חדשות סבוניה: דוגמת החרדים

21 Nov 2020 חדשות סבוניה: דוגמת החרדים
Posted by Author אמי בוגנים

לסבוניה אין מדיניות למאבק נגד הקורונה. כולם לוחצים, כולם מפרשנים, כולם ממליצים, כולם רוכשים ומפזרים חיסונים שסופם להיערם עם מכונות ההנשמה במרתפי המכון הנס-ציוני, ונתניהו חוגג על המהומה. העיקר שהוא במעקב תמידי, העיקר שהוא לא נדבק. פעם נוספת, הוא מתגלה כחכם יותר מהתקשורת המתדרדרת מגל לגל. לכל הפחות התקשורת האלקטרונית. גם הטלוויזיה וגם הרדיו. על כל החלטה שמתקבלת, יש לה ביקורת. הילדים שובתים מלימודים, היא מזדעקת על איבוד (?) דור העתיד. בתי ספר נפתחים, היא מזדעקת על הסבים והסבתות שנדבקים על-ידי הנכדים. האולמות נסגרים, הם משתתפים בצערם של הזוגות הצעירים שאינם יכולים להינשא. האולמות נפתחים, הם יוצאים נגד החתונות ההמוניות. כל כתב בכיר או שטח נעשה למומחה לקורונה. בלי להציע חלופה, בלי להשמיע קול ברור. נשבר לי, אני מודה, מהאמפתיה הדביקה שמגלה ליאת רגב לעולם ואשתו, ומהאבל שיונית לוי עוטה על עצמה אחרי כל ראיון עם בליצר. למדנו להשתיק את המוזות כאשר התותחים רועמים, צריך להשתיק את הכתבים בעת מגיפה. אבל לא חיכינו שהם ישתקו, אני משער שכמוני מאות אלפי שומעים וצופים התנתקו מהברברת הבלתי נלאית שלהם. אני גם מניח שהמפרסמים כבר גילו את זה. 

כדי להיאבק בקורונה לא צריכים לקחת דוגמא מניו-זילנד – איפה ממשלתם ואיפה ממשלתנו, ולא משוודיה – איפה מערכת הרווחה שלהם ואיפה שלנו. לא מטאיוואן ולא מקוריאה. צריכים פשוט לקחת דוגמא מהחרדים ולאמץ את המדיניות שלהם. הם ניסחו לעצמם עקרונות: מצוות לימוד תורה קודמת לכול; מגפת הקורונה אינה בגדר פיקוח נפש (לא כולם מתים!). תנאי החיים בשכונות החרדיות – גודל המשפחות, תנאי המגורים, המבנה הקהילתי – הם כאלה שמוטב להחזיק את הנערים בישיבות מאשר להוציא אותם מכל מסגרת. תנאי האשפוז ותוצאותיו הם כאלה שיש להעדיף אשפוז ביתי בליווי ארגוני רווחה והצלה ובהשגחה רפואית על פני אשפוז בבית חולים. גם כדי שלא לפקוק אותם וגם כי הם לא הוכיחו את עצמם בהתמודדות עם מגיפה שלא יודעים עליה הרבה, שאין נגדה תרופות יעילות ושמפחידה את הרופאים יותר מאשר את החולים. מדובר בהתאמת אסטרטגיית חיסון עדר מבוקר לתנאי החיים של החרדים ולעבודת השם כפי שהם תופסים אותה. אפשר לחלוק עליהם, אי אפשר להתעלם מהעקיבות שלהם – והם לא היו צריכים לעבור קורס אוניברסיטאי בהיערכות למצבי חירום כי אצלם להיות יהודי הוא מצב חירום תמידי.

החרדים הם היחידים שיש להם מדיניות והם דבקים בה. ללא פחדים, ללא התלבטויות. ללא אכיפה וללא הקרבה. בעיקר ללא דמעות תנין של רופאינו המהוללים שההגנה על עצמם ועל המערכת האשפוזית היא הגורם העיקרי שקובע, מעבר לכל שאר הפרמטרים, את מפלס החרדה. אומנם החרדים לא מתקשים להפר את הוראות הממשלה כי הם מחזיקים את מי שעומד בראשה כבן ערובה ועושים ממנו מה שהם רוצים – שיבושם להם. אני לא מופתע מהתרפסות נתניהו בפניהם, הוא חב להם את חירותו. מה שמייאש אותי היא הרפיסות של כלל ישראל. לא כלפי החרדים אלא כלפי ממשלה הכי שלומיאלית שהייתה פה אי פעם, עם שני ראשי ממשלה, הרכב מנופח של שרים וסגני שרים והשתוללות מארק, קרעי ולב. הורים לא מצליחים לפתוח בתי ספר, מוכרים בשוק – איך נפלו גיבורים! – לא מצליחים לפתוח את דוכניהם, רופאים לא מצליחים לשתוק על מה שהם אינם יודעים דבר, כל מיני מדענים – אנשי מחשבים, פיזיקאים, ביולוגים... מומחי תחבורה – לא מפסיקים לחשב עקומות ולבלבל את המוח, והתקשורת – הו התקשורת! – מהדהדת את שטויותיהם ואף מקשה עליהן. נראה שכלל ישראל הוא בן ערובה של אותו בן ערובה של החרדים. רק התנועה האסלאמית מסכימה ללמוד מהחרדים – וזה לא במקרה – ומנסה לסגור עם נתניהו "הסכם בן ערובה" משלה. לא נותר לי אלא לבקש מהחרדים להתעלל בו כמה שיותר, הוא כבר מככב על שערי מגזינים כאחד המפיונרים הגדולים ביותר בתבל, הוא גם יתפוס את מקומו לצד הורדוס אם לא אנטיוכוס בספרים המצוירים של ילדיהם. כי הרי הוא דמות מכתימה ובוגדנית ונכונו להם – למרות תחכומו הלא פחות מפיונרי של דרעי – עוד מפחי נפש איתו.

אם החרדים היו מגלים תבונה ועקביות בנושאים פוליטיים כפי שהם עושים בנושאים בריאותיים, הם היו אוזקים את הליצ(מ)ן הזה למושבו, ולא חשוב אם זה בתור שר הבריאות או שר התברואה. כי בשורה התחתונה, הוא פוגע בתדמיתם הרבה יותר מאשר עמידתם האיתנה והנחושה אל מול המגיפה.