דבר אחר: מלחמת כבוד

משנרגעו הרוחות אפשר לחזור לפליטת הפה של הרב לנדו ממנה משתמע שהמלחמות שמלוות אותנו מזה שלוש שנים אינן מלחמות מצווה אלא מלחמות כבוד. החרדלים גוררים אותנו ביודעין או שלא ביודעין למלחמת גוג ומגוג האמורה ליצור תנאים לביאת המשיח. הפלסטינים יפוצו לכל עבר, נרחיב את שטח הממלכה היהודית, נחדש את הסנהדרין, נבנה את בית המקדש ונכתיר את מלך המשיח על העולם כולו. זה נשמע אולי הזוי – בעיני חילונים וחרדים כאחד! – אבל זה מה שעולה מדרשות רבניהם. הם לא קנאים, איני חושב, הם פשוט לא חכמים. תורתם העבירה אותם על דתם, שיבשה את שכלם הפוליטי. הרי דרכו של משיח להתמהמה לנצח נצחים ומשיח שבא הוא משיח שקר. הרי נחלנו תבוסות בכל החזיתות, הרי אנחנו מקרטעים אחרי ארצות הברית הנוטשת אותנו, הרי אנחנו מתגלים כמעצמת רוק דרשני, הרי הולכת ומתגבשת נגדנו חזית סונית שלא נוכל לה. מפלה צורבת מחכה להם והיא תהיה מפלת כולנו.

החרדים לא מסתירים את הסתייגותם מהציונות. בעבר, הם ראו בה כפירה חילונית; עכשיו, משהחרדלים השתלטו עליה – כפירה משיחית. הם מתייחסים למהומה המשיחית-ציונית הפוקדת אותנו כמו שבגולה אבותיהם התייחסו למהומות הגויים. כאילו האירועים לא נוגעים להם ושכדאי להם להיזהר, לשמור מרחק, להימנע מלהתערב. לעסוק בפיטום אלוהיהם בלהג תינוקות בית רבם. הוא נעתר לתפילותיהם, מגשים את ציפיותיהם. גם אם תגובותיו מאכזבות הם מקבלים עליהם את הדין. ניכר שהם בחרדה אבל היא הייתה והינה סם החיים שלהם. רואים את הסטרא אחרא בכל מקום, בכל תופעה, בכל חידוש, בכל קידמה. כה מסונוורים מהפיתוחים הטכנולוגיים עד שהם לא יודעים אם להשתמש בהם או להחרים אותם. לא בוחלים במליצות כדי להתריע, להוקיע, לגנות. דרשנותם צומחת על קרקע של כתובים תמוהים ומתמיהים שמגוללים סיפורים שלא מתיישבים עם השכל הישר ועוד פחות עם החוש ההיסטורי של אומות העולם. בשורה התחתונה, באותה מידה שקיומה של ישראל הוא רצונו של הקב"ה כך שגשוגה או, להבדיל, חורבנה יהיו רצונו. היו דברים מעולם, יהיו דברים לעולם.

