מעבדה אירו-ים תיכונית

גיאוגרפית, ישראל נמצאת בצומת בין מזרח ומערב, בין אסיה ואפריקה. היא עשויה לשמש תחנת מעבר ותחנת ויסות. לסחורות, לאנשים, לרעיונות, לגילויים. ישראל מחויבת לאווירה המזרחית לא פחות מאשר לדרכי החשיבה המערביות ובכוחה לארוג שילוב אירו-ים-תיכוני מקורי תודות לתרומות הקהילות החיות בתוכה. רב תרבותיות מאתגרת את היצירתיות בכל מקום ובכל תחום. ההפריה ההדדית, בין אם היא מתוחה ובין אם היא שלווה, סופה להניב מורשת תרבותית שתיצוק תכנים עדכניים לאזרחות הישראלית. הקולות הבוקעים מהעדות ומהדתות השונות לא נכנסו לשיח פורה. לרוב, קולותיהן של עדות המזרח נשמעו מתוסכלות, מרירות ואף נקמניות. לרוב, קולותיהן של עדות מזרח אירופה נשמעו מתגעגעות, מסורסות ואף משקרות. לרוב, קולותיו של הערב רב שהולך ומתהווה בדור השלישי-רביעי שטרם הבהיר לעצמו את אופקיו ואת גבולותיו נשמעים מתלהמים, וכחנים ותובעניים, במיוחד כאשר מדובר בקולותיהם המיתממים והמייאשים של חוזרי בשאלה וחוזרי בתשובה כאחד. ואילו קולותיהם של הערבים הישראלים כמעט ואינם נשמעים אלא כדי לשלול במפורש או במובלע את קיומה של מדינת ישראל.

לא השכלנו להפיק את מלוא התועלת מכור ההיתוך – כי כור היתוך ישנו ואל נא לנו להתכחש לו – ולהפוך את המפגש הבין תרבותי לחממת יצירה. פסלנו, הדחקנו, הרחקנו, נידינו. יותר מדי. ללא אבחנה, ללא חוכמה. לא הפקנו יצירות מופת. לא ממש. עם כל הכבוד ליוצרים בארץ. עם השנים, ריבוי ערוצי התקשורת, ריבוי המשאבים, ריבוי המפגשים רק הבליטו את הפוטנציאל הגלום במפגש הגלויות והוא טרם מומש. אפשר ורצוי לראות במדינת ישראל מעבדה לרב תרבותיות. יוצאי אירן נישאים ליוצאי רוסיה וילדיהם מתחתנים עם צאצאי יוצאי מרוקו. העולים הביאו איתם שלל נוסחי תפילה, סגנונות מוזיקליים וצעדי ריקוד. לפעמים, הקולות חורקים, לפעמים הם מצטרפים לכדי מקהלה. לפעמים, אנחנו עומדים ערב התפרצות ניגודים; לפעמים, ערב הופעת מחול חדש. עם השנים, הקקופוניה הלכה והתגברה והגיע הזמן להביא את שלל הקולות לסימפוניה שתלך ותתבהר עם השנים. אפשר לראות סימנים ראשונים בשירים שמסמנים אירועים מכוננים או מביעים התרגשויות קיבוציות. שירים אלה הם המעצבים את הנפש הישראלית החדשה. כולם יודעים את המילים, כולם שרים. הארץ רווית שירים גם אם לצערי הם לא נוגעים עדיין לחרדים ולערבים ואם רובם עצובים...