את שיקול דעתה המשובש בלאו הכי של סבוניה ולפגוע קשות בשפיותי האישית.

למרות שאיני יודע למה ראש השב"כ מתכוון ב"התערבות קיברנטית בבחירות בישראל", מיהרתי להתנתק מכל הרשתות החברתיות ולפרסם פוסט זה כדי להזהיר את קוראיי מפני הסכנה האיומה ביותר שנשמעה מאז ומעולם במחוזותינו. אני מניח שהרבה מעצמות התפקעו מצחוק – הרוסים שהעבירו את חוש ההומור האגדי שלהם למרחב הקיברנטי, הסינים שאפילו לא יודעים איפה ממוקמת סבוניה... האיראנים שלא היו מתנדבים לשחק לידיו של הדחליל המעצים את איומי הסרק שלהם – אבל הדי הצחוקים של שונאי סבוניה לא צריכים להרפות את ידינו, להנמיך את קומתנו ועוד פחות לפגוע במסע הבחירות המהולל שלנו לקראת עתיד דמוקרטי סבוני יותר.  

נ. ב. פוסט זה נכתב בהשפעת הנזק הבלתי הפיך שראשית המתקפה הקיברנטית הסבה לשיקול דעתי ומתוך דאגה להחמרה במצבי.