אפשר לומר מה שרוצים על החרדים. שהם חשוכים, מפגרים, פרזיטים. מתישים את עצמם במדגרות פרו ורבו וממיתים את עצמם באוהלה של תורה. כה מנוונים עד שגדוליהם אינם מפיקים דבר מלימודיהם הסגפניים. אינני יודע ממה הם מתפרנסים, לא כולם נמנים עם מקבלי דמי סרסרות שהמפלגות החרדיות ועמותותיהן סוחטות מתקציב המדינה המשוקצת. הם מעבידים את נשותיהם, חיים בצניעות, מסתפקים במועט. איני יכול להימנע מלהעריץ את עמידתם מול המכבש המשיחי-ציוני, את התמדתם בלימוד תורה, את הסתייגותם מכל להט לאומני משיחי, את התזזית שאוחזת בהם כל אימת שפוגעים בנשמתם המטולאת... את אצילות שיגעונם היהודי. הם נשארים בגלותם הרוחנית, מסרבים לעלות על החומות של שני מיליארדי מוסלמים. כל כולם אומרים רציתם מדינה הקמתם אותה תגנו עליה. נמות על קידוש ה' ולא על הגנת מזבח כבודכם המתפורר. הם מתייחסים אליי כאל תינוק שנשבה, כופר בעיקר, נועד לגיהינום. האמת היא שאני לא מתרגש מנידוייהם ומקללותיהם. אני אפילו לא נוטר להם טינה יותר מאשר אני נוטר לחותים שמתייחסים אלי כאל יהודי מפגר. דבר אי אפשר לשלול מהם, הם לא סוגדים לדגל ולא עובדים במות היסטריות היסטוריות. אי אפשר לומר עליהם שהם הרפתקנים ללא תקנה כדוגמת המשיחיים השקריים בני קוק המובילים אותנו אל פי התהום התאולוגי-פוליטי ואף לשחיטה / הריגה / חורבן הבא ומתייחסים אליי כאל חמור לכל דבר.

הנלעגים ביותר מקרב החרדים הם ללא ספק אנשי ש"ס. הם לא חרדים, הם לא היו, הם לא יהיו לעולם. הם טיוטות, קריקטורות, סמרטוטי חרדים. אפילו רבניהם. אלא אם הם אינפנטילים מדאורייתא כדוגמת הרב איני יודע איזה יוסף. הן ביחסם לממלכתיות, הן ביחסם לעולם העשייה והעבודה. רוב מצביעי ש"ס מסורתיים. חלקם נוסעים בשבת, חלקם אוכלים פירות ים, חלקם מצטיינים בעבודה ובמלאכה. הפיכתם לחרדים היא המצאה של העסקנים הפוליטיים של מפלגה שסובלת מתסביכים כלפי החרדים האשכנזיים עד כדי ליקויים בשיקול דעתם. מאז שמועצת חכמי התורה התייתמה מהרב עובדיה המהפכה הספרדית נעצרה ואף נסוגה לאחור. לו היה קם יורש ראוי היינו היום במקום אחר. אבל הופיע הרב מזוז והרב מאיה וחומץ בן יין שמפגרים במאה שנים לפחות אחרי הרב עובדיה. בניגוד לחרדים האשכנזים שמחזיקים ביהדות פרושית אדוקה שמתייחסת למדינה כאל כפירה חולפת, אנשי ש"ס הם תופעת לוואי של תהליכים דגנרטיביים בקרב עדות המזרח שמסרבים להיעלם למרות הצעדים המרשימים בהשכלה, במחקר וביצירה. לא עזבתי את המלאח כדי לבנותו מחדש עם מושל פולני פסיכופט, המסמל את כבודם המפוקפק, אנשי רכיל ושופרות רעל כדוגמת בן חיים, סיבוני וברדוגו.

בעיני החרדים האשכנזים המצויים, אם החילוניים מרגישים פראיירים – זב"שם. הם לא היו צריכים לתת לחרדלים להתנחל להם בחצר האחורית של מדינתם ולא בלבבותיהם. אם כבר הם חוזרים בתשובה אז שיהיה לתשובה מלאה. לגלות רוחנית, ללימוד תורה, לקמילה ולפריחה בגטאות. לא עובדים עבודה זרה, לא מנצלים עובדים זרים, לא נכנסים לחפירות הכותל ועל אחת כמה וכמה לא עולים על הר הבית. הם נתנו לחרדלים להרעיל – צבאית, חברתית, כלכלית, מוסרית, משפטית, מוסדית – את חייהם, הם הורעלו ממשיחיותם הציונית, עליהם לשלם את מחיר כפירתם המכופלת. במצב הנוכחי אם הייתי צריך לבחור בין החרדלים הששים אלי קרב ואלי אפוקליפסה והחרדים המתחפרים באוהליהם עד כדי אובדנות לא הייתי מהסס הרבה. לפחות אלה לא פורעים ביהודים ובערבים בשבתות.