May 2023

6 May 2023 חדשות סבוניה: מלחמת דת

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

אנחנו נתונים בשיאה של מלחמת דת-רבות. רק שהצדדים לא רוצים להודות בכך. לא הצד החרדלי-קנאי שמהמר על אלוהיו ועל תורתו ולא הצד החילוני-ליברלי שמהמר על המדע ועל הקידמה. אלה רוצים במדינת הלכה עם סנהדרין – במקום בג"ץ – ובית מקדש – במקום המסגדים, סיפוח יהודה ושומרון ומלחמת גוג ומגוג שתעלים את הערבים; אלה במדינת חוק עם הפרדת הדת והמדינה, הגנה על חירויות וזכויות הפרט וביצור עצמאות הרשות השופטת נגד ניסיונות הפוליטיקאים להשתלט עליה ולרמוס את סמכויותיה. הקנאים לא בוחלים בדבר – שקר, גניבת דעת, הטפה, גזלה, סחיטה – כדי להשיג את מבוקשם. הם פועלים בשליחות האל ואלוהיהם מצווה עליהם להכניע את הכופרים ולהחזיר אותם בתשובה. היום הם רומסים כל מה שנקרה בדרכם, מחר ירדפו כל מי שמסכל את תוכניותיהם המשיחיות. זו דרכה של קנאות, ביהדות לא פחות מאשר בנצרות ובאסלאם. עד לאחרונה – מעל ל-50 שנה – הקנאים שיחקו כמעט לבד במגרש. רצו להמית את עצמם בישיבות במקום לשרת – המיתו. רצו להתנחל – כבשו גבהות ונאחזו בהזיותיהם. רצו לעסוק בכל מיני עבודות אלילים – השם הסתיר את פניו מהם. הם קיללו, גידפו ונידו. מצידם הליברלים התנחמו בגורלו של שפינוזה וצחקו לקריאת כתביו של נתן העזתי ושל הרפתקאות שבתאי צבי שזכה לרהביליטציה שערורייתית מצד חוקרי קבלה. הליברלים לא ממש התרגשו ממהלכי יריביהם גם אם הרגישו שמעלליהם בשטחים הכבושים מסנדלים אותם פוליטית ומכתימים אותם מוסרית. רק שעם השנים, ויתור אחרי ויתור, הם הפכו לבני ערובה של הקנאים. הם לא יכלו להתנער ממשטר האפרטהייד שהם כפו עליהם וליזום מהלכים לביצור קיומה של מדינת ישראל. בשם האחדות, האחווה, הערבות ההדדית, הקנאים הלעיטו אותם ביהדות גלותית שאבד עליה הכלח. בשם קדושת השבת הם הצרו את שלוות מנוחתם, בשם הכשרות גבו מהם דמי חסות לטובת הרבנות, בשם קודשי ישראל חיללו את מורשת ישראל לדורותיה. בפיהם כל הפסוקים נעשו לפסוקי נחמה או התרסה. כל המדרשים לשברי שקלא וטריא של חוכמה מחוררת. כל הקבלה לקוסמוגוניה הזויה. כל סיפורי הבדיות לסיפורי אמת. הקנאים כה הצרו את צעדי הליברלים, מיררו את חייהם והעיבו על חלומותיהם עד שדחקו אותם לכל מיני פינות אפלות ואילצו אותם להתחרות עם טיפשותם כדי להראות להם שהם יהודים פחות טובים ונאמנים מהם. הליברלים התפתו לאפשרות: "יכול להיות שתשובה טמונה בספרים עם הכריכה השחורה או החומה." אבל מתברר שחבויות בהם יותר משנות אפלות על בחירת אלוהים ועל עליונות יהודית מאשר בשורה ליהודים המתבוללים שלא לדבר על האנושות. הגיע הזמן להפוך את הכיוון – לא לתשובה אלא לשאלה. אחרת נתקרב באמת לכור העכביש. עכשיו שהמשתמטים נמנים בעשרות אלפים, ששרת ההסברה קוראת לטובי הלוחמים נפולת של נמושות, ששר התקשורת שולח את הטייסים לעזאזל, גאולת הארץ צריכה לשוב ולהיות ביוזמת המחנה הליברלי. בלי תסביכים, בלי עכבות, בלי בלבולי מוח... בלי תנוחות מפשרות של קיסר שמחכה לשעתו. אחרת לא תהיה תקומה משברי ההפיכה המשפטית. היום, במצב שנוצר, אני מציע להיכנע, להודות שהקנאים יותר יהודים ולהשאיר