ועדה לשווא

אני מודה שלא ששתי להתערב בשיח הציבורי שפרח בעקבות דו"ח ביטון. לא חשבתי שהוועדה רצויה ולא תליתי תקוות בעבודתה. המלאכה כבר נעשתה על-ידי נסים יושע שעמד בראש המרכז לשילוב מורשת יהדות ספרד והמזרח בחינוך ובתרבות שאותו הוא ניהל מעל ל-10 שנים. הוא עשה עבודה לא רעה, השיג הישגים לא מבוטלים והפיק חומרים ראויים. הוא היה איש אשכולות אמיתי והוא לפחות שלט בשפות (אנגלית, ספרדית, צרפתית... ואפילו לטינית). מוצאו לא היה מעירק ולא ממרוקו וזה אולי מה שאיפשר לעבוד ללא רעשים מיותרים, לקדם תהליכים בעדינות ובצנעה ולהותיר את חותמו בתוכניות הלימודים. אני מבין שדור חדש קם שקובל על הישגיו (אם בכלל שמע עליו). דור זה אינו ממרוקו ולא מעירק וגם לא ממקדוניה. הוא משום מקום ובגלל זה, הוא לא יודע לדבר לא על מרוקו ולא על עירק ואפילו מרוקו ועירק שהורישו לו אבותיו מהול בכאב ובתסכול שליוו את קליטתם בארץ המובטחת שאיכזבה את ציפיותיהם. הם דוברי עברית ואם בילו כמה שנות שבתון בחו"ל אנגלית עילגת. ההתרעמות על הדו"ח היא בגדר של מהומה בכוס מירורים שעלולה להרעיל את מגישיו.

עד כה המכון האירו-ים תיכוני נמנע מלנקוט עמדה בסוגיות ציבוריות שמנופחות לשווא. במקרה זה, לא יכולנו להתהדר בשתיקתנו. היינו צריכים להבהיר את עמדתנו כדי לשמור על אמינות. לצערי, ברנבי שכותב בעברית בשביל בלוג זה התרחק לתקופת מה מן הזירה הישראלית. הוא נסע לנשום אוויר צח, לטעום שירה ולהתבודד בכפרי הרי הריף. אני משתדל להחליף אותו למרות שכל אימת שניסיתי להתערב בשיח העדתי רק נכוויתי. חשוב לי להדגיש שאצלי המילה עדות אינה חלה רק על המזרח ושאני מתייחס לחברה הישראלית כאל ערב רב רעוע למדי של עדות, שבטים, כתות. הוא מצוי עם זאת בשלהי יצירת תרבות ישראלית חוצה גבולות עדתיות שרושמת הישגים בכל התחומים. אם יש ישראליות אז היא צומחת מתסיסת היצירה בקרב העדות השונות והיות ויצירה לא מזמינים ולא מפברקים, ישראליות תהיה, לטוב ולרע, תוצר של הכוחות התוססים ביותר שיש להם מה לומר לדורות הבאים. הנחת המכון האירו-ים-תיכוני היא שיהיה לנו מה לומר אם נתמקם על שפת הים התיכון ונפנה מבט לעבר אירופה. רק בזירה אירו-ים-תיכונית נוכל להפרות  אחד את השני בלי להדיר איש או אישה ובלי ללקות בגסות ים-תיכונית או בחיקוי זול של אירופה. ישראל תהיה, לטוב ולרע, מעבדה אירו-ים-תיכונית. אחרת תהיה מדינת-מבצר או יותר מצער מדינת-גטו.

