October 2021

23 Oct 2021 BILLET D’AILLLEURS : DU CLOWN AU GUIGNOL

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

J’aime, je l’avoue, Beppe Grillo du Mouvement cinq étoiles en Italie. Il bousculait le manège politique, brouillait les partis, tournait en dérision les postures et impostures politiciennes. Il ne cachait pas qu’il était clown et il le restait. Il ne se prenait pas la tête, il savait qu’il n’avait face...

18 Oct 2021 LE JOURNAL DE LA PERPLEXITE : LA FIN DE LA TOURNEE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

La tournée est terminée. – Déjà ? – Elle ne devait pas durer plus longtemps. – Je n'ai pas encore tout vu, j'aimerais rester encore un peu. – C'est l'heure de la clôture. – Pourtant les autres continuent de visiter. – C'est l'heure de la clôture pour toi. – Je...

14 Oct 2021 חדשות סבוניה: זמוריה החדשה

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

איני יודע עד כמה אתם ערים למה שקורה בימים אלה בצרפת. זה מרתק, מבהיל, מדכא. פרק עגום – עוד אחד – בתולדות ארץ הטירות והיקבים, השירה הגדולה והקולנוע הרגיש. הרעש התקשורתי-פוליטי מסביב לדמות גרוטסקית משטה את דעת הקהל עד כי אתה שואל את עצמך איך מדינה שמחשיבה את עצמה למעצמה עולמית נכנסת לסחרור אמוק נטול כל כוריאוגרפיה. צרפת חולה ולמרות רופאיה, חוקריה, הוגיה ואומניה היא לא מצליחה להתאושש. היא אחוזת שד ולשד הזה קוראים הגירה. היא לא סובלת את מהגרי העבודה שבונים ומשפצים אותה כי הם משנים את נופיה העירוניים והאנושיים. גם לא את מהגרי הלימודים, המחקר והיצירה שמשנים את מכוני המחקר, את רפרטואר השירה ואת המסכים. רובם ככולם בני המושבות לשעבר של האימפריה הקולוניאלית שהתחנכו על ברכי הערכים הנצחיים של הרפובליקה. זכויות אדם. חופש פולחן, ביטוי ויצירה. אחווה בין האזרחים ובין העמים. רובם ככולם מנסים לחיות את חיי הדוחק או הנוחות שלהם. אבל בעיני רבדים גדולים של האזרחים הוותיקים, המהגרים רבו, שרצו, מילאו את הארץ והם רוצים להיפטר מהם. למרות שהריצו את ילדיהם במסלול החילון של מערכת החינוך אלה נותרו מוסלמים וכושים. אם צרפת נוטה להתעטף בשלושת צבעי הדגל שלה – כחול, לבן, אדום – מתברר שהיא אלרגית לירוק ולשחור. צרפת נותרה האימפריה הקלסית האחרונה בעולם. עם איים מפוזרים על פני האוקיינוסים השונים, יומרות נאו-קולוניאליות בחסות המדיניות הפרנקופונית המשעשעת שלה, צוללות אי שם לחופי אוסטרליה והתערבויות צבאיות כושלות באפריקה, היא לא מצליחה להיגמל מגדולתה, וכל אימת שדעתה נטרפת עליה, היא מתגעגעת... לנפוליאון. הפעם היא מקימה אותו לתחייה ובמקום להטיל עליו לרכוש עוד נפשות לתרבותה, היא מצפה ממנו לרושש את האיחוד האירופי, המפעל הפוליטי היחיד שבו היא יכולה להתגאות מאז שהאמריקאים והבריטים הצילו אותה מידי הצורר הגרמני, ולסגור את גבולותיה בפני המהגרים שלא הפסיקו לחלץ אותה מהתאבנותה. צרפת היא כבר לא מעצמת משוררים ואינטלקטואלים, ספרים ומחזות, המצאות ותרופות. היא אחוזת שדים ומתפתה – שוב – לגזענות שגובלת בגסות רוח. במבוכתה צרפת מרגישה במצור פנימי, תחת איום קולוניזציה על-ידי מהגריה, המצודה הראשונה שעומדת ליפול במלחמת הג'יהאד לכיבוש אירופה. מובילי הריאקציה הגדולה מתגייסים נגד המזימה הזדונית. הוגים