September 2018

23 Sep 2018 חדשות סבוניה: ממלכת הפלאפל

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

סבוניה היא גם מעצמה קולינרית עולמית. היא מבשלת הכול מכל כל והצליחה לעשות מבישול אמנות כאשר כל כולו... בישול ועל הערה דומה לזו, שנועדה להציל את כבודה של האמנות, היו מקיאים אותך ומסרבים להגיש לך אפילו פרוסת לחם יבש. אני יודע שאינך מבין את מה שאני אומר, הרי אתה מסתפק כמוני בכל מן שמזדמן לך. אבל אתה צריך להיות כאן כדי לראות את ריבוי תכניות הבישול בטלוויזיה – מבין הפופולריות ביותר – ואת הכבוד שמעניקים למאות אם לא אלפי שפים ושפיות הפותחים וסוגרים מסעדות ושולחנות בכל רחוב ושדרה (כמותך אני מתגעגע לשעועית של אמי ז"ל, ובוכה מצער על שהיא הסתלקה לפני שהוכתרה שפית של השנה!). אני לא אתעכב על התופעה הלא מחמיאה הזאת – אחרת, עלולים להאשים אותי בפגיעה בטעם הטוב של סבוניה ובהרעלת הקדרות הסרוחות שלה בלאו הכי. אומר רק שיותר מאשר מעצמת בישול, סבוניה נראית לי כמעצמת זלילה, כאילו תושביה לא אכלו במשך אלפיים שנה, והם דוחסים לכרסיהם מכל הבא ליד. בסבוניה כל חג הוא הזדמנות לצליית בשר על האש, מנגל בלשונם, ולמנגל הוא ספורט לאומי כמו שגירוד הראש הוא מחלה לאומית. כמה פעמים בשנה, הסבונים מתכנסים בפארקים ובחורשות, משחילים נתחי בשר על שיפודים (בקר, שור, עגל... ואפילו חזיר), איברי עופות (לבבות, כליות, כבד...) וצולים אותם על גחלי פחם תוך נפנוף בקרטון כדי להפיח... חיים באש. אתה נתקל בדוכנים עמוסי סלטים וחמוצים לאורך רחובות שלמים המציעים שוארמה, שיפודים, סטייקים.... ומה שנראה לי כמומחיות עולמית נוספת של סבוניה: כדורי פלאפל. הסבונים לא יכולים לחיות בלי כדורים. צרורות של כדורים נגד אויביהם, מרקחת שלמה של כדורים לשיכוך כאבים, להרגעת הרוחות, למניעת הריונות... וכמובן הכדור הלאומי להפחתת גירודי הגזזת (עליו ארחיב בהזדמנות אחרת). לפני כמה ימים נכנסתי לדוכן פלאפל וביקשתי מנה בשביל חבר שנחת עלי לסיקור קולינרי ממצה עבור לשכת הפרסום של משרד התיירות. בעקבות כמה שבועות של טעימות ממטבחי כל העדות הוא קיבל הרעלת קיבה ואושפז בבית חולים. כאשר עמד להשתחרר הוא נאחז חלחלה מריח הקוסקוס המתוק עם גפילטע פיש שהוגש לארוחת צהרים באותו יום. עשו לה בדיקת אק"ג והוחלט ליתר ביטחון להשאיר אותו להשגחה. ביקשתי מהמגישה בדוכן הפלאפל לחתוך את הפיתה לשני חלקים כדי להקל על האכילה: "מנה זה 23 שקל, 2 חצאי מנות 30 שקל." "למה?" "כי אני שמה יותר כדורי פלאפל ב-2 חצאים מאשר במנה." "את יודעת מה, אסתפק בחצי הכדורים שאת רגילה לתת, רק הכניסי אותם, חתוכים לשניים, בשני חצאי פיתה." "זה יישאר 30 שקל." "למה?" "כי חצי מנה עולה 15 שקל." "ואם אני מסתפק בחצי כמות הפלאפל..." "יש תוספות." "אני מוותר על כל התוספות, לא טחינה ולא חומוס, לא צ'יפס ולא סלט, אפילו לא חמוצים." "זה עדיין שני חצאי מנות וכל חצי מנה עולה 15 שקל." "את יודעת מה, תני לי מנה וסכין גדולה." "בשביל מה הסכין?" "אחתוך את המנה לשני חצאים בעצמי." "מה עם הפתח של הפיתה?" "בלי טחינה וסלט, הוא לא יפריע." היא הסתכלה עלי בחשדנות כאילו ניסיתי לרמות אותה. אני מוותר על מחצית הכדורים וכל התוספות, ומקבל שני חצאים ב-27 שקל ולא ב-30. היא מוחה: "אנחנו המקום היחיד בעיר שעוד מוכר חצי מנה." "אולי בכל סבוניה," אני מתקן, "בבקשה שיהיה 30 שקל אבל חצי כדורים בכל מחצית וללא תוספות." זאת הייתה שיחה היסטורית, הכי ארוכה שניהלתי אי פעם עם מוכרת פלאפל ובכלל עם בעל חנות כלשהי בעיר שבה אני מתגורר. היא לא העלתה על דעתה שאני מתמקח אתה על 7 שקלים – לצרכים ספרותיים מהשפלים ביותר. זה כבר חטא ללא כפרה. להגנתי אומר שכל אנין טעם יגלה מהר עד כמה הסבונים נטולי כל חוש למינון תבלינים. השנים האחרונות בסבוניה לא ייזכרו בחוכמת נבחרי הציבור, בגילויי החוקרים, בצדיקות הרבנים, בשנינות הפרשנים או בכישרון הסופרים למרות "רבי המכר הסוחפים" שהמו"לים מוציאים פעם בשבוע לפחות. אלא בריבוי כל מיני בשלנים ובשלניות שהכתירו את עצמם שפים מבלי שיבהירו אם הם שפים (ציפים) אינדיאנים או שפים תקשורתיים.אם להתבסס על תעשיית הבישול, סבוניה כולה נדבקה בחיידק הבישול והתחילה לרקוח תבשילים מכל מיני שטויות במיץ של רהב בלתי נלאה.

22 Sep 2018 DANS LE SILLAGE DE PLATON : LA DIALECTIQUE SOCRATIQUE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Le dialogue philosophique réclame l'entente des protagonistes sur le sens des termes. Aussi Socrate presse-t-il ses interlocuteurs de donner des définitions qui restitueraient l’essence des phénomènes qu’ils désignent et sur lesquels ils portent. Certains se prêtent de bonne grâce à l’exercice : « Je crois bien, Socrate, d'avoir parlé sans...

20 Sep 2018 CHRONIQUE DE MOGADOR : LE GOY DU MELLAH

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Mbarek Abouzia était plus qu’un maâlem d’arar ou un menuisier, c’était un homme magique. Comme pour les boîtes magiques qu’il fabriquait et dont il ne dévoilait pas toujours le secret même à leurs acquéreurs, nul ne savait où trouver la clé de son personnage qu’il cachait derrière une dissipation délurée...