חדשות סבוניה: שבחי נתניהו

נתניהו יכול עוד לרדת בכבוד מהבימה הציבורית ולהיכנס להיסטוריה כמלך הסבונים. אחד מראשי ממשלותיה המבריקים והבוהקים ביותר, גם אם אחד התימהוניים ביותר. גדול המשווקים של סבוניה שכובשת את העולם בכל התחומים, החל מחקלאות זעירה ומדויקת וכלה בשבבי מוח יהודי. גדול הדיפלומטים הרוקם בקדחתנות ובנחישות יחסים עם כל מנהיג פופוליסטי עלי אדמות. גדול אנשי הביטחון השולח איומים לכל עבר ונמנע – לזכותו – מלהיגרר למלחמות מיותרות ללא תועלת ותוחלת. מקיאווליסט בלתי נלאה שהגיש לעולם גרסה מעודכנת למשנה המקיאווליסטית, הן במדיניות פנים הן במדיניות חוץ. נואם יחיד בדורו, ללא מתחרה, לכל הפחות באנגלית. איש ספר שמקפיד לבלות בכנסת המשמימה את מוחות חבריה וספר פתוח מול עיניו. מעלותיו עולות על מגרעותיו (מי היה מאמין שאכתוב שורות אלה?!) ולו היה לו אומץ מדיני ולא היה אחוז עמלקים למיניהם היה מגיע להסכם עם הפלסטינים שהיה מבסס את קיומה של ישראל לדורי דורות ומונע או מאט את תהליך הסבוניזאציה הפוקד אותה ומאיים להביא לקריסתה. הוא צלח משברים כלכליים לא מבוטלים – למרות שלא עשה דבר עבור רוב מצביעיו הנמנים עם השכבות החלשות ביותר (אפילו לא להחזיר להם שוד הרזרבות של 20 מיליארד בשנה ששרי האוצר המשיכו ליטול מקופת הביטוח הלאומי). הוא התגרה באובמה – למרות האלגנטיות, האדיבות והנדיבות שלו כלפי סבוניה – טיפח את היחסים עם האוונגליסטים וקנה השפעה לא קטנה על הבריון היושב בבית הלבן. הוא נטע בסבונים תחושה שהם אזרחי מעצמת מוח וכוח שנבחרה להכתיב את סדר היום של העולם לפחות.

איני חושב שנהנתנותו היא שהכשילה אותו. אלא שכרון הכוח, היהירות, הזחיחות והראוותנות. אויבו העיקרי לא היה השמאל – אלא נטייתו להוקיע את השמאל – ולא התקשורת – אלא נטייתו הבלתי נשלטת לשסות – ולא ביריביו הפוליטיים – אלא באנשים שהוא מינה לתפקידים רגישים, החל ממפכ"ל המשטרה וכלה ביועץ המשפטי של הממשלה. הוא הסתבך בפרשיות שוליות למדי שאפשר היה לסגור בקלות בהסכם עם הפרקליטות; אבל החל לפשוע עם מתקפותיו על רשויות החוק. הוא לא אשם בקבלת שוחד או בהפרת אימונים אלא בשיסוי מתמשך, בסחבת מדינית ובערעור אושיות המדינה. הוא יכול עוד לסגור עסקה שתשלח אותו לעבודות שירות לטובת הציבור. בתור מדריך נוער, בתור מתנדב בקרב קשישים ואפילו בתור... מנחה טלוויזיה (ספק אם במקרה זה היה בוחר בערוץ 20). אחר כך, הוא יוכל להתפנות לכתיבת זיכרונותיו שירפדו את הפנסיה שלו בהכנסות מהרצאותיו ברחבי העולם.

אבל ספק אם יקבל את הצעתי ויפנה את מקומו – ולא חשוב למי. לא כל אחד בעולם ממריא במוצאי שבת בתור ראש ממשלה ל"ביקור היסטורי" בצ'אד, מתקבל למחרת כשר החוץ בכבוד מלכים, נוחת בסבוניה בתור שר ביטחון לעוד סיבוב נגד איראן לא לפני שחצה את סודן בתור איש סיירת כדי להרוויח שעת טיסה וכל זה בין תשדיר שיסוי לתשדיר איומים. שמיר נהג לכנותו "איש התבהלה". הוא יוצר תבהלה סביבו, פועל מתוך תבהלה, כדי להמשיך ולנצח על התבהלה שבה הוא שרוי ואליה הוא מכניס את מדינתו. עם השנים התבהלה רק הלכה והתרחבה וסביר להניח שהיא תלך ותגבר. כל השאלה היא אם מדינת ישראל – שהוא דרדר לכדי סבוניה – תצא ממנה בשלום גם אם חבולה ממנו. נראה לי שהוא הולך על תמות נפשי עם הסבונים אלא אם הסבונים יתגלו כיותר ישראלים מסבונים...