חדשות סבוניה: ביבי או טיבי

הפעם לא ידעתי בעד מי להצביע. מפלגת העבודה שאחריה נטיתי נראית דחלילית, כאילו תש כוחה, סיימה את תפקידה. כחול לבן הייתה גולמנית מדי, לא יודעת מה היא רוצה, לא בזה ולא בזה, ליכוד סוג ב', עם דמויות ללא תכונות. ימינה רק הולכת ומאבדת כל אמינות, עם אחד שאיבד את מפרשיו ואחרת שאיבדה אפילו את קסמה, מפלגת כלאיים, יהודית-שומרונית. ש"ס ודגל התורה נשארו סקטוריאליים, פועלים למורשתם, לבתי המדרשות שלהם, למקוואות בהם הם מתנקים מהרהורי הכפירה שלהם ומתנערים מהיצרים האוחזים בהם. למרות סיפורי סבתא של אבישי בן-חיים, הכתב לענייני חרדים, הם לא ממלכתיים, מתענגים אלה על עטרת המלח של אבות אבותיהם ואלה על מורשת הגטו של רבניהם. הליכוד, כידוע, כבר לא קיים. נותרו אפוא שתי מפלגות. המפלגה הביביאנית והרשימה המשותפת.

המפלגה הביביאנית היא המפלגה הסבונית ביותר שקמה לנו עד עכשיו. היא מפוצלת בין מנהיגותה האשכנזית, דקדנטית, רופפת שכל ותאוות שררה, שריה המרוקאים שמהווים להקת מעודדים מסביב לביבי ושרתו, ומצביעיה המזרחים, חסידי איני יודע איזו קבוצת אגרוף שמתעניינת רק בתוכנית הריאליטי שמספק לה גדול הבריונים הפוליטיים שקמו לסבוניה. הוא היה, הוא הווה, הוא יהיה, והוא הולך להישאר אתנו עוד שבועות ארוכים ואפילו שנים. אלא אם הוא יעבור מוטציה ומידה השחיתות – החומרית, הפוליטית, המוסרית – שלו תרד פלאים. אלא אם יגלו חיסון שישמור עלנו מפני קריסת מערכת המשפט, מערכת האכיפה... מערכת הבריאות. אלא אם הוא יחתום על הסכם עד מדינה לפיו יעיד נגד עצמו בכל הפרשיות כולל פרשת 4000. אלא אם נשיא המדינה ימחל לו על שקריו, תכסיסיו, שיסויו וישלח אותו לרוץ לנשיאות ארצות-הברית. אלא אם קורונה – שמעתם עליו? – יתגלה כווירוס מוסרי ויתקוף כל מי שמשקר, משסה ומסית בפוליטיקה. כי רק אז לא יישאר איש בהנהגת המפלגה הביביאנית והליכוד ישוב במלא הדרו.

נותרה הרשימה המשותפת, שלה הצבעתי בעבר כל עוד דב חנין ידע לצבוע אותה בירוק ולהוות את איש החיבור היהודי-ערבי שלה. אבל למרות האיפוק שלה, רצונה הכן להשתלב, הכוחות האינטלקטואלים האמתיים שבקרבה, נראה לי שהיא עוד לא בשלה. היא לא מציעה חלופה לממשל הציוני שאבד עליו הכלח וכל כולו קולוניאליזם מכשיר את הקרקע לאפרטהייד. איני מתנגד למדינת כל אזרחיה אבל היא עוד צריכה לצקת מוסדות לתוך חזונה. הייתי רוצה לדעת מה המצע בנושא חינוך, תרבות, דת, בריאות, הגירה, רווחה, איכות הסביבה... ושלום. למגינת ליבם של האפרטהיידים הציונים, הרשימה המשותפת נושאת הבטחה לעתיד טוב יותר. כאשר היא תצרף דב חנינים למיניהם, מארצות המערב ומארצות המזרח, היא תבצע את המהפך שלו אנחנו מייחלים ותכשיר את הרוחות להקמת מדינה הרצליאנית למופת.

אז יצא שעד לרגע האחרון, לא היה לי בעד מי להצביע. בעודי עומד בתור לקלפי עוד התלבטתי. לשלשל כרטיס לבן נראה לי מגוחך במדינה שבה לבחור הוא בגדר בחירה ולא חובה. אם כבר כרטיס לבן, אז עדיף להישאר בבית. במיוחד בימים רוויי קורונה. אלא אם ארשום עליו משהו שיפסול אותו. משהו קולע, מתוך הלב, מחאה על שמטריחים אותי לשווא בפעם השלישית. על שהביביאנים לא מבינים שגדול הפשעים של ביבי הוא בגניבת הליכוד מאחורי גבם של הליכודניקים. על שבכחול לבן לא רואים שהם נטולי צבע, ריח ואפילו קול. על... חיפשתי לרשום משהו יצרי, בהמי, אופייני. לבסוף ביטאתי את כל השנאה שלי ורשמתי: "נתן אשל".