חדשות סבוניה: גבולות ההיתול

אפשר להתל בעולם כולו. להוקיע כאנטישמיות את הביקורת המוטחת בממשלת ישראל לדורותיה. לכנות טרור כל פעולה צבאית של הצד השני. לטשטש את האפרטהייד היהודאי בגדה המערבית. ללבות את אחוות הלוחמים כדי להכניסם עוד יותר עמוק למלכודות מלחמתיות. לצפות מהם לשטח ללא אבחנה ובמצפון נקי כפרים שלמים בעזה ובלבנון. לחסות בצל שואה נוראה כדי לדחות כל חשד לרצח עם בעזה. לחזור ולכבוש את הבופור כדי להצטלם על רקע מצודה נטולת חשיבות. להאשים את ה-BDS בהרעלת צעירי אמריקה. לגייס את הצדק לצידנו נגד האנושות כולה. להופיע כאור לגויים כאשר כל מבוקשם הוא לעמעם במקצת את בוהק פרסומותינו ולהחריש לתקופת מה את תופי הנקם שלנו. לכנות את המוסלמים בני שפחה ולהזמינם לשמור על מצוות בני נוח אם ברצונם להיות מזומנים לעולם הבא. להוקיע כבוגד את כל מי שסוטה מהוראות פיו העקום של ראש הממשלה. בלאו הכי העולם כולו אנטישמי, כולל ההוגים המשוקצים שלו, לרבות שופּנהאואר אחד האומר: "היהודים הם העם הנבחר של האל. – זה יכול מאוד להיות. רק שטעמו אינו כטעמי: הם לא העם הנבחר שלי. Quid multa ? (בקיצור) היהודים הם העם הנבחר של אלוהיהם, והוא האל הנבחר של עמו, וזה לא צריך לעניין איש."

האנטישמיים ברחבי העולם חייבים לדעת דבר או שניים לפני שהם פותחים את הפה עלנו. אנחנו תמיד צודקים ולראיה הקב"ה לא מפסיק לעשות לנו ניסים ונפלאות מזה שלושת אלפים שנה, לחלק פרסי נובל לכופרים בו ולהפיח רוח שטות בבוטחים בו. אנשי מחקר דגולים – היסטוריונים, סוציולוגים, פיזיקאים... פרוידיאנים – עומדים לרשותם כדי לספק להם הוכחות חותכות לצדקתנו. אדמו"רים יביאו להם פסוקים למכביר. פרשנים ביטחוניים, אנשי הדיפ-סטייט האמיתי, מדושני פנסיות משופעי הצעות ג'ובים, יספרו להם עד כמה לו היו מרשים להם, לו האויב לא היה מסתתר מאחורי אוכלוסייה אזרחית, לו היו נותנים למוסד לפקח על השב"כ לשב"כ לנהל את המשטרה למשטרה לעקוב אחרי השופטים, הם היו כבר משטחים את הבית הלבן... בביירות. רק כופרים משוקצים ארורים טוענים שלאלוהים לא אכפת כלל מאיתנו מהסיבה הפשוטה שנוח לו יותר עם נוצרים ומוסלמים מאשר עם חרדים המצטיינים כחברה קדישא, חרדלים המתנכלים לעצי זית והשודדים את האוצר הישראלי, מקובלים המבלבלים לו את המוח מחצות הליל ועד חצות הליל.

רק שהשבוע נפל דבר בסבוניה, כה גדול עד שהוא החזיר אותה באבחה אחת לממדי השמאלץ שלה, מותיר פרשן סבוני כמוני פעור פה, ממלמל להנאתו: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה." אני לא מתכוון לנסיעת פמליה שלמה של לצים למצעד בניו יורק ולא לבחירת איני יודע מי לתפקיד נציב שירות איני יודע איזו מדינה. הקרקס הסבוני כבר לא גורם לי לצחוק או לבכות, למחות או לרדת בתור קונסול לאיי פיג'י, הוא הפך לתיאטרון הסבוני הקבוע שלי והוא יותר אבסורדי מכל הצגה אחרת בעולם. היו מטילים מס על דמעות – על חיילים צעירים שנופלים קורבן למפעילי צעצועים ממולכדים מעופפים, על הפגנות הפגה של חרדים נגד גיוסם לצבא הטומאה, על הופעות של התלהמות ייאוש של ראשי היישובים בצפון – סבוניה הייתה שוברת שיאים כלכליים עוד יותר גבוהים. לי כבר לא אכפת אם טראמפ משוגע על כל הראש, אם למושל שלו בארץ הסוררת נטיות קליגולה, לא מפסיק למנות את סוסיו-חמוריו-משרתיו לראשי שב"כ מוסד נציבים מבקרים והיד עוד נטויה, העיקר שהראשון מתחיל להתנער מקסמו הרעיל של השני ושימשיך להשפילו בהתאם למזגו הנרקיסי סנילי ("אתה פאקינג מטורף" "הוא יעשה מה שאני אגיד לו") ויורידו על הברכיים בכל הנוגע להקמת מדינה פלסטינית. בתמורה אני מבטיח לכבוש את סלידתי ולשלשל את פתק קליגולה לקלפי הבא עלינו לקללה/ברכה. אני תולה הרבה יותר תקוות, אני מודה, באיום האמריקאי מאשר בניצחון בנט-ליברמן-לפיד-איזנקוט. לזכותו של קליגולה ייאמר שהוא לא שונא ערבים – לא אכפת לו מהם יותר מאשר מהמרוקאים, ואם החרדים לא ילכו אתו הוא ימהר לצרף אותם לממשלתו – במידה בה מתחריו שומרים מרחק נגיעה מהם. רק הוא יכול ליצור את התקדים המבורך הזה, ולא אכפת לי אם ברוח מגילת העצמאות או ברוח ז'בוטינסקי, רק הוא יכול לכרוע ברך בפני טראמפ, רק הוא יוכל לפנות את כל עזה לסגת מדרום לבנון ולהכניס לבוידם את האורניום המועשר של האיראנים. אז בינתיים לא תהיה דמוקרטיה, אז יתרבו אסירי X בבתי סוהר, אז הפזורה היהודית תתרחב למקומות שאליהם ישראל טרם הגיע, אז העכברים ישתלטו על כל רשתות השידור, אז הפרופסורים יצטרכו להתחזק דתית-יהודית אם רצונם להמשיך לקבל את הטבותיהם כיבודיהם פרסיהם. אחרי שקליגולה מינה את כל סוסיו יבוא – אולי – שלום על ישראל. ללא שפיכות דמים, ללא קריעות בגדים, ללא ריקודי "עוצו". איני יכול להמר על חבורת חסמבה שמתקשה להוציא את המילה שלום מהפה מפחד הבוחר. קליגולה עיצב בדמותו המפלצתית את הלכי הרוח בציבוריות הסבונית, את הזירה הפוליטית, את דפוסי המנהיגות. הוא שוב ייבחר וארצה שיישאר קליגולה מקומי וננס בינלאומי. עד שנחצה את מלחמת האזרחים המבעבעת מתחת לפני השטח. שמונים שנה של שטיפת מוח לא עוברות בלי כאבים. על אובן צדקתנו, חוכמתנו, בחירתנו. לכאבים הללו קוראים חבלי משיח ולמשיח קוראים שלום. בלעדיו לא תהיה תקומה לישראל.