The Euro-Mediterranean Institute for Inter-Civilization Dialog (EMID) proposes to promote cultural and religious dialogue between Mediterranean civilisations ; to establish a network of specialists in inter-Mediterranean dialogue ; to encourage Euro-Mediterranean creativity ; to encourage exchange between Mediterranean societies ; to work to achieve Mediterranean conviviality ; to advise charitable organisations working around the Mediterranean and provide the support necessary to achieve their original projects.
חדשות סבוניה: חיזור גורלי


איזה בזבוז! במקום להימנות עם גדולי שחקני ישראל לדורותיו, הוא יגמור בפח האשפה והבושה שלו. במקום להימנות עם הגלריה המכובדת של ז'ראר פיליפ, אורסון וולס, ריצ'רד ברטון לפחות, הוא ימצא את עצמו עם מובוטו, צ'אושסקו וחברו-חניכו טראמפ. הוא כה שיקר בחייו, לעצמו, למראה שלו, לבני משפחתו, לבוחריו, לשותפיו, לממשלתו עד כי הוא לא יכול לומר דבר אמת אחד. הפעם הוא התגלה כווירטואוז של השקר ושל... החיזור. לא מילה למשפחות האבלות שאיבדו את יקיריהם במגפה. לא מילה למובטלים. לא מילה לתלמידים. לא מילה לאנשי תרבות. לא מילה על חיסון הנפל של נס ציונה. אלא הבטחה להפיכת ישראל למעצמה חיסונית עם מפעלים לייצור חיסוני פייזר ומודרנה. כאילו חיכו לו ולא בדקו את האפשרות במדינות בהן כוח העבודה הרבה יותר זול והשווקים הרבה יותר רחבים – הודו למשל או אפילו ניגריה. כאילו אירופה הייתה מפקירה את תגליתה בידי נוכל ואמריקה את חיסונה בידי נבל. הוא לא הפסיק לחזור על המנטרה שלו על הבאת החיסונים כלא מאמין בעצמו שהוא הצליח לשחד את חברות החיסונים ולפרוץ את מחסניהם. כאילו מתקשרים שוב אליו מכל העולם, כולל קפריסין וניו זילנד, לשאול איך הוא הצליח תוך מספר שבועות להקים רשת קופות חולים מפא"יניקיות ומה הסוד של הטשולנט שהמריץ המוני מתחסנים מקרב החרדים, בעודו מככב מעלה במספר הנפטרים לנפש, במספר החולים, במספר ימי הסגר, במספר ימי האבטלה, במספר ימי הזום לתלמידים, וכו'. כאשר הוא נשאל על ביידן, הוא שוב שכח את עצמו והגיב בחיוכו הגנגסטרי: "תאמיני לי, אני לא דואג." כאומר: "הוא עוד יתקשר אליי, בעיתוי המתאים לי, הוא תלוי בי, לא פחות מאוחנה ושטייניץ. הוא יודע שאם הוא לא יתקשר אפעיל עליו מכבש לחצים. אדבר לליבם של היהודים הפראיירים, והם, השבשבות האלה, יעשו כבר את העבודה בשבילי. פה הסלוניקאי עשה כמצוותי – בתמורה למחיר מופקע; שם הישראלי כמצוותו הפטריוטית – בתמורה למחיר לא פחות מופקע." הוא מכיר את בני הערובה הרוחניים שלו, הוא יודע לסחוט אותם. רק את הערבים הוא לא מכיר. אחרת הוא לא היה צוהל לקריאות: "אבו יאיר! אבו יאיר!" כי הערבים יודעים מי הוא יאיר ומי הוא אביו ויש להם קריאות בוז משלהם. אתה רק שואל את עצמך איך החרדים לא גילו שאין לו אלוהים. אולי בגלל שגם לעסקניהם אין כבר אלוהים...
