חדשות סבוניה: משגיח בריאות

הוא יכול היה להיות המשגיח הראשי של כשרות סבוניה, אבל הוא בחר להסתפק במשגיח הראשי של בריאותה. אדם צנוע, נעים הליכות, ללא גינוני שררה, ללא הכרזות בומבסטיות. מרוב חיבה אליו, כל פעם שהוא פלט בדיחה, כולם צחקו; מרוב אהדה אליו, כל פעם שהוא ניסה לספר מעשייה, כולם הנהנו בראשם גם כאשר לא הבינו. בשבת, בחגים ובפורים הוא חבש את השטריימל שלו וכולם התייחסו אליו כאל עטרה לראשו. חסידות גור אליה השתייך מעולם לא הצטיינה בלמדנותה או במעשיותיה. היא מנתה בעבר סוחרים גדולים, מתווכים ממולחים ושליחי ציבור חפיפים. חסידות ממושמעת למדי, נשמרת מהבלי עולם, מתפלשת לרגלי רבה ושועה להוראותיו. משגיח הבריאות נמנע מלהציב את סבוניה בראש מדינות העולם, לא בכשרות ולא בבריאות, ועוד פחות ברהב הבלתי נלאה של המבהיל הראשי מבלפור או היהירות הבלתי מרוסנת של האקזיטר מרעננה. הוא לא הבין בשמפניה ורודה יותר מאשר בבישולי גורמה ונשמר משכרון הכוח, השחצנות והטעם הרע שאחז במתעשרים הכופרים של סבוניה. הוא ראה את עצמו כשליחו-שלישו-משרתו של הרבי ולא חיפש מה למעלה ממנו ומה מתחתיו. היות שהוא הופקד על מערכת שתפקדה או לא תפקדה בלעדיו, הוא פעל לפי כלל גדול בחסידות גור: לא רואים, לא שומעים, לא בודקים בציציות ונותנים לכופרים להתבשל בקדרות שלהם. והעיקר שלא להמרות את פי הבורא שהדהד בקולו של הרבי.

בתוקף תפקידו משגיח הבריאות חלש על בתי החולים בסבוניה, על קופות החולים ואפילו על המסעדות שהגישו – רחמנא לצלן – בשר טריפה ללא יהודים, ספק יהודים או משרתי יהודים. הוא ידע שרגלי שומרי תורה אינן דורכות במקומות הטמאים הללו, ולהם תמחוים משלהם שבהם אכלו לשובעה, גם אם לא ניכר בקרבם כל כוהן גדול בבישול. אפילו את הסיורים שהוא ביצע מתוקף תפקידו בבתי חולים, הוא ערך בלילות, כאשר כולם ישנו שנת ישרים או שינה נכונה, ורק אנשי חברה קדישא הסתודדו להם בכניסה לחדר המתים. אומנם קרה לו יותר מפעם אחת לבקש מבית חולים גדול לשמור חדר לאח"מים – כשר למהדרין – לאיזה תורם למפעלי גמילות החסדים של הרבי, לתורם למפעלי ידידו המרפא חולים או לתורם לעמותות ידידו המלביש ערומים. אבל את כל זה, הוא עשה לשם שמיים, ללא תמורה, לא סיגרים ולא חליפות. כל סבוניה הייתה מרוצה מהשגחתו. מנהלי בתי החולים הגדולים המשיכו לעשות כעולה על רוחם, דואגים יותר למשכורותיהם מאשר לזקנה במסדרון, לארח תיירי מרפא כדי להגדיל את הכנסות בתי החולים, לקצר תורים למיוחסים ולדחוק את הנחשלים לתחתית רשימות ההמתנה. ראשי קופות החולים תיאמו ביניהם את דמי החברות ואת מחירי השירותים. מתוך שכנוע פנימי עמוק שתרופות לא חיוניות כפי שתעשיית התרופות ברחבי העולם משכנעת אותנו, החברות המקומיות הציעו תחליפים גנריים לכל תרופה. כמו כל חסידי גור, משגיח הבריאות חיכה למשיח והאיץ בו להגיע במהרה בימינו.

קרה שהמשגיח הראשי הפר את הוראותיו לציבור הרחב כדי לשמוע להוראות רבו ובוראו ולקה במכת המכות שפוקדת אותנו בפסח הבא. כעבור ימים ספורים התברר שהמגפה פשטה בקרב ריכוזי החרדים לה'. ללא התרעה, ללא עברה. איש לא היה מתפלא לו ההתפשטות הייתה מתגלה בקרב אוכלי טריפה ונבלה אבל איש לא שיער – אפילו בקרב הכופרים – שהווירוס המשוקץ, שבא מאכילת שרצים ועטלפים, יפשוט דווקא בלומדי תורה ושומרי כשרות. כאשר באו בשאלה למתרץ קושיות, מידידיו האגדיים של המשגיח, להסביר את התופעה, הוא ענה: "בכל דור ודור מוטל על נאמני קודשי ישראל לכפר על עוונות מחלליהם." כאשר באו למגיד עתידות, עוד אחד מידידיו, לפענח להם את עתידו הפוליטי של המשגיח, הוא הרגיע אותם: "לא זו בלבד שהוא יבריא אלא יועלה בקדושה, ועטרה על ראשו, ויחזור לתפקידו עם סמכויות מורחבות לבתי אבות ולחברות קדישא."