September 2024

7 Sep 2024 רוח נשברה: שירת הקיבוץ

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

בסופו של דבר הקיבוץ השתמר בלי הטיח הדוגמטי שהעיב עליו הצר את צעדיו, התגבר על נאום התוכחה של בן גוריון נאום השיסוי של בגין, על המצור של הקשת הדמוקרטית המזרחית, פעיליה קבלו על זכותנו על הקרקעות הבתים, דרשו את חלקם באתוס הלאומי, אישית לא התרגשתי מטענותיהם תביעותיהם, יותר משהתנצחו איתנו התנצחו עם עצמם, כה השמיצו אותנו עד שפינינו להם את הבמה הציבורית ירדנו למחתרת, מניח שלצאצאיהם יהיה משהו מריר פחות משמעותי יותר לומר בעתיד, החרדים הם סיפור אחר, לא מצפה מהם לדבר כל עוד הם לא יוצאים מאוהליהם עולים על חומות הגטאות שלהם סוללים דרך ארץ שתוביל אותם לכלכל את צעדיהם כלפי שמיים, סבא עוד סיפר איך החברים חצו את שבילי דגניה על הכינרת בלי להיתקל באיש לשמוע בת קול מלבד שיחת העשבים ריקוד הדבורים לבלוב הפרחים, מצאתי משוררת משלי עברנו ליישב את הנגב המערבי, הבאנו ילדים ואלה הביאו נכדים, התגברנו על המשברים שפקדו את החיים המשותפים החובות שהצטברו נטישת הצעירים, חזרנו לעבוד לאהוב לשיר, משירי ארץ ישראל היפה, הוי ארצי מולדתי שיר הרעות הימים האחרים, נמנעים משירי תשובה שהעיבו על החלום פילגו משפחות החזירו את משטר הכשרות, לא סליחות לא בקשות אפילו לא פיוטים, גם אם פצחנו פה בשיר אלג'ירי שם בשיר ארגנטינאי כדי לכבד את הוותיקים, גורדון חזר לשמש לנו רב, "בעל כורחך אתה חי... ובעל כורחך אתה כעור... אל אלוהים איזה כיעור! האומנם כך הוא האדם, כך אנחנו כולנו? כך נהיה, ואחרת לא יוכל להיות?... או אולי כך יפה ורק אני הוא הכעור", ההתעוררות האקולוגית עשתה עם משנתו חסד, הוציא את ראשו מהכתובים הבאושים התייחס לקוסמוס לטבע, נטה אחרי הנביא איש הרוח המשוגע, "הוא אינו יכול להשלים עם החיים הקיימים, אינו יכול להסיח דעת מהם לא בשירה או בזמרה, לא בתורה או בספרות, לא באמנות ולא בשפריר חביון של האני המלוטש והמגוהץ או המצוחצח והנאצל, או פשוט המצומצם, של עצמו, ואפילו לא בדת. חיים הוא מבקש ולא הסחת דעת מהחיים, חיים אנושיים, או אנושיים קוסמיים, חיים בצלם אלוהים, חיים לאין סוף", לא ידע ממש מה לחשוב השתדל לאהוב, אשתו בתו אפילו רחל המשוררת, התנער מכל צמצום, לא חבורה לא קבוצה, "אם בקבוצה אתם רוצים או באיזו צורה שהיא, אל תראו בצורה מין חבית, שאתם נכבשים בה, נתמכים איש ברעהו כדגים מלוחים ואין לסדרם בחבית סידור של קיימא", חיפש אלוהים בטבע עבד אותו בכל שריר גופו פעימת ליבו נשימת אפו אות כתביו, הרים את היהודי מאשפתות הגטו העניק לו מעמד קוסמי, הוריד ממנו את סחבות המסכתות הסיר ממנו את אבל הגלות, התרנו בהדרגה את הכללים השיתופיים נותרנו עם החופש, התנערנו מהתקנונים השכנו שכנות טובה, הורדנו מעל כתפינו את משא הערבות ההדדית נותרנו עם סלי הביכורים, לא ירושלים לא עין חרוד, תינוקות בריאים גדיים בתור חיות מחמד, פירקנו את בתי הילדים שלא נואשם בפשעים נגדם, שבנו לחרוש לזרוע לקצור, בנופים יפים בשקט ממכר, מילואים פה מילואים שם, גיחה לאיטליה גיחה לאירלנד נמנעים מאנטליה, משתזפים על