August 2021

19 Aug 2021 NOTE DE LECTURE : JOHN HOPKINS, CARNETS DE TANGER (1962-1979)

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Hopkins est l’un de ces auteurs qui ont succombé au syndrome littéraire de Tanger. C’est là qu’il prit ses premières drogues, composa ses premiers textes, c’est de là qu’il sortit régulièrement pour ses « baptêmes du désert ». Cela se présente d’abord comme une traversée de la jeunesse à une...

16 Aug 2021 LE JOURNAL DE LA PERPLEXITE : LE GENIE DU SILENCE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Il était né avec un grain de génie. Il savait que seule la création sauve et qu'elle seule exauce. Il décida de couver son grain de lectures. Il ne cessait de lire, abattant les livres avec la patience et la hargne d’un démolisseur de bibliothèques. Plus il lisait et plus...

14 Aug 2021 חדשות סבוניה: שובה של מפא"י

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

אין לי דבר נגד יצחק הרצוג. קשה לשנוא אותו, קשה לאהוב אותו. הוא הגיע לנשיאות הודות לתכונה העיקרית שלו והיא שהוא נטול תכונות. אל תקלו ראש בתכונה העילאית הזאת. היא נחלתם של כל מי שיודעים לחיות ולפעול בסבוניה, כאילו נולד וגדל ב-ק.ק.ניה. הוא ידע לנתב את חייו בלי להתלכלך, לנהוג בלי להתנגש. כל מה שאני מבקש ממנו זה להיות משעמם, וניכר על פניו שהוא יעמוד בציפיות שלי. אי אפשר שלא להזכיר שיש לו ייחוס. הרי הוא נכדו של הרב הראשי יעקב הרצוג ובנו של הנשיא החמישי חיים הרצוג. אין לי דבר נגד מייק הרצוג. קשה לשנוא אותו, קשה לאהוב אותו. איני יודע כלל מה הוא עשה בצבא. סביר להניח שעסק בפעילות שהשתיקה יפה לה. אחרת הוא לא היה מסיים בדרגת אלוף חסר. גם הוא, כאחיו, מילא תפקידים שלא הותירו חותם על החיים הציבוריים. גם במקרה שלו תכונתו העיקרית היא שהוא נטול תכונות. אבל זה מה שנדרש משגריר טוב. לא רק בארצות הברית אלא גם בפריז. כל מה שמבקשים מהם זה להיות משעממים. לא הרצוג ג' יהיה נשיא גדול ולא הרצוג ד' שגריר גדול. באותה במידה שהרצוג א' לא היה רב גדול והרצוג ב' נשיא גדול. אין לי דבר נגד יאיר לפיד. קשה לשנוא אותו, קשה לאהוב אותו. כולנו יודעים מה יפייפותו עשתה באוהלי התקשורת. משום מה קולותיו, גם כאשר המבטא ההונגרי מכביד על הברה זו או אחרת, נשמעים חלולים. למרות שהוא נהג לבדר את האומה, כל מה שעתה מצופה ממנו זה לשעמם אותה. בניגוד לאביו, לפיד א', שהיה הרבה יותר אדוק ביהדותו ובכפירתו, לפיד ב' יעמוד בכבוד בהשריית השעמום שהיא כל תוכניתה של הממשלה הנוכחית. כי תכונתו העיקרית היא שהוא נטול תכונות גם אם הוא חושב שהוא בעל כל התכונות. אין לי דבר נגד עומר בר לב. קשה לשנוא אותו, קשה לאהוב אותו. כולנו מוקסמים מהחולצה הפתוחה של אביו, בר לב א', שהיה לפניו שר המשטרה. סביר להניח שהוא כה נקי כפיים, מקפיד על קטנות כי הוא לא רואה גדולות, עד שלא נתלהב ולא נתאכזב ממנו, והוא יתרום בקצב דיבורו המדוד את ליטרת השעמום שלו. הרי תכונתו העיקרית היא שהוא נטול תכונות ויש לי רושם, ייאמר לזכותו, שאפילו תכונות של אחרים משעממות אותו. משטר של שעמום כללי הוא לא בחירה אלא הכרח תרפויטי אחרי משטר השקר, הרהב, הרעש, השיסוי של נתניהו. אחרת היינו מתפרקים לשבטים, לעדות, למיעוטים, לחבורות בריונים. כל חברי הממשלה הנוכחית – החל משר התיירות הרוסי וכלה בשר הרווחה המרוקאי – אומנם נטולי תכונות אבל כולם משתדלים לעשות כמיטב יכולתם גם אם זאת מוגבלת למדי. החזרה לשפיות – ללא הסתות, ללא התגרויות, ללא תבהלות, ללא דרמות מיותרות, ללא טריקים ושטיקים מבית היוצר של הקוסם מקיסריה ושליחו האישי בראש המוסד למשימות ראווה – עושה טוב עם המצב הפסיכיאטרי של האומה בעתות קורונה. שרינו כה משעממים (ראו את שר הבריאות, שמעו את שרת המדע) שאפילו אחרי החדשות אני כבר לא עוקב, לא אחרי היתולי הקורונה ולא אחרי האיום האיראני (הפרסים האלה הם שתקפו את האונייה, הרי לכם ההוכחות, אנחנו מעולם לא תוקפים!). אפילו דרשות הרבנים החשוכים ביותר אינן מגרות אצלי את היצר האלוהי לראות אותם נחנקים מזקניהם. הבעיה היא לא השעמום, האמינו לי, אלא השושלות. הן השתלטו על התעשייה. על האקדמיה. על האומנות. על העיתונות. שושלות הן המכה המאיימת ביותר על חברה בריאה. הן מחניקות, מונעות הזרמת דם חדש, מתנוונות, מסאבות, מקהות תכונות עד לאובדן כל תכונה. הן עלולות להשתלט על הפוליטיקה ואנחנו עלולים להתגעגע לבנו פרחחו של נתניהו. רק אצל נוכלים, הדור הבא עולה על קודמו בנוכלותו ואילו אצל אחרים צאצאים יורדים בתכונות אבותיהם. ועוד חשד מתגנב לליבי ואיני מצליח לגרשו, גם אם מירי רגב שטעמה מכל הפינוקים הק.ק.ניים מיהרה לרכוב עליו במרוץ לבחירות הפנימיות בליכוד. גמלה בי ההחלטה שאפילו אם הפעם היא צודקת ומהפכת נגד לבנה מתחוללת בהובלת אותן שושלות, אני נמנע מלקרוא, מרוב חיסונים, למשועממים המורדמים המאוימים להשחיז מחדש את סכיניהם ולקרוע את סיוט שובה של... מפא"י ושל שיבא. הקצבנו לממשלה החדשה 100 ימי חסד, חבריה כה משעממים שהיא עלולה-עשויה להחזיק מעמד 100 חודשים. גם אם בשורה התחתונה היד – השמאלית – יד לפיד והקול – קול חברה קדישה – קול שקד, ושלא לידיים אלה פיללנו ולא לקול זה ציפינו. אני מודה שכה התמכרתי למעשי הנוכלות של ביבי עד שאני מוכן לכל, אפילו לבלוע שושלות מפא"י עד פקיעת שרידי התכונות שלהן, כדי להיגמל מפעלולי הברנש הפולני...