The Euro-Mediterranean Institute for Inter-Civilization Dialog (EMID) proposes to promote cultural and religious dialogue between Mediterranean civilisations ; to establish a network of specialists in inter-Mediterranean dialogue ; to encourage Euro-Mediterranean creativity ; to encourage exchange between Mediterranean societies ; to work to achieve Mediterranean conviviality ; to advise charitable organisations working around the Mediterranean and provide the support necessary to achieve their original projects.
חדשות סבוניה: עולמו של ק

לא הבנתי למה היה עליי להתייצב במשרד הפנים כדי להוציא את אותה אסמכתא שדורשים ממני. הרי עשיתי הכול לפי הספר. אני רשום כדת ודין במשרד הפנים והם יודעים עליי הכול, ממספר תעודת הזהות עד מספר חשבון הבנק. הם גם יודעים שאני בחיים כי – עד כמה שהבנתי – לא מספיקים להנפיק תעודת פטירה מבלי שכל המערכות הממוחשבות בעולם ימחקו את המת. אף שהגעתי מוקדם בבוקר, הלשכה המתה אדם. עולים חדשים באים עם הסבות והנכדים (למה לא חוסכים להם את הטרחה ומשגרים להם פקיד הביתה?). אימהות באות עם התינוקות שלהן (למה לא משחררים אותן מבית חולים עם תעודת לידה ביד?). הלשכה דמתה לחצר בית ספר ביום סוער. בין הבכי של הילדים לנהי של הקשישים, צלצולי הניידים וצפצופי משחקי הווידאו. כל חצי שעה לערך, הכול התלקח. סבלנותו של מישהו פקעה והוא התחיל להשתולל. אומנם סדרן ישב בפתח וחילק מספרים לפי סוג הפניה. אבל טעות אחת – והוא לא מפסיק לטעות, מפנה אנשים לתורים לא להם – ואתה הולך לאיבוד. אחרי שעת המתנה הגעתי עם המספר שלי לעמדה שבה הפקיד קבע:
"אתה לא בעמדה הנכונה, אני מעביר אותך."
"לאיזו עמדה?"
"יקראו לך."
"לפי איזה מספר? לפי איזה סדר?"
"יקראו לך."
פניתי מחדש לסדרן. הוא לא התנצל ולא התבלבל. אפילו הסדרן האמור להכניס סדר הולך בעצמו לאיבוד. הוא לא יכול לעשות דבר נגד המחשב, הוא חזר על הנחיית הפקיד:
"שב אדוני, יקראו לך."
"אבל לאיזה תור? לפי איזה מספר?"
לא הייתה לי ברירה. התיישבתי וחיכיתי. לא ידעתי מה המספר החדש שלי וחרדה אחזה בי. ניצלתי עמדה ריקה כדי להתגנב ולשאול על אודות גורלי. הפקיד בדק במחשבו והחזיר אותי לאי ודאות מעיקה עוד יותר. ללא מספר, תלוי בכרוז שלא הפסיק להתענות בי ולקרוא לעמדות אנשים שהגיעו אחריי. לא ביקשתי קיצור תור, רק התחננתי למספר לתור כלשהו. השלמתי עם גלמודיותי הסבונית, וחיכיתי בתור בלתי ידוע עם מספר בלתי ידוע. אפילו לשירותים לא יכולתי ללכת כי חששתי שיקראו לי בהיעדרי ואפילו לא אדע. נעשיתי אסיר של ההמתנה וכל הזמן קונן בי החשד שאני ממתין לשווא... חששתי להרטיב, לדרוך על תינוקות, לפגוע בפקיד. יתר מכל, חששתי מהשומרים האימתניים העלולים לקחת אותי לשדה נטוש, להעמיד אותי במשפט בזק ולהוציא אותי להורג.
תודיע בבקשה ל-ק. שהמציאות עולה על סיוטיו. היא רק מחזקת את עמדתי שלפיה הוא היה נביאה האמתי של סבוניה. נראה לי שככל שהם מנסים לייעל את השירותים, הם מתעללים באזרחים, במיוחד הקשישים שאינם שולטים באתרים הארורים שלהם ועוד פחות באפליקציות המבטיחות להפוך בני אדם לרובוטים...