הדשא מתהלכים יחפים על המדרכה, הקיבוצים הפכו לגנים פורחים, התחלנו לטעום את טעמו המתוק של האושר עם השלווה, קיפלנו את הדגל האדום ויתרנו על החולצה הכחולה, אפילו על הגשמה עצמית הפסקנו לדבר, את שיחות הנפש באסיפות צמצמנו לתמיהה שאיש לא פיצח עד היום, לא מוקי צור ולא יורשיו של בטלהיים, פתחנו מחדש את חדר האוכל את המכבסה, אפילו הקמנו מקהלה כדי להשתיק את הפקפוקים, באה מנוחה ליגע לרוקד לשר, אולי לא היו הדברים מעולם אולי לא יהיו לעולם, המכה הקשה ביותר באה מצד מתנחלי יהודה, רוששו את שירי הערש שלנו העדפנו להתעלם, הרפו את השריר בחלו בזיעה חנקו את השחרור הלאומי מרחו את הבלי קבלתם על החופש, לא בנו את בתיהם במו ידיהם לא עיבדו את שדותיהם לא זרעו דבר מלבד זרעי פילוג, מתעללים בחורשי שדות רועי צאן מסיקי זיתים, לא נכשלנו הכשילו אותנו, סוכני הבלבול היהודי נישלו אותנו מתרומתנו לצניעות, עם השנים הפכו למרעילי בארות מוחות לבבות, חלוצים ממזרים שהפרו כל צווי העצמאות הריבונות הממלכתיות, כה כפייתיים שאפילו אחדות כופים בשם אחווה מעושה צבועה מרחמת, הפכו לאמני הונאה, בבית אל בני ברק ערד יבנאל, המתקפה על הקיבוץ בשמחת תורה האיומה התאפשרה בגלל שהוסרה ההגנה עליו לטובת סוכותיהם, הביאו עלנו את רוצחי חמאס ואת האונס לא נוכל לשכוח, משנפלו גם החומה גם המגדל השלהבת הירוקה כבתה איכשהו, הכניסו אחדים לבנייני דירות בירושלים השסועה המפולגת שממנה הקפדנו לשמור מרחק, לא מחליפים חלונות ראווה מוריקים בעד סלעי מחלוקות תככים מדנים, המעבר לתל אביב מנע ממני את ציוצי הציפורים עם עלות השחר ברכתם בערביים חדר האוכל עם מתנדבים מכל קצוות תבל, חלק מהחברים יתגברו על סחרור המרפסת יתאקלמו יחפשו עבודה יעברו לדיור קבוע לדיור מוגן, חלקם יחזרו מתוך געגוע, הנכדים כבר מבקשים את דרכונם לגלות שלישית, יהודה תשלח גרעינים תורניים למלא את החלל שהיא פערה תכבוש עוד מאחזים במלחמת מצווה שהיא מנהלת נגד ישראל, האמנו שאפשר להיות יהודים פגניים כוכביים קוסמיים, ניסינו להסתדר עם בודהא במקום אל נקמות, לפחות הוא שותק ואילו אלוהיהם מוכה פרשנת קבלת דרשנת, האדם בצלמו מתגלה כמפלצת והמפלצתיים ביותר הם אלה המדברים בשם תורתם הזרה של קוק אבינר ממרי, החשוכים ביותר יוצאים מקבריהם ליוטיוב עם מאות אלפי צפיות, מתחרים בנבואותיהם שמים את יהבם על משיח צדקם מגייסים בנינו ובנותינו למלחמת גוג ומגוג שלהם, מגדפים לפי חליל הרקטות של גדול המקובלים השיעי בביירות, איני יודע איך להתייחס למשנתם החלודה, תיקון עולם התגלגל לעיוות עולם, העיקר להאשים אותו באנטישמיות

4 Sep 2024 MEMOIRES DE JERUSALEM : LE BUNKER DE DIEU

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Ce ghetto, avec ses murs grisâtres, ses bâtiments surélevés, ses volets dépareillés, ses institutions rabbiniques, ses silhouettes-ombres est une réserve dont Dieu serait le conservateur. Les portes des bâtisses sont entrebâillées, les boutiques débordent sur les trottoirs. Des lucarnes et des balcons brouillés avec la rue saillent de toutes parts...