תולדות הספרייה: פרדס הספרייה

תלמי השני (פילדלפוס, 283 – 246 לפנה"ס) השקיע את מיטב מאמציו בפיתוח הספרייה שהייתה בלב ליבה של מה שאפשר לכנות אקדמיה מחקרית לאנשים מלומדים. קרא למדענים, לפילוסופים ולמשוררים לבוא להשתקע בעיר. דאג לצרכיהם, פטר אותם ממיסים ועודד אותם להמשיך בלימודיהם ובמחקריהם. הם התגוררו בסביבת המוזיאון שכלל כנראה חדרי או דירות אירוח, אולמות התכנסות, מעבדות לניתוח גופות, מצפה כוכבים ואפילו גן חיות, צמחים ופרחים ששימש את החוקרים. הוא דמה ל-paradeisos האגדי, גלגול של ה-paradaida הפרסי שהניב את הפרדס היהודי-פרושי. גלריות מקורות על עמודים סובבו את הגנים ששימשו את הקוראים בקריאתם לא פחות מאשר בשיעוריהם ובדיוניהם. באותה תקופה נהגו לקרוא בקול רם וסביר להניח שהמקום המה רעשי קריאה – בניגוד לחובת השקט הרווחת היום בספריות. פסלים של תלמי הראשון ושל אשתו ברניקי קידמו את פני הבאים למתחם שהיה צמוד לארמון המלוכה.

בכול תקופת הזוהר של הספרייה חלשו עליה מנהלים-כוהנים – מאז נינוח של כהונה דבק בניהול ספרייה – מקרב מפורסמים במרחב ההלניסטי. הבולט ביותר היה ארטוסתן Eratosthénês)), (קירניה, 276 – אלכסנדריה, 194 לפנה"ס), ששימש בתפקיד מעל ל-50 שנה. הוא היה גדול המדענים בתקופתו, נודע כמתמטיקאי, פילוסוף, אסטרונום... ונחשב למייסד הגיאוגרפיה. השכלתו הרחבה ופעלתנותו האינטלקטואלית זיכו אותו בכינויים שונים כ"אפלטון החדש" או "האתלט המושלם". הוא נחשב לאחד מאבות הפילולוגיה ופעל רבות להפצתה בקרב עמיתיו, בין אם כדי לנתח יצירות משוררי יוון בין אם כדי לערוך כתבים מדעיים. הוא בילה לא מעט מלילותיו בצפייה בכוכבים והאגדה מספרת שכאשר הוא התעוור ולא יכול היה לצפות בהם הוא המית את עצמו מרעב. אחריו, ראשי הקמפוס האלכסנדרוני, גם אם פחות מרשימים, השתדלו להותיר חותם, לכל הפחות בתחום התמחותם. 

