April 2023

22 Apr 2023 חדשות סבוניה: יהדות ודמוקרטיה

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

אני תוהה עד כמה היהדות מתיישבת עם דמוקרטיה. לכל פחות היהדות כפי שהתגבשה במשך אלפיים שנות גלות וכפי שהיא נתפסת/נחווית בישראל על-ידי רוב תושביה היהודים. הרי החרדים לא שינו את אמונותיהם ואת אורחות חייהם ונמנעו ככל האפשר להתאימם לתנאי הריבונות הציונית-ממלכתית ואילו רוב המזרחים לא התנערו ממש מתפיסת היהדות שרווחה בארצות המוצא שלהם אלא נוטים להיתלות בה כדי "להחזיר עטרה ליושנה". אותה יהדות אינה דמוקרטית, לא במשנתה ולא במוסדותיה, אלא נתונה למרותם של רבנים שמגלמים דעת תורה בתור רצון האל. הניסיונות ליישב בין יהדות ודמוקרטיה – כפי שבאו לידי ביטוי אצל רבני הציונות הדתית לדורותיהם – נראים לעתים פתטיים והמחלוקת המשטרית הפוקדת בימים אלה את ישראל רק מציפה את המתח בין יהדות ודמוקרטיה. חסידי הרפורמה-הפיכה לא נאבקים בעדה כמו בעד אופייה היהודי, הנוכחי והעתידי, של ישראל אפילו על חשבון אופייה הדמוקרטי, ואילו מתנגדי הרפורמה-הפיכה מקדשים את אופייה הדמוקרטי – ההסכמה בין שני המחנות על הנוסחה "ישראל יהודית ודמוקרטית" היא בגדר אמירה בעלמא. הנאבקים בעד יהדותה של ישראל חותרים ביודעין, בעיקר אצל החרדלים, או שלא ביודעין, בקרב המזרחים למשל, בעד תיאוקרטיה יהודית; הנאבקים בעד הדמוקרטיה בעד מדינת כל אזרחיה. היהדות מזמינה תיאוקרטיה – עול מלכות שמיים – ולא דמוקרטיה במשמעותה הליברלית-פרוגרסיבית עם הפרדת הדת והמדינה, ביצור זכויות הפרט והגנה על החירויות. ישראל לא הייתה מוכנה להתנתק מהיהדות ולא רק משיקולים קואליציוניים-פוליטיים. פרהסיה יהודית, לוח יהודי-עברי, כשרות, שבת ועוד. עם השנים הקשר בין המדינה והדת רק הלך והתהדק מסיבות חינוכיות, דמוגרפיות, עדתיות, פוליטיות ועוד. הניסיונות לדלות דמוקרטיה ממקורות היהדות לא מניבים הרבה – להוציא את ההתפעלות מתרבות המחלוקת התלמודית. הם לא משכנעים את החרדים הרואים במדינה מסגרת ארעית וזמנית בדרך לגאולה על-טבעית, את המזרחים הדבקים יותר ויותר במורשתם העדתית-דתית ובעיקר את החרדלים המנסים להתנחל במרחב הסימבולי הלאומי ומובילים בלא מעט אלימות ואונס סימבוליים את ישראל לתיאוקרטיה רבנית, גזענית, נצלנית שמרוששת את מורשת ישראל מבפנים ומרחיקה ממנה את כל מי ששם את מאווייו בחברה דמוקרטית וצודקת. ישראל מתחילה לשלם את המחיר הדמוקרטי על סירובה להפריד את הדת מן המדינה. היהדות משלמת מחיר עוד יותר כבד. איני פוסל דגם דמוקרטי ממקורות היהדות, אני מפקפק באפשרות להרכיבו. בכל מקרה הוא מחייב התייחסות לנקודות אלה ואחרות: מעמדה של ההלכה כפי שהיא מקובלת על החוגים האורתודוקסים למיניהם והאפשרות ליישבה עם המשפט הישראלי אם ניתן כלל ליישב הלכה שנותרה במהותה גלותית, עובדה בגלות עבור חיי גלות, עם חוק ריבוני-ממלכתי. מעמד הרבנות על סמכויותיה השונות ובעיקר כושר התערבותה במשחק הפוליטי, הן באמצעות מפלגות שנתונות למרותם של רבנים והן באמצעות בתי דין העוסקים לפי דין תורה בעניינים אזרחיים לא פחות מאשר בדיני אישות. תפיסת הממד האוניברסלי ומעמדו בחקיקה היהודית מזה, הישראלית