December 2019

הוא נסע לליסבון למשימת חייו. שום נסיעה לא הייתה חשובה יותר בעבר, שום נסיעה לא תהיה כדאית יותר בעתיד. הרי הוא יודע שלפומפאו, מזכיר המדינה, אין מה לחדש לו בנושא אירן. על ברית הגנה בין סבוניה לבין עצמה אפילו נייר לחתום עליו לא צריכים. על התקדמות העבודות במצפה טראמפ אין לו מה לדווח. מוועידת האקלים אכפת לו כמפלס הכינרת דאשתקד. על דרכון פורטוגזי הוא מוותר מתוך נאמנות לזכר מחקרי אביו על מעללי האינקוויזיציה. הוא נסע כדי לחמוק מרשויות החוק. לא פחות ולא יותר. להבטיח לעצמו קואליציית החסינות החלומית. עם כמה שיותר אוחנה, זוהר, אמסלם, רגב ועוד כמה נציגים אותנטיים של השבט המרוקאי. מספיק שהוא מקושש 3 או 4 מנדטים ממפלגת פרץ את לוי החבוטה, ממפלגת אשכנזי את ביטון המסורבלת, והוא מסודר לכל החיים. הרי לא כל המרוקאים עומדים מאחוריו. מחציתם לפחות סולדים מהניצול הציני שהוא עושה מהמחצית השנייה. אבל מרוקאי נותר מרוקאי גם אם הוא נחלץ מעיירת הפיתוח ללימודי אומנות או רפואה בכרך הגדול. אביו נשאר מרוקאי, אחיו נשארו בעיירה. צריכים רק לעורר מחדש את המרוקניות שלהם, לחשל אותה מחדש, לשלהב את השבטיות האגדית שלהם... לעורר מחדש את השד העדתי ולמרק אותו – ובא לנציב המלך בקולוניה המרוקאית בארץ הקודש גואל. כל השנים הללו הוא משל בתור נציב ארצות הברית וכאשר מעמדו התערער הוא החליף את נשיאה. בשנים האחרונות הוסיף על נשיא ארצות הברית את הצאר של רוסיה, של חצי אי קרים ושל סוריה ונעשה לעושה דברו. תודות ליחסיו עם הממשל האמריקאי הוא התקבל בכבוד מלכים בארצות נידחות באפריקה ובאסיה ואפילו בתת יבשות כהודו. הם לא הזמינו אותו כי הם מתפעלים ממערכת הבריאות הקורסת של סבוניה או ממערכת החינוך הנכשלת שלה ואפילו לא מהתחכום ההיי-טקי של בוגרי 8200 (צא ולמד ותגלה שגם בתחום זה אנחנו מפגרים אחרי מדינות רבות וענוות יותר...), אלא כי הוא לא היסס לרמוז שהוא מקושר – חזק! חזק! – לממשל האמריקאי, שליהודים השפעה על מוסדות הממשל ושהוא – הוא מלך היהודים והאנטישמים מקרב האוונגליסטים. אז הוא נסע לליסבון כי הוא ידע שמזכיר המדינה נמצא שם בדרכו למרוקו לפגישה עם הוד מעלתו, מוחמד השישי. החלום הרטוב של כל מנהיג ישראלי שטף אותו – פגישה איתו תזכה אותו ב-4-5 מנדטים לפחות בנוסף לכל המנדטים שהוא צבר בבסיס הבוחרים שלו. אפילו מש"ס יבואו אליו, אפילו את קולי העלוב הוא ישיג. הוא היה בטוח בעיתוי ובהזדמנות. מזכיר המדינה לא יסרב דבר לידידו היחיד בעולם של פטרונו, ושום מנהיג בעולם לא יסרב דבר פעוט למזכיר המדינה. בעיקר לא מלך מרוקו הצמוד לשולחנה של ארצות הברית, התלוי בה לרכש הצבאי שלו ולתמיכתה בסהרה. הוא כל כולו מרוקאי אז למה שיסכן את כסאו בסירוב להעניק תמונה עלובה עם ראש ממשלת סבוניה שתהפוך לווירלית ברשתות החברתיות, תעלה על שלטי חוצות בעיירות בהן הוא מנציח את הדוחק הסימבולי של בוחריו כדי שימשיכו להצביע בעדו, תופץ בפרשות השבוע מטעם גדולי חכמי המרוקאים אוחנה-אמסלם-מכלוף-איני-יודע-כבר-מה. המומחה הזה למרוקאים בישראל המכיר את נפש בוחריו יותר טוב ממני – אחרת הייתי מבקש אזרחות פולנית, מוותר על האזרחות האמריקאית שלי והייתי ראש ממשלה במקומו בלי או עם תמיכת פטרוניו בלאס-וגאס ובבית הלבן, בלי או עם תמיכת האיום האיראני – כשל בקריאת המרוקאים שלא עברו את מכבש האפליות והתסכולים מבית היוצר של מפא"י וההסתות וההמרדות מבית היוצר של חירות-ליכוד. הוא לא העלה על דעתו שהמלך יסרב להצעה של משרת הפיל שבבית הלבן, ויבטל את הפגישה איתו כדי לחסוך מעצמו את ההצעה המגונה להיפגש עם התככן הפוליטי הבינלאומי השנוא ביותר בעולם המוסלמי (גם זה משרת אותו). לא בתור מלך המרוקאים היושבים ברחבי הממלכה ולא בתור מלך אלה היושבים בסבוניה. לא בתור אמיר המאמינים שנחשב לסמכות הדתית העליונה ביותר בארצו ולא בתור יו"ר ועדת אל-קודס בעל השפעה גדולה יותר בקרב העולם המוסלמי הסוני מאשר מלך ירדן. הוא פשוט זלזל במלך המרוקאים באותה מידה שהוא בז לכלבי החנופה שלו מקרב המרוקאים ומזלזל בבוחריו המרוקאים. לפני תקופת מה ביקר מכר במשרד התרבות. הוא מתגורר בחו"ל, עוסק בקשרי תרבות בין רשויות מרוקו ותפוצת המרוקאים היהודים ומקושר מטבע הדברים עם נציגים רשמיים של הממלכה. מירי רגב הקשיבה לו בסבלנות ובעניין רב גם אם הוא דיבר רק על תרבות. בסוף הייתה לה בקשה ממנו: לסדר לה פגישה עם המלך. הוא נשאר פעור פה, מתאפק שלא לשאול אם היא תלבש את שמלת ירושלים האגדית שלה או שמלת קדושים שתתפור לרגל האירוע הדתי קמעא...

Read More

« La Naissance de la Tragédie » décèle la lancinante ambiguïté qui court l'œuvre de Nietzsche. D'un côté, le bouillonnement de Dionysos ; de l'autre, la contenance d’Apollon. On ne sait si Nietzsche se contente de dévoiler une tension insoluble entre eux, cherche à la rétablir, privilégie les transes dionysiennes...

Read More

La première année scolaire à Paris devait tourner court. Le mois de mai se révéla particulièrement beau et turbulent. Dans une rumeur de contestation estudiantine qui s'étendit très vite aux travailleurs et réveilla les vocations révolutionnaires qui couvaient sous l'ennui, l'hébétude et… l'exaltation intellectuelle. L'éclosion insurrectionnelle ravala Paris. Les arbres...

Read More

Pages