יונית לוי, צריכים להודות, התפתתה לחיזוריו. היא התנהגה כאילו הייתה אורלי לוי-אבוקסיס. קרה לה מה שקורה לפתיים שבקרב בוחריו. היא נפלה בקסמיו. הוא סובב אותה כראות עיניו. היא לא גילתה שהוא לא עונה על שאלות אלא מסכל אותן. נתניהו הבין מזמן את מה שפוליטיקאים לא קרבים לתפוס. לא לפיד שאינו מצליח להיחלץ מעברו התקשורתי ולא בנט שמשרשר כה הרבה הצהרות נבובות על יכולותיו הריינבואיות עד שלא אתפלא ששוב ימצא את עצמו סופר את הפתקאות למחרת יום הבחירות. שלא לדבר על גנץ וחבורתו שטרם יצאו מתנועת הנוער ועודם מאמינים שיעברו את אחוז החסימה אם ידעו לשווק את "קפיטל החמלה" שהם צברו. ביבי הבין שמי שצופה בו רוצה אקשן, הפעם קיבלנו חיזור גורלי. הוא לא רק קוסם, הוא גם מחזר, ויונית לוי התמסרה לו (סליחה גברתי) בהנאה לא מוסתרת. הוא לא הגיבור הרע, הגיבור הטוב, הגיבור המכוער, הוא שלושתם גם יחד. הוא גם יורה, גם מחסל, גם מחסן. לא בכל מדינה אנחנו מקבלים חצי שעה של TV פוליטיקה באיכות כזאת. לא בקוריאה, ששם אנשי פוליטיקה קדים לפני שהם מדברים לאזרח, לא בניו זילנד, ששם ראשת הממשלה מדברת מביתה, לא בהולנד, ששם ראש ממשלה מגיע באופניים למשרדו, לא בגרמניה, ששם הקנצלרית מגניבה נימה של התנצלות בדבריה, ולא בכל מדינה שפויה אחרת. במדינת-הגטו של סבוניה ראש הממשלה הוא גביר. איני רואה, אני מודה, עיתונאי שיכול לעמוד מולו. להוציא אולי את קרן מרציאנו ומכמה סיבות. כי היא לא סובלת שקר ולא מרפה עד שהיא חושפת אותו. היא לא מתייפייפת כי היא עברה את גיל ההתבגרות. ובעיקר היא מרוקאית, מכירה את כל הטריקים והשטיקים של האיש, ושהוא נזהר משנה זהירות בנוכחות מרוקאים. כי למרות שהוא מתבייש בהם ומסתיר אותם, הם מהווים את הבסיס שלו והוא יודע שקללה עסיסית בפריים טיים תחזיר אותו לממדים המוקיוניים שלו כפי שהתגלו מול יונית לוי.
נתניהו לפחות מספק לנו בידור ועל זה אולי יש מקום לשקול להצביע עבורו. תארו לעמכם את בנט בתור ראש ממשלה וכמות החוברות שהוא יפיק כדי להוכיח שכולו עשוי נייר, או את גדעון סער עם המבטים האפורים נחושים שלו כדי לשדר שהוא יכול. עכשיו שנתניהו עבר לתקופת הבידור שלו, עדיף לצחוק מאשר לאכול נייר עם בנט ולפהק עם סער. במיוחד אחרי שגם איילת שקד, שמתקשה לומר דבר מה חכם, וגם גדעון האוזר, שמסובב את לשונו בפיו עד כי הוא נשמע תוכי של עצמו, התנגדו השבוע להכניס חיסונים לרצועת עזה ונתנו למצרים – מעצמה ליברלית – לעשות סיבוב הומניטרי על גבינו (לפחות נתניהו יודע מתי ועל מה לשתוק). אם הביבי הזה ימשיך להרביץ הופעות כדוגמת הריאיון שלו, הוא ישיג את ה-61 קולות שישלחו אותנו לחשכת סמוטריץ' את גביר. רק, עצה מרוקאית לי אליו, שלא ייתן למרציאנו לצלות אותו...