דבר אחר: ציוויליזציה יהודית

ציוויליזציה יהודית רווחה אולי לפני הופעת הנצרות והאסלאם, מאז מדובר בציוויליזציה – אם בכלל – שרידותית תלוית גלות. חזונו של הרצל קיפל בתוכו נרמול מעמד היהודים במסגרת מדינה קוסמופוליטית למדי בה יוכלו ליטול חלק מלא בניהולה לקביעת גורלם. אלטנוילנד נועדה להיות ארץ מקלט ליהודים הנרדפים ברחבי אירופה, מקישינב ועד פריז, וארץ תבונה ותבואה ללא קללת האנטישמיות על תופעותיה השונות. בן גוריון ראה מול עיניו מבצר ממלכתי בו היהודים יתנקו מחרפת גלות יהודה וירשמו פרק חדש בתולדות ישראל. גם זה וגם זה לא חשבו על מדינה יהודית ועוד פחות על ציוויליזציה יהודית אלא על חברה מופת. הדמות הבולטת ביותר שהחזירה את הנושא לסדר היום היה מרדכי קפלן (1881 – 1983), עת גמר לפרוס את משנתו בספרו "היהדות כציוויליזציה" (Judaism as a Civilization), שהתפרסם ב- 1934. הגדיר את היהדות כ"ציוויליזציה דתית מתפתחת" על כל המרכיבים שאפשר להעלות על הדעת. מערכת אורחות חיים, דרכי חשיבה ועשייה, נורמות וחוקים, מנגנוני יצירה, מחקר והכרה, אמונות ודעות שמכוננות יחס לעולם.

“It includes that nexus of a history, literature, language, social organization, folk sanctions, standards of conduct, social and spiritual ideals, esthetic values, which in their totality form a civilization" (Kaplan, M. "Judaism as a Civilization", p.178).

הצגת היהדות כציוויליזציה מקהה במקצת את צמצומה לדת או, ליתר דיוק, לאמונה דתית – a religious confession – ופוטרת את היהודים מלהתמודד עם השאלות הדתיות המעיקות ביותר – קרי קיומו של אל על-טבעי, בעיית הרוע בעולם ושאר שאלות תיאולוגיות שרק החריפו בעקבות השואה.

קפלן הציב את יהדות ארה"ב בפני סוגיות שלא נפתרו למרות שלל הסיסמאות שהופרחו לחלל האוויר בניסיונות נואשים למנוע התבוללות הכרוכה בנישואי תערובת. היהודים לא מצליחים ליישב את איסורם עם רצונם להתערות בחברה הכללית:

“Nothing is so contrary to the ideal of cultural and spiritual cooperation as the unqualified refusal of one element of the population to intermarry with any other” (Kaplan, M., "Judaism as a Civilization", p.418).

קפלן הדגיש את כושרה המבולל של הסביבה והתרבות האמריקאיות, מבליט במיוחד את השמות התנכיים של אתרים וערים – יותר מאלף ברחבי ארה"ב – ואת השפעת התנ"ך על עיצוב האתוס האמריקאי שאינו מותיר מקום גדול להתבדלות לאומית או תרבותית:

“In a country like America, Jewish life cannot possibly occupy in the consciousness and activities of the Jew a place co-ordinate with that of American life. The majority of Jews are prepared to retain their Jewish individuality provided they can do so without surrendering the primary place in their lives held by Americanism” (Kaplan, M., "Judaism as a Civilization", p.216.)

