November 2019

13 Nov 2019 CHRONIQUE DE MOGADOR : UNE REHABILITATION MUSICALE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

La nostalgie embellit le passé, réhabilite ses personnages, leur donne de l’envergure. Les chroniqueurs sont des résurrecteurs, les chercheurs aussi. Ameskane piste les paroliers et les musiciens juifs qui célébraient et chantaient le Maroc. Il s’est pris d’intérêt pour Iyyoush et m’a demandé si je connaissais le personnage. Je n’ai...

11 Nov 2019 BRIBES PHILOSOPHIQUE : LA POSTURE INTELLECTUELLE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

On doit se résoudre à reconnaître que l’intellectuel n’est pas si intelligent, lucide, vertueux, désintéressé… prophétique qu’on ne tente de nous le faire croire – du moins ne l’est-il plus. Parce qu’il serait plus visible, médiatisé au possible, et que l’on suit son manège sur le petit écran et les...

9 Nov 2019 חדשות סבוניה: סבבי בחירות

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

אני בעד סבב נוסף של בחירות. ואחריו – סבב רביעי. וסבב עשירי. עד שהבאבא-ביבי ימות בשיבה טובה אחרי שהוכיח לעולם כולו, קבל עם ועדה, שסבוניה לא צריכה כלל ממשלה ולא כנסת אלא אם רוצים לתת לשחיתות השלטונית להמשיך לחגוג ולקרקס הכנסת להמשיך להשתולל. אומנם יש בעיה של משילות אבל היא במקום אחר מזה שעליו מצביעים הפוליטיקאים. מתברר יותר ויותר שהיא כרוכה בפעילות סרק של 120 טפילים שכל תפקידם לנבל את פיהם, לסייר ברחבי העולם ולעלות לנו ביוקר ושל ממשלה שכל תפקידה לחלק את השלל שהיא גובה מהציבור, לרבות 20 מיליארד שקל מהביטוח הלאומי שהיא גוזלת כל שנה – מזה חמישים שנה – מכיסיהם המרוששים של קשישים, נכים וחולים סיעודיים. ללא ממשלה, ח"כים לא יוכלו להוציא את הכספים העומדים לרשותם, המפלגות לסחוט כספים ייחודיים, המוסד לבצע פעולות ראווה בראשות הדוגמן ובשליחות פטרונו הפוליטי. אני מזמין אתכם לא להיבהל מאיומי הפרשנים מטעם עצמם על קריסת מערכות, משברים כלכליים או ירידות דרג האשראי של סבוניה. אם איומי איראן יתממשו – בלחץ הבאבא-ביבי, הכרזותיו המתגרות ופניו הנפולים – סבוניה תדע לספוג את שני או שלושת הטילים שהיא תצליח להשחיל ואם השפעת תתגלה כקטלנית במיוחד, סיכויי מערכת הבריאות להבריא רק יגדלו. מלבד שני איומים אלה – והם בגדר איומים מזה עשרות שנים – שום דבר לא יקרה. אם תקציבים לא מוזרמים זה סימן שהם לא חיוניים, אם עמותות מתקשות זה רק יאיץ בהן להתייעל. היחידים שסובלים ממש מהמצב הנוכחי, של "לא ממשלה ולא גזרות", הם השרים, סגני שרים ומועמדים לתפקידי שרים (להוציא את הילד "המגלני" שקיבל את הצעצוע שלו וקבר את הקריירה הפוליטית שלו!) שלא יודעים מה יהיה איתם וחיים באי ודאות כה מעיקה שהם עלולים ללקות בדפרסיה פוליטית. שרי השתיקה עוד עלולים להתפקע מהצעקות האילמות הבוקעות מהם ושרי החנופה להיחנק מהמיאוס העצמי שניבט מפניהם. אחרת דבר לא קורה ולא יקרה. לא שובתים – כי הרי אין נגד מי לשבות; לא מטרטרים הורים – כי שר החינוך לא יכול להרשות לעצמו לקומם אותם עליו. רק השר הפרוע מככב בתשדירי שירות על חניקת נחל איילון, ואילו הסבונים מתייבשים כל יום בפקקים – כאילו נידונים להזדחל למותם או לבצע אקזיט למדינה אחרת. נ. ב. בשלב ראשון, שאלתי את עצמי למה השרים המרוקאים בליכוד ניכסו לעצמם את הזכות לפדיחה וגורמים לי להתבייש בהם – תנטעזזר – כאילו היו מחלצותיי. בשלב שני דימיתי אותם ליורשי הפנתרים השחורים שלא מותירים להם ברירה כדי לבקוע את מוקדי הכוח הסימבוליים בתרבות, בתקשורת ובפרקליטות אלא לעורר פדיחות. רק תאמרו לי למה הם מתעקשים לפעול בשירות שרה או יאיר ולסגוד לבאבא-ביבי? נראה אותם מצילים את הליכוד משתיקת הכבשים שפושה בקרב השרים הפולנים והרוסים.