חדשות סבוניה: הורדוס הקטן

הארכיאולוגים הם שקבעו את מעמדו של הורדוס הגדול. קשה שלא להתרשם משרידי בית המקדש, מצדה, קיסריה ועוד שרידים שמשמשים מורי דרך ברחבי הארץ. בהתלהבות הארכיאולוגית שכחו לו את עוולותיו, את מוצאו המפוקפק, את סגידתו לכל מה שרומי, את אופיו המעורער, את החומר העברייני שממנו היה קרוץ, את מסכת רציחותיו, את תככיו פעלוליו קסמיו. איני חושב שהכוהנים, הרבנים, המשכילים סבלו ממנו, אלא שהם נהנו, בשורה התחתונה, מההטבות ששלטונו הבטיח להם. המוני המתפללים צליינים, כבולים על-ידי הכוהנים והרבנים, לא ממש התעניינו במעלליו. קומץ חסידים, שהתייחסו לעצמם כאל בני האור, התנתקו מכל ההמולה סביבו, מכרכוריו סביב שליטי רומא, ממהלכיו בזירה הבינלאומית, מהשערוריות בחצרו. הם מאסו בוויכוחים הפוליטיים, בצביעות הכוהנים ובפלפולי הרבנים, התנזרו ממנעמי העולם הזה, פרשו להם לחיי סגפנות והכשירו את הקרקע לביאת המשיח. אחרי מותו, היהודים שבו ביתר שאת להתקוטטויות שלהם. לא על המשיח – הם לעולם לא יכירו בו – אלא על... שנאתם ההדדית.

במקביל, היהודים בבבל הגו משטר מופלא שמחייב-מוקיע את הגלות. הוא משלים אתה ואף מחייב אותה כמסגרת על מדינתית על כל תפוצותיה – במצרים, ברומא, באסיה ועוד. הדגם הלם את המאוויים הסימבוליים-דתיים של היהדות הפרושית כפי שאנחנו מכירים אותה. ההתבססות בגלות הייתה לפרדוקס התיאולוגי-פוליטי שאפשר ליהודים לשרוד אלפיים שנה בגולה עד לשואה הארורה-קדושה שחייבה כינון מציאות אחרת. עכשיו, כאשר רואים מה קורה בקרבנו, סביר להניח שהגלות החלה אז – או קיבלה חיזוקים – בהתפשטות גלות פנימית ביהודה. אנשים לא התעניינו בהבלי הפוליטיקה, הקדישו את עצמם ללימוד או למחקר, נסוגו לארבע דלתות עיסוקם ומשפחתם... ניתקו מגע עם השלטונות. היה אך טבעי שההמונים הותירו את הזירה לקיצונים מכל הצדדים.

אחרי הורדוס הקטן – שלא יותיר אפילו אבן אחת מלבד אבני הווילה שלו בקיסריה ורסיסי מוסדות חבולים מהתקפותיו – תהליכים דומים יפקדו את העם בסבוניה ויגרמו בסופו של דבר לקריסתה. אפשר כבר לרשום את ראשית חורבנה על שמו ואחריו נשוב לצפות מחדש למשיח אמת.

אלא אם...