חדשות סבוניה: היתולי הרמא"ז

למרות הערכתי הרבה אליו, לא נראה לי שהרמא"ז (ראש הממשלה האדיר והעזוז) השולט בסבוניה ישאיר מורשת פוליטית כלשהי. כי הוא לא אמר דבר משמעותי ולא עשה דבר משמעותי חוץ מהוקעת אווירת הדכדוך שהוא משרה סביבו. הוא היה ונותר איש שיווק. הוא לא משווק את סבוניה אלא את עצמו. אני אפילו חושד בו שהוא בז לסבוניה ולתושביה. הוא יודע למצוא משפטי מחץ כדי להמריץ בוחרים או להרתיע אויבים. הוא ייזכר בעיקר תודות למשפט שנועד לדחות את החשדות נגדו בכל מיני פרשיות: "לא יהיה כלום כי אין כלום." הוא כה מרוצה מסיסמאותיו עד שהוא לא מפסיק לחזור עליהן, כאילו צופה שבכל מקרה לא יוותר ממנו כלום. אלא אם הוא יתעשת ויוביל את ממלכת סבוניה לרגיעה ולשלום. אבל הסטייה הפוליטית השתלטה עליו והוא מתגלה יותר ויותר כטיוטה עלובה של דיקטטור מסונדל, במיוחד כאשר הוא עוטה את ארשת פניו הרצינית ומאיימת. הוא בילה את שנותיו בהסתה – בעודו מוקיע את המסיתים סביב, בשיסוי – בעודו מוקיע את השסעים, בשקרים – בעודו נשבע לומר רק אמת. הוא באמת כלום והכלום הזה מהדהד מקצה עולם עד קצה כלום.

שום פרשייה לא תחסל אותו כי הוא אמן ההישרדות. לא חיסולי יריביו בתוך מפלגתו, לא מתנות שהוא מקבל מידידים רחוקים, לא תרגילים מסריחים, לא שקריו התדירים ואפילו לא פליטות הפה שלו. הוא מנהל את הממשלה כגננת ממולחת שמשסה בתחכום רב את אלה באלה, ידו מקרבת את אלה ומרחיקה את אלה, מפצה את אלה ומרתיעה את אלה. הוא מסכסך בין חבריה, נהנה לראות אותם מתקוטטים וכאשר הם שרויים באי ודאות מחרידה, הוא נוסע לו לנסיעה רשמית בקצה העולם. עם השנים הוא נעשה לשבשבת עם חוש חריג לכיוון הרוח – הוא מפליא לחוש את כיוונה לפני שהיא מתחילה לנשוב ונוקט בכל האמצעים כדי להסיט אותה לטובתו. הוא לא מקיאבליסט – מקיאבלי היה מוסרי לעומתו. הוא כה מאוהב בתפקידו וכה נהנה למלא אותו עד שהוא קורן מאושר בכל פעם שהוא מבצע סיבוב על אחד מיריביו, ועוד יותר על אחד מנאמניו. הוא מחסל על ימין ועל שמאל, הוא מפריח הכרזות פופוליסטיות. הוא משטה בעולם, בשריו, בשותפיו, בידידיו – למרות שידידי אמת הוא משקה בשמפניה ורודה שהוא נוטל מידידי שקר. הוא הבין יותר מכל אחד אחר שהמשרד הכי חשוב בדמוקרטיה הפופוליסטית שלו הוא משרד התקשורת, והוא מקדיש את כל מרצו כדי להשפיל אותה. הוא לא מושל ואפילו לא מנהל את סבוניה. אלא בתור קרקס. הוא עוד יכתוב ספר על פעלוליו במדינת סבוניה ואפילו יקצור הצלחה גדולה יותר מ"הנסיך" של מקיאבלי.

מאשימים אותו כמכור לספינים. איני יודע, איני בטוח. באותו רגע שהוא פולט הכרזה כלשהי, הוא מאמין בה. הוא לא חוזר בו כי הוא לא מודע להשלכותיה. הוא פולט אותה רק כדי לצאת ידי חובה ולדלג על עוד משוכה במסלול המשוכות הפוליטי הבלתי נגמר שלו. קשיים מהווים בעיניו אתגר. הוא מכור למשחק ולא חשוב לו אם הוא מפיל קורבנות בריצתו. הוא מומחה למריחה. הוא מורח שאלות, בעיות, אנשים. אפילו ביקור רשמי לחו"ל הוא אצלו בגדר של מריחת מארחיו. לפני זמן מה, הוא שכח את עצמו והכריז קובל עם ועדה: "כאשר אני רוצה משהו, אני משיג אותו." לא חשוב מה הוא משיג. לפעמים את ראשו של אחד משריו שהעז להעמיד את עצמו כמתחרה בו, לפעמים עסקה שהוא קושר לטובת מקורביו. הוא יכול לפרק קואליציה וללכת לבחירות בעלות של מיליארדי שקלים בתואנה שהוא לא סובל בזבוז של כמה עשרות מיליונים. פנימיותו היא כשל מתבגר שעוטה חזות משוריינת של סמכות. ללא חברים ממש, ללא קרובים ממש, ללא יועצים ממש. לפעמים אפילו נראה ונשמע כמו ילד שיש לו מדינה.

לרמא"ז יש להקת מעודדים שאת הרכבה הוא משנה כל הזמן. לאחרונה, להקתו היא על טהרת המרוקאים, והם כה נהנים ללוות אותו בפעלולי הפרנויה שלו, עד שאני חושד בהם שהם נולדו לשבט אחמד או מוסה. אם אני צודק אז אפשר רק לשבח את נאמנותם לאחמד או מוסה המתאפיינת בהיעדר כל חוש לגיחוך ובכושר לעורר מדנים. הרמא"ז כה מכור לפוליטיקה קטנה עד שהוא נהנה להתל בעולם, במדינתו ובעמו. לאחרונה כדי להשפיל את התקשורת ולנקום בבג"ץ שאסר עליו להמשיך ולהתעמר בה, הוא מינה דחליל לשר התקשורת.

איני יודע מה יהיה אתו, אעדכן אותך בכל התפתחות בגזזת המופלאה שלו. בינתיים אני שוקד על דיווח העוסק בקרנבל הסלאחים

ביקר,

ר.