חדשות סבוניה: קץ המדינה

לפי מידת האטימות של לווין ורוטמן, גסות הרוח של אלמוג כהן ודומיו, סהרוריותם של רבני הקו בהנהגת טאו, איבוד העשתונות אצל האליטות, אפשר להתחיל לחשב את הקץ. הוא לא יבוא תחת מטר תילים של החיזבאללה ולא תחת הפצצה האיראנית שמשמשת את נתניהו כשרביט נוכלות כדי למשול כראות עיניו על המונים מפוחדים, אלא בתהליך איטי של התאבנות אינטלקטואלית, התרוששות כלכלית, התפרקות החברה לכתות משיחיות ולמיליציות רבניות. עריקת מוחות לכל עבר, השתמטות צבאית כפי שישראל טרם ידעה, העתקת מגורים לחו"ל. אני מרשה לעצמי להעריך שהפצצה המשפטית שהטילה חבורה בריונים סתומים על ישראל תערער את חוסנה האזרחי יותר מהפצצה הדמיונית של האיראנים. זדים מבית עושים את מלאכתם בצורה יותר יעילה מכל פצצה ובלי שטהרן תיחשף לפעולת תגמול שתחריב אותה.

את הסימן הראשון של קץ סבוניה אפשר למצוא בשינוי פניו של הליכוד. הוא נשלט על-ידי עוצמה יהודית והאספסוף שתומך בה, על-ידי עסקנים חרדים נאלחים – בהובלת גפני "כי בא לי" – נטולי כל מחויבות ממשית לריבונות יהודית, על-ידי משיחי השקר של הציונות הדתית שמובילים את ישראל להתנגשות חזיתית עם העולם. את הסימן השני הוא בשנאה שהשכבות החלשות, ברובן מזרחיות, רוחשות לשכבות המבוססות, ברובן מערביות - ולהיפך. הכול בניצוח נוכל שנתלה בשקריו, בקסמיו ובשחיתויותיו כדי לנצח על פירוק זרועות הממשל. סימן שלישי ניכר באופוזיציה רופסת לא דמוקרטית שלא מצליחה לשכנע שהיא יכולה להצר את צעדי ממשלה הרודיאנית שמכשירה את הקרקע לקריסה לאומית. עם כל הכבוד לעצומות אנשי המילואים, לא מונעים התאבדות של ישות שמעולם לא השתכנעה לגמרי בצדקת קיומה, לא השלימה עם העקרונות שעומדות ביסוד הקמתה, לא גמרה לבנות את מוסדותיה, לא שרטטה את גבולותיה.  

אפשר להתחיל לכתוב את דברי ימיה האחרונים של האימפריה הסבונית. כי כל הפלגים חותרים לקרב את קיצה ולא נראים באופק כוחות שיעצרו את התהליכים הפועלים לערעור שמיימי של אושיות המדינה היהודית. יהיו מי שיראו בהם ערעור אשכנזי כי משקלם של אמסלם, רגב, דרעי בעיסוק האובססיבי במערכת המשפט הוא כאפס בהשוואה לעיסוק החולני של לוין, רוטמן, סמוטריץ', גפני שלא לדבר על "הפסיכופט הגדול". מנגד מדובר בעיקר בלפיד, גנץ ואהוד ברק. צריך להיות עיוור עדות – להיות צאצא של נישואים מעורבים מוצלחים ומבורכים – כדי שלא לראות שאת ארון הקבורה הלאומי מכינים אשכנזים. כאילו היו מונעים ממניעים אובדניים כדי לפתור את הסתירה הגדולה המכרסמת בישותם מאז ומתמיד. אי אפשר לדבר איתם, לפייס אותם... לשלוח אותם לטיפול. הצרה היא שאי אפשר לצפות להתעשתות המונית בקרב המזרחים ולנטילת המושכות מידי ההנהגה האשכנזית בעתיד הקרוב. הם שבויים בקולוניזציה ציונית-אשכנזית שממשיכה להניב, כעבור 75 שנה, אמסלמים בליכוד ודרעיים במחנה החרדי. השאר נחמד ופתטי למדי, מורכב מאנשים קשיי יום או מנציגים תרבותיים המונעים משיקולים אישיים, מגמגמים למדי, כמהים להכרה מאותו ממסד שהם כה מתעבים או כה מוקיעים, מפייסים מדי בכדי להוציא אמירה ברורה שתוכל לחלץ את העגלה מהביצה הלאומנית-אשכנזית. לא מהם תבוא הישועה לעת עתה. קשה לי לראות אותם פותחים במהפכת נגד לשינוי פני המשטר. ניתוק מיהודה ושומרון על כל תושביהם, הערבים והיהודים כאחד. הפרדת הדת מהמדינה. בנייה מחדש של בית מחוקקים שלא יסבול על ספסליו דמויות שמקומן בבתי כלא, בתי כנסיות או בתי חולים. או שנתייחס להפיכה המשפטית של לווין-רוטמן כאל עיתוי להפיכת נגד שתתניע תהליך של הבראה חילונית-פוליטית או שניכנע לתאוקראטים הלכתיים שמאיימים להחשיך את חיינו. לא אנשי מחקר, יצירה, עבודה ומילואים ייכנעו לפרזיטים שהתרבו בחסות השמיים. הם רק צריכים להשתכנע בצדקתם ולגלות נחישות שכה אפיינה את חייהם ואת פעילותם עד כה. ללא פחד וללא מורא. בלי להיכנע לאבחנות המופרכות של מחריבי הבית...