להם את השנאות ואת החרמות. איננו מהווים עם אחד – אלא מחולקים לשני מחנות כאשר האחד מאיים על השני. השסע שנפרם לא ניתן לאיחוי – אישית אני לא מצליח להתאושש מהופעות האימים של לוין, מהמהלכים הדורסניים של רוטמן ומהשכרות הבריונית של גבירי עוצמה יהודית. אנחנו לא אחים – אני בורר את אחיי בקפדנות ונוהג לחמוק מחיבוקים שתוקעים סכינים בגב. אנחנו לא ערבים זה לזה – הקנאים שברו את הברית. הם פגעו בחוסן האזרחי, בביטחון הלאומי, בכלכלת ישראל... ובהרצל והאגדה שלו על ארץ חדשה-נושנה. אל תתנצחו יותר איתם. הם יותר יהודים מכם, הם יותר סתומים מכם. אם יפסיקו להחריש את עצמם בבתי המדרש, יבינו שפיצוח קושיות אינו מחדש הרבה ואינו מניב תורת חיים ושהפנינים שהם מפיקים מלימודם מעוותות את האמונה התמימה וסותמות את חוכמת הלב. אז תנו להם להשתכר בדתיותם-לאומנותם עד שיפקחו את עיניהם ויגלו מקצת משפיות הדעת הנדרשת מכולנו אם חפצי חיים אנחנו. בוני הארץ התנערו מארונות ספרים מעובשים כדי לחרוש את האדמה, לזרוע אותה, לבנות בה מדינת מעבר(ה). בית ליהודים הנרדפים על-ידי שדיהם לא פחות מאשר על-ידי צורריהם. הקנאים ששבו וצמחו על אותם ספרים השמידו כל חלקה ערכית במורשת המופלאה שהופקה מהעובש ומהאפר – דווקא עכשיו כאשר נראה היה שעלינו על דרך המלך ושישראל הפכה למעבדה רב תרבותית, רב דתית, רב רעיונית. עסקנו בחסידות ובסופיות. ביללנו שפות וסוגות. שירים ופיוטים. גם גיוונו את כלי הנגינה והפקנו שלל סדרות. אפילו חברה אזרחית תוססת צמחה לה כדי לפצות על מחדלי הממשלות לדורותיהן וניכר שמצטייר דגם של צדק חלוקתי שרתם גם שועי הייטק וגם אנשי חסד מקרב החרדים והערבים. משהו עמד לצמוח מכל התסיסה הזאת. בקרב הדור השני והשלישי שנולד בצומת הנישואים הבין-עדתיים. אולי שירה חדשה, אולי מדרש חדש. אפילו דת חדשה שיכלה לרתק את העולם, בצליל ובמחול, בתבונה ובבינה. דווקא עכשיו קם עלנו שד הקנאות, מעודד מ-50 שנות התעלמות ממזימותיו ומחטאי התנחלותו, והוא רוצה בשם חשכתו המובנית באמונותיו ובדעותיו להסיג אותנו לאחור, ליהדות מטולאת ותימהונית.

4 May 2023 DANS LE SILLAGE DE GROTHENDIECK : LE REVE DE DIEU

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Grothendieck s’intéresse au rêve qu’il ne cherche pas à interpréter, comme s’il se dérobait à toute interprétation. Ce serait une faculté – comme l’émotion, la cognition, la parole… l’intelligence – sur laquelle on ne saurait pas grand-chose tant on s’est échiné à l’interpréter plutôt qu’à l’étudier. Grothendieck dégage sa trame...

2 May 2023 JOURNAL DE LA PERPLEXITE : LA CITE DU CHRIST

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Rome à nouveau, dans l’ébruitement d’une sainte sensualité, relevée de délicieuses harmoniques napolitaines. Les visiteurs seraient saisis de cette excitation, entre grandeur et insalubrité, qui les inciterait à se signer. Les couleurs de la piété mettraient leur humilité au silence. Ce n’est pas pour autant une cité mystique, une certaine...