החוקרים שהו בעיר על תקן של מה שאנחנו קוראים היום מרצים אורחים, נהנים מחופש מחקר מלא. המפורסמים ביותר משכו חוקרים נוספים מכל מחוזות יוון ולאחר, מארבע כנפות האימפריה הרומית. היו שם מדענים שגילוייהם עדיין שגורים בפי תלמידים ומומחים בימינו. אֵוּקלידס (365 – 275 לפנה"ס) נחשב לאבי הגאומטריה. ספרו "היסודות" מביא בצורה שיטתית את מרבית היידע המתמטי שהצטבר עד לתקופתו. מדובר באחד החיבורים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של המתמטיקה, ספר לימוד חובה מאז פרסומו ועד תחילת המאה ה-20. אוקלידס משך מעריצים רבים, לרבות ארכימדס (סירקוזה ‏287 – 212 לפנה"ס) שהחל את דרכו בלימוד מתימטיקה, הוכיח מגוון רחב של משפטים גאומטריים, בהם שטח המעגל, שטח הפנים והנפח של הספרה, השטח החסום תחת פרבולה. הוא ידוע בין השאר כראשון לתת אומדן מדויק לקבוע המתמטי פאי (שנקרא מאז "מספר ארכימדס"). בספרו "על גופים צפים" השתמש בכלים מתמטיים שפיתח לחקר בעיות העוסקות ביציבותם של גופים במים וייסד למעשה את ההידרוסטטיקה על החוק הראשון שלה (חוק ארכימדס). ידוע לכולנו הסיפור על גילוי דרכו למדוד את משקל הגופים: יום אחד, כשרחץ במרחצאות ציבוריים, נוכח לדעת שגופו באמבט דוחה כמות מים השווה לנפח שלו. מרוב התלהבות יצא בריצה לרחוב כשהוא צועק "אאורקה!" (מצאתי!). נזקפות לזכותו המצאות חדשניות, ביניהן משאבת הבורג המפורסמת שלו, מערכות גלגלות מורכבות, מכונות מלחמה הגנתיות שנועדו להגן על סירקוזה מפני הרומאים. הוא גם תיאר את החוק המניע מנוף ואיתו... המכניקה. לפי פאפוס מאלכסנדריה, עבודתו על מנופים גרמה לו לומר: ”תנו לי מנוף מספיק ארוך, ונקודת משען להניח אותו עליה, ואניף את העולם." מהאמירה הזו נולדה ה"נקודה הארכימדית" המתארת נקודת משען היפותטית עליה ניתן לבסס את היידע כולו. אלה רק שתי דמויות מרשימה ארוכה של מדענים פורצי דרך שתוצאות גילוייהם ניכרות עדיין בחיינו. באסטרונומיה, בגאוגרפיה, בהיסטוריה, בשירה. הרפואה נכנסה לעידן חדש באלכסנדריה עת משכה חוקרים מכל המרחב ההלניסטי שלא יכלו לערוך ניסויים על גוויות, פעולה שנחשבה לחילול בדתות היווניים, בעוד החניטה שהונהגה במצרים התירה אותם.

המלכים מבית תלמי לא חסכו במאמצים כדי להרחיב את ספרייתם. הם רכשו ספרים בכל מקום שבו היו למכירה. באתונה, סירקוזה, אכאיה, רודוס. בנוסף לא היה ספר שמנהלי-כוהני המוזיאון שמעו עליו שהם לא ביקשו להשאילו כדי להעתיקו. מספרים עוד שלא ביקרה אונייה בנמל שלא זכתה לביקור סוכני הספרייה שהפקיעו את הספרים שעל סיפונה והעבירו אותם להעתקה תמורת... עותק שהוחזר לספינה – הספרים האלה היוו כנראה את "האוסף הנגזל" הראשון המוכר לנו והוא כונה "אוסף הספינות". השגת ספרים בדרך זו אף נחשבת בקרב הקהילייה העוסקת בהופעת ותופעת הספר למקור... החוק המחייב, מאז הקמת הספרייה המלכותית הצרפתית (? 1537), הפקדת חובה של עותקי ספרים חדשים בספריות הלאומיות ברחבי העולם. מלכי מצרים לא התלבטו הרבה כדי להשיג את מבוקשם. תלמי השלישי התנה אספקת חיטה לאתונה שהוכתה בבצורת קשה במסירת היצירות המקוריות של גדולי התיאטרון היווני להעתקה. אתונה התנתה את מסירתן בקבלת ערבות כבדה כדי להבטיח את החזרתן. כך יצא שאלכסנדריה יכלה להתגאות באחזקת מחזות של אייסכילוס, סופוקלס, אוריפידס ועוד. כאשר הגיע הזמן להחזיר את הכתבים המקוריים, תלמי ויתר על הערבות: "שימרו את הכסף, אני שומר את יצירות הגאונות." התלמים גם אסרו על מכירת פפירוס לספריות שסירבו למסור את יצירותיהן להעתקה.