ועדת ביטון לא תותיר את חותמה בציבוריות הישראלית. היא אפילו לא השכילה להפיק לקחים ולמנות חברים מהעדות האשכנזיות שלא לדבר על העדה האתיופית והאריתראית. המלצותיה עשויות טלאי על גבי טלאי ללא ראיה כוללת של החברה הישראלית, ללא אופקים הגותיים כלשהם וללא הצעת דגם תרבותי-עדתי. היא אפילו לא גילתה רגישות כלשהי לתהליכים לפיהם מתגבשת, משתרשת ופורחת תרבות. המלצותיה נשארות בגדר של תביעות כוללניות שמסגירות יותר בורות על הווי החיים במגרב או במדינות כעירק, סוריה ולבנון שלא לדבר על מדינות הבלקן. המגרב שלה הוא לא המגרב שלי. צדקו מי שהאשימו את הועדה בחיבור נרטיב מלאכותי שהוצב כמתחרה לנרטיב שלוקה בפסילה, בהדחקה, בעיוות ציוני של תולדות עם ישראל... אפשר היה לצפות מהועדה שהיא תתייחס גם לתהליכי קואופטציה והדרה שפועלים בתרבות בכל חברה נאורה. אבל איש בשיעור קומה של פייר בורדיו טרם קם לישראל ול"מזרחים" עוד פחות מאשר ל"מערבים". נער הייתי וגם זקנתי ולא שמעתי על משורר או הוגה איכותיים שנדחקו הצידה להרבה זמן אפילו לא על-ידי צוררים. סופם לצוף מעצמם ללא ועדה וללא משאבים ואף לכבוש את קידמת הבמה. ראינו את זה בקולנוע, עם הישגיה היוצאים מן הכלל של רונית אלקבץ ז"ל, ובשירה, עם קולותיהם של אחינועם ניני, מירה עווד ושמעון בוסקילה, במחול...

המגרב הוריש לנו מורשת עשירה. כוונתי לאלבט ממי, סוציולוג וסופר משכמו ומעלה. זאק דרידה, הוגה ומבקר ספרותי, הנלמד בכל האוניברסיטאות בעולם. הרב אלי בנמוזג שפרץ את המסגרת החשוכה של היהדות ופנה ליהודים ולנוצרים כאחד ואף גדול ממנו הרב ליאון אשכנזי שמותיר את קבלני הבורות התורנית הרחק מאחור. שלא לדבר על שני פרסי נובל לפיזיקה, ועל אחד הלשונאים הבולטים ביותר במאה העשרים קלוד הג'ג. הם העדיפו לכתוב בצרפתית מאשר לגמגם בערבית או לקבץ פתגמים בשלוחית. ואני בטוח ששמות לא חסרים בסוריה ובעירק. שלא לדבר על מצרים ועל איראן. למרות כל זאת, אני ממליץ בחום ליישם את ההמלצות של ועדת ביטון. מהר מאוד יתגלה שלוועדה אין מה למכור. מלבד פתגמים (אוצר בלום של חוכמה שצמחה הרבה יותר על ברכיה של התרבות השלוחית שהכתיבה נאסרה עלה) וקטעי דרוש שלא אומרים דבר אפילו לחסידי ש"ס.

בהעדר דגם של חברה עתידית, התביעות של אלה ושל אלה הם בגדר של בכיינות. אם יש משוררים ראויים – שישמיעו קול; אם יש סופרים מוכשרים – שירקמו כבר את העתיד; אם יש רבנים ראויים – שיעזו לפסוק. אם יש חוקרים בעלי שיעור קומה – שיחשפו כבר את האוצר הדמיוני שלהם. ועד שזה יקרה אני מרשה לעצמי להמשיך ולקרוא במקור את בודלייר ואת צלן בלי כל כוונה לרדת או להוריד אחרים ברמה. כי הגיע הזמן לומר, אחרי קרוב לשבעים שנה של קריקטורה של מימונה, שהזיקות שלי וההעדפות שלי הן כבר לא על בסיס עדתי. דווקא אני המרוקאי הגאה, המחזיק בשני דרכונים, והמחשיב את מרוקו למולדת המניקה...

נ. ב. ההמלצה היחידה שקרצה לי בדו"ח ביטון נגעה דווקא בביקורים במרוקו, עם או בלי קברי צדיקים שכפי שנהג לומר אבי ז"ל "פחות מסוכנים מתים מחיים". הם היו מאפשרים למרוקאים בארץ שלא מכירים את מרוקו – והם היום הרוב – לספוג תרבות מרוקנית אמיתית ולא מעוותת עד כדי הכתרת דחלילים למשוררים או חוזי ציונות.