בארץ כל ההבטחות, ליהדות אין מה לומר. לא מונעים ממנה מלהתבטא; לא מצרים את צעדיה. פשוט היא נסחפת בכור היתוך בעל צביון כה נוצרי שנראה לעתים שהיהדות היא בגדר תופעה חולפת. קפלן לא התרשם מהניסיונות להתמודד עם האתגרים הנלווים להתפכחות מדת על טבעית פרטיקולרית בעזרת מוסדות:

"It does not require much insight to discern the almost desperate mood in which Jews seek this mode of escape from their spiritual isolation and moral anomie. Nor does one have to be a prophet to foresee the inevitable frustrations which must follow their discovery that though their spiritual leaders have long abandoned supernaturalism they have not replaced it with any other dedicated faith. The spiritual vacuum created by the growing desuetude of Orthodoxy cannot be filled by institutional loyalties and organizational slogans which are, so far, the most that the Reform and the Conservative Synagogues have to offer" (Kaplan, M., "A New Zionism", p.38).

למרות חשיבות ישראל – מלכתחילה? בדיעבד? – בתפיסתו, הציוויליזציה שלו נותרת במהותה גלותית, מנסה להתאים את בבל לתנאי ארצות הברית. רוב יהודי ארה"ב בירכו על הקמת מדינת ישראל כמקלט ליהודים נרדפים – לא כחלופה לארה"ב. חלקם גילו עוינות כלפי שלילת הגולה; אחרים סלחנות. היו אפילו שלגלגו על הציונות בה אבחנו "ציומניה". אלה המשיכו לחוות אותה כעצם בגרון או בלשונו של שטראוס כ-a pain on the neck. בשורה התחתונה קפלן מבקש מיהודי ארה"ב לחיות את יהדותם כציוויליזציית משנה במסגרת הציוויליזציה האמריקאית. הוא לא שלל את החיים בגולה, אפילו דיבר בזכות הנאמנות הכפולה לציוויליזציית ארץ המגורים ולציוויליזציה יהודית. אי אפשר שלא לחוש בפרדוקס שהצעת קפלן מקפלת בתוכה: אלה שהיהדות מיטיבה איתם אינם צריכים להתייחס אליה כאל ציוויליזציה ואילו אלה שלהם היא נועדה אינם רואים כיצד היא יכולה להיטיב איתם היות ועבורם היא מקשה על השתלבותם במרחב החברתי-תרבותי-כלכלי הכללי. האורתודוקסיה המודרנית מבית מדרשו של הרב סולובייצ'יק היוותה ועדיין מהווה את ההצלחה הקוסמת ביותר של ציוויליזציית משנה יהודית. רק שהיא מתגלמת באורח חיים הילכתי ללא נימוק וטעם שעלול להתערער ביתר שאת בדורות הבאים.

למרות שהיהדות הקדם מודרנית הייתה כעין ציוויליזציה דיאספורית טרנס-מדינתית ואילו היהדות החרדית בת ימינו מהווה כעין ציוויליזציה גלותית על לאומית – כאשר הדבק, בשני המקרים, היה נותר ויהיה דתי בעיקרו – משנתו של קפלן לא משכנעת. יהדות התפוצות אינה ציוויליזציה בפני עצמה אלא אם היא נסוגה לשכונות מסוגרות בתור גטאות ולמערכת סימבולית אוטרקית למדי. התבוללות היא כנראה תופעת נלווית ליהדות והיא תימשך למרות ריבוי החוגים ליהדות באוניברסיטאות, מרכזים קהילתיים ובתי ספר כל-יומיים. בשנים האחרונות ברני מיידוף וג'פרי אפשטיין, אם להביא רק שתי דמויות מפוקפקות מיני רבות, לא עשו טוב לדעת הקהל הכללית כלפי היהודים ולא לתדמיתם העצמית. האוכלוסייה היהודית, על כל זרמיה, ארגוניה וחוקריה, מצויה במבוכה. תלמוד בבלי חדש לא יצא מניו יורק, משנה דיאספורית חדשה, מבוססת על תיקון עולם, לא פותחה / צלחה ואילו החרדים שהשכילו להשתלב בעולם העבודה לא ממש חושבים על מעמדם בציבוריות האמריקאית ומסתפקים בלשרוד.