מפוקפקים מדברים על תחלופת האוכלוסייה. סופרים מגוללים תסריטי אימה. קובעי דעת קהל רוקדים על דם קורבנות הפיגועים האסלאמיים ועוד. המועמדים השונים לנשיאות מתקשים להמריא – להוציא את נפוליאון החדש שמציג את עצמו כמגרש שדים ומתגלה כשד הכי פרוורטי שצמח בעשורים האחרונים. אוהדיו תולים בו כל כך הרבה תקוות – להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את הזרים לארצותיהם, להחזיר את גזר דין מוות, להחזיר את הנשים למטבח, להחזיר את ההומואים לארונות, להחזיר תלמידים לספסלי השעמום, להחזיר תינוקות שנולדו בעזרת נשים פונדקאיות לרחם אימם... להחזיר לצרפת את כישרונה הקומי – עד כי סביר להניח שמכל הציפיות האלה רק האחרונה עשויה להתממש. צרפת היא כבר נושא ללעג בקרב העמים הנאורים באמת. כל זה לא היה זוכה לפוסט בסבוניה לולא הנפוליאון התורן היה יהודי, בוגר מערכת החינוך היהודי, נוטף שנאה לכל מה שאינו הולם את מאווייו הפוליטיים. מדובר באדם חלשלוש, לא גבוה ולא יפה במיוחד, לא חכם כפי שמציגים אותו ולא משכיל כפי שהוא מציג את עצמו, שלא עשה דבר בחייו מלבד לשרבב ציטטות במאמריו ובכתביו שכל כולם עיוותי ספריהם של שאטובריאן, רנן וכמה מסאים אנטישמיים. הוא כבש בהדרגה ובהתמדה את אמצעי התקשורת בהתנפלויות שיטתיות על כל דבר שמתקדם תוך שהוא מגרה את היצרים הראקציונריים אצל הצרפתי הנרגן הממוצע שלא מפספס הזדמנות לקבול על מר גורלו ועל השחתת ארצו על-ידי זרים. צפייה בוויכוחים שלו מזכירה הצגה של מולייר ואני תוהה מתי כבר ייכתב המחזה כדי להראות עד כמה מגוחך התרנגול (סמלה של צרפת) המרוט והווכחן הזה. הפרשנים לא מצליחים לתפוס את התופעה או לא מעיזים להעלות את אבחונם על דל שפתם. מדובר בתופעה יהודית-פתולוגית בקרב מהגרים שמתכחשים לשורשיהם ורוצים להיראות ולהישמע יותר צרפתים מראשוני הצלבנים. סביר להניח שבלא מעט חוגים מתלחששים: "ניתן ליהודי לעשות את המלאכה עבורנו. כאשר הוא ייכשל – והוא ייכשל כי פשוט לא פועלים נגד כיווני הציוויליזציה העולמית – נוכל להאשים את היהודים." לא הייתי מארח את הברנש בסבוניה לולא היה פוגע בי אישית. אני מודה שלא ניסיונותיו לנקות את מנהיג צרפת שתחת שלטונו נמסרו והושמדו עשרות אלפי יהודים במחנות ההשמדה מפריעים לי – שמעתי על היסטוריונים יהודים יותר הזויים. לא השימוש השערורייתי שהוא עושה בשואה (הוא הרחיק לכת והשווה לאחרונה את שר החינוך למנגלה) מפריע לי – הרי הוא תרנגול סתום. לא היציאות נגד נשים מפריעות לי – הרי אני רואה בו סוטה לכל דבר. לא הכתם שהוא מדביק ליהודים מפריע לי – הרי חלק מיהודי צרפת נמנים עם תומכיו ולאלה מגיע נשיא מקרבם ובדמותם. לא הנפולאוניות שלו מפריעה לי – הרי היא מצחיקה אותי. בתור יהודי שלא מתכחש ליהדותו אני אפילו מכיר בכל הזכויות המפוקפקות שבהן יהודים אפלים דוגלים, קרי לשנוא את עצמם, לגלות נטייה לראוותנות בלתי נשלטת, להוקיע את השונה ואפילו ליצור זן חדש של אנטישמיות. היהדות כה מופלאה שהיא יכולה להכיל מפלצת חדשה. הברנש מפריע לי כי הוא מציג את עצמו כברברי מדורי דורות ופוגע באצילותי הברברית... האיש גורם לי, בתור אזרח סבוניה ולא אזרח זמוריה (הוא נקרא זמור, ישמרנו השם), להסתכל על הישגי סבוניה – בנושאים השונים כיחס לנשים ולנישואים חד-מיניים, השיח עם הערבים והמוסלמים, השקיקה לרב-תרבותיות ולתהליכי הגלובליזציה ועוד – בנחת אם לא בגאווה. ברוך שעשני סבוני ולא זמורי.