מזה. ניכר שרק יהדות אחרת – יהדות ריבונית במקום יהדות רבנית – יכולה להניב משנה פוליטית שתעודד ותבסס דמוקרטיה יהודית. אבל לא האוניברסיטה ולא הישיבה מתמודדות עם אתגר זה. אולי מכונים כמכון הרטמן או – לעומתו – מכון קהלת. הנטייה הרווחת בציבוריות הישראלית היא לעמעם את שורשיה החילוניים של הציונות שהתנערה מהיהדות הדתית-רבנית עם שלילת הגולה. העובדה שהיהדות המזרחית הייתה ברובה יותר ליטורגית מציונית גם תרמה ותורמת עד עצם היום הזה להנצחת יהדות גלותית במסגרת המדינתית, שלא לדבר על החרדים (האשכנזים) שמעולם לא הכירו בריבונות הממלכתית. שלושת הקבוצות הללו מצטרפות יחד לערעור אושיות מדינת ישראל הריבונית והדמוקרטית בשם יהדות שנותרה גלותית במהותה. לכל אחת מהקבוצות קינאה/טינה/מרירות משלה שמצטרפות יחד לתמהיל תאולוגי-פוליטי שעלול להתגלות כהרסני. השיח על אחווה, אחדות וערבות הדדית לא יוכל לו. היהדות עלולה להביא עלינו בלי משים תיאוקרטיה יהודית שתתפרק לפלגים, לגטאות ולהאצת גלי נטישה שירוששו את הישות הציונית. אינני מכיר מדרש חדש העוסק ביהדות ריבונית. יכול להיות שהוא טמון בספרות של הדורות הקודמים. במקרה זה צריכים לחזור אליו. מאחורי הרהורי סרק סביב המתח פרטיקולרי-אוניברסלי ביהדות מסתתרת כיתתיות יהודית שנותנת את אותותיה בתופעות התמוהות והחולניות ביותר של הלאומנות והעליונות היהודיות. במיוחד אל מול הנצרות שעוד נכונה לה התחדשות אוונגליסטית ואל מול האסלאם הממשיכה את מסע הכיבוש שלה תודות לרוחניות הסופית. לא שאני הולך לשנות את דתי – לא משנים דת יותר מאשר אימא – אלא להבהיר לעצמי את כושר עמידתה של היהדות אל מול האתגרים העומדים בפניה. לא צריכים חשיבה מחדש על מערכת המשפט – די בהרחבת תרומת המשפט העברי לפסיקה הישראלית – אלא לבדוק מחדש את היהדות, להוציאה מהפינה הכיתתית אליה נקלעה ומידי הרבנים. אני מבין דמוקרטיה רוחנית סופית כפי שהיא רווחת באינדונזיה, דמוקרטיה רב דתית כפי שהיא רווחת בארצות הברית, דמוקרטיה חילונית כפי שהיא רווחת ברוב מדינות מערב אירופה, איני מבין עדיין מהי או מה יכולה להיות דמוקרטיה יהודית. במיוחד עכשיו שמלכות יהודה מצליחה להרחיב את משטר האפרטהייד שלה לכלל המרחב הישראלי.

20 Apr 2023 JOURNAL DE LA PERPLEXITE : HOMO MEDITERRANUS

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

L’homo mediterranus participe des décors auxquels il s’intègre en les respirant. La chaleur mêle les arômes qui se dégagent des herbes et des arbres : « Au bout de quelques pas », écrit Camus, « les absinthes nous prennent à la gorge. […] Leur essence fermente sous la chaleur, et...

16 Apr 2023 ANGLE DE VUE : ROMAN POLANSKI, LE PIANISTE (2002)

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Les livres sur la Shoah, les témoignages, les productions cinématographiques et théâtrales sont recensées – voire primées – en hommage à tous ceux qui ne seraient cités en définitive que par le fatidique chiffre de six millions de morts. C’est comme ça, ça le restera encore. Parce que ça se...