בעשורים האחרונים, מאז שהמתנחלים המשיחו את עצמם על ישראל, הם יצרו בעלות על מלאכת חידוש ציוויליזציה יהודית, עם או בלי חידוש המלוכה הכהונה הסנהדרין עבודת המקדש. כאשר כל כוונתם לציוויליזציה הלכתית תלוית רבנים וחרבות שדוחה את עמי העולם גם אם קורה שהיא מהלכת קסמים על... סומלילנד. משתלבת מתבדלת מצטנעת מתרברבת שורדת מתפתחת. איני פוסל אפשרות לפתח ציוויליזציה בארץ ישראל בגבולות אלה או אחרים, רק שהיהודים מעולם לא יסכימו עליה. אלה רוצים אותה חילונית יהודית אלה דתית יהודית, אלה ממלכתית ישראלית אלה גלותית ישראלית, אלה מערבית אלה מזרחית, אלה דמוקרטית אלה כפייתית. בכל מקרה, ציוויליזציה ממקורות היהדות, תהיה אשר תהיה, לא תתחרה עם הציוויליזציות הגדולות (ראה פוסט קודם) ותישאר שולית קיקיונית זניחה בעימות ביניהן שעלול להפיל אותה אם היא לא תשכיל לקרוא את המפה הגאו-פוליטית כהווייתה (עוד עלולים  בקצב הנוכחי ובהתלהטות הרוחות התיאוקרטיות-אפוקליפטיות אצלנו להיקלע למלחמה נגד קואליציה טורקית-אירנית-מצרית...). היהדות קדמה אומנם לנצרות ולאסלאם אבל אלה ירשו אותה ומתייחסים לעצמם מצד אחד כישראל האמיתית, מצד שני כהשלמת ההתגלות וחתימתה. מאמינים משתי הדתות לא מבינים דתית את היהודים – הם לא יכולים להבינם. הרי ייעודה המקורי של היהדות היה להיאבק בעבודה זרה. הרי אמונתה באל האחד והיחיד הגיעה לצירופה באסלאם אם לא בנצרות החוטא בחטא השילוש. הרי המסע הכובש של האסלאם מתחייב מבשורת היהדות המקורית. גם כאשר היהדות בוחנת את האסלאם היא מתייחסת אליו מבעד לקטגוריות שירשה מפרשנות המקרא. אברהם הוא אבי האומה, ישמעאל הוא בן חלופי אם לא חורג, הגר היא אמה-שפחה. קדימות היהדות מונעת ממנה מלהתייחס לאסלאם כאל גלגולה שממלא את ייעודה של הרחבת האמונה באל האחד והיחיד לכלל האנושות, חוצה אומות ולאומים. הניסיון הבולט ביותר בשנים האחרונות לפתוח מהצד היהודי בשיח בונה עם המוסלמים הוא של רב נאור למדי שמנסה לשכנע אותם בצדקת היהודים, להביאם להכיר בבכורת יצחק על ישמעאל, לגרום להם להודות שמקור הקוראן בתורה... הוא כה משוכנע בצדקת אמונתו עד שאינו רואה שאללה הוא אלוהיו שהרחיב את קהל מאמיניו ושהוא לא יחזור לממדיו הצרים ביהדות. היהודים יכולים לנופף בתנ"ך כאוות נפשם בתור טבו אלוהי שמסדיר את בעלותם על הארץ, זה משכנע רק אותם והאוונגליסטים שמתחילים לפקפק בדרשות כוהני הדת שלהם. ציוויליזציה יהודית, תהיה אשר תהיה, תתגלגל מטבע ההיסטוריה והאל המניע אותה דרך נפש האדם לציוויליזציה שאינה מכירה בסמכותו של ר' עקיבא. אלא אם היא תתבצר בגטו מדינתי שלא יחזיק מעמד הרבה זמן ויתפרק לגטאות, בין אם בפלשתינה בין אם באמריקה.