אם מגדל האור של אלכסנדריה האיר את הנמל, ספרייתה על המוסדות הצמודים לה האירו את המרחב ההלניסטי. כבר בעשורים הראשונים להקמתה מספר פריטיה הגיע לכמה מאות אלפים ובתקופת השיא אפילו ל-600,000 שמקבילים ל-30,000 עד 50,000 ספרים בימינו. המגילות הושחלו לחללים בקירות התמך של הפרוזדורים שתחמו את הספרייה ובקירות הפנימיים של האולמות השונים. היו כנראה שתי ספריות עיקריות: ספרייה מרכזית ברובע Bruccheion וספרייה משנית, בה אוחסנו העתקים או ספרים שלא היה בהם שימוש רב, ממוקמת אולי במקדש – Sérapéum – של Sérapis, האל המצרי של הרפואה שאלכסנדריה אימצה לה בתור אל מקומי. ספרים היו גם בשאר המקדשים לרבות מקדש הרמס, שליח האלים, פטרון הסופרים והפרשנים. מסמכים רשמיים של בית המלוכה ושל השירותים המנהליים פוזרו במקדשים נוספים.

ספריית אלכסנדריה הייתה מהראשונות לקטלג ספרים. בהתחלה נעזרו בלוחות חמר כפי שהיה נהוג במסופוטמיה אבל מהר מאוד עברו למגילות. ספרניה חיברו קטלוגים מנומקים של הספרות ההלניסטית, עם רשימות חיבורים שכללו שם כותר, מילות מפתח, תוכן עניינים, סוגה. הפילולוגיה הספרייתית כללה בראשיתה גם סיכומים וגם ביקורות, גם תיקונים וגם פרשנויות. הספרנים תרמו רבות לאיתור ולבניית קנונים של השירים ההומריים, הטרגדיות היווניות, היצירות העיקריות בכל התחומים. אפילו החלו להבדיל בין חיבורים מקוריים וחיבורים אפוקריפים, מניחים את היסודות למה שיתגלגל לביקורת היסטורית-לשונית. המפורסם שבין הספרנים נותר קאלימאכוס (קירנה, 315/310 –244  לפנה"ס) שהיה מגדולי משורריה של התקופה ההלניסטית. הוא השתקע ב-290 באלכסנדריה שם חיבר קטלוגים, כ-120 במספר, המוכרים כ- Pinakes, שהיוו למעשה את התשתית למשנת הספרנות.

לצד מפעל העתקות היה גם מפעל תרגומים. בעיקר מפרסית וממצרית, לרבות כתבים העוסקים בזורואסטריזם. מעתיקים ומתרגמים שקדו על המלאכה, בין אם עסקו בספרים שהתקבלו להעתקה בין אם בספרי הספרייה שנועדו להחלפה. הם עשו שימוש בדיו שחור שהופק מפיח מחוזק בגומי. מצרים התברכה בכנים שצמחו פרא על גדות הנילוס ומהם הופקו הדפים שחוברו למגילות. הפשיטו את הכנים מעליהם, גזמו אותם, הטבילו אותם במים כדי להגמישם, חתכו אותם לשכבות דכות שהוצלבו, הניחו את הרקמה שהתקבלה תחת מכבש לתקופה של שבוע לערך. הפפירוס התפשט מהר מאוד במרחב ההלניסטי וגמר לדחוק את לוחות החרס, שרווחו במסופוטמיה, והקלפים מעור, ששימשו לצורכי קדושה. פפירוס סטנדרטי חובר מ-20 קטעים והשתרע על פני 23 מ' לערך. מהמילה פפירוס נגזרו המילים עבור נייר בשפות הלטיניות, לרבות בצרפתית ובאנגלית. המגילות נמשחו בשמן שהופק מארזים כדי לשמור עליהן מפני הלחות והחרקים. במסגרת פעולות התגמול שאלכסנדריה נקטה נגד המסרבים למסור את כתביהם להעתקה או להחלפה, השתמר סיפור ספריית פֶרגָמון, שנבנתה במהלך המאה הראשונה לפנה"ס. היות והיא התחרתה איתה, המצרים סירבו למכור לה פפירוס, והיא נאלצה להסתפק בעור חיות מתוח ומיובש, הרבה יותר יקר אבל גם יותר עמיד נגד פגעי הזמן. השם פרגמון הניב בתורו את המילים עבור קלף מעור, pegamenum בלטינית, ממנו נגזר שמו בשפות האירופיות, כדוגמת parchemin בצרפתית ו- parchment באנגלית. לספריית פרגמון היה אוצר שאלכסנדריה חשקה מאוד: ספרייתו של אריסטו.

בסעיף הבא: יהודים באלכסנדריה