December 2024

7 Dec 2024 רוח נשברה: חוכמת היהדות

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

ריבונות יהודית על שטחי הארץ המובטחת לא עושה טוב עם היהודים, לא אז לא עכשיו, לא היינו צריכים לחכות להשחתה הגדולה של יהודה כדי להיווכח שהציונות הייתה בגדר תנועת רידוד, החלוצים באו עם צ'כוב טולסטוי דוסטוייבסקי נכדיהם נקלעו עם ימימה לייטמן דיסטל, באו עם קאנט הגל ניטשה נתקעו עם הקוד האתי של צה"ל הכובל את היהודי במלחמתו המתמשכת עם עצמו, המוח היהודי כיכב באגדה שישראל טיפחה ניפצה, אם ניכרים פה ושם סימנים של פריצה במאה ה-20 הם נחלתם של יהודים בשולי היהדות מנוכרים לה, אל תבלבלו לי את המוח עם אחוז פרסי נובל בקרב היהודים, הזוכים נחלצו מיהדותם כדי לזכות בהם, ללא הרהורי טבילה בנצרות רוזנצווייג לא היה מחבר את כוכב הגאולה שהיהודים נמנעים מתקשים לקרוא, ללא עמידתו בצד מסתכל תוהה בכור האלכימאי של פראג קפקא לא היה מציע את המדרש הקבלי המרתק על מעמד האדם המתקשה להיכנס לטירה ריקה מבלה את זמנו בעיסוק בחוק היבש, ללא בעיטתו באלוהים איינשטיין לא היה מעפיל לכוכבים, ללא התנצרותו שהושהתה משיקולים של כבוד עצמי ברגסון לא היה מפיח חיים באלוהים, אפילו בובר היה חובב חסידות יותר מצדיק לוינס חובב תלמוד יותר מעוקר הרים ושניהם דלו את השראתם מהתיאולוגיה הפרוטסטנטית האורתודוקסית-סלבית, לא בובר המציא את האתה ולא לוינס את האחר, שניהם נתלו בהם כי בובר התקשה לומר אתה ולוינס לראות את פני האחר, יהודים לא תורמים דבר אלא אם נחלצים מיהדותם, מדינת ישראל לא התברכה בהוגים מקומיים, הפלפול התלמודי עיוות את דרכי החשיבה שלהם הקבלה התגלתה כביצה מיתולוגית תובענית שממנה מיתמר סולם לפיגור אמוני, הוגים עצמאים לא מצאו מה לומר כי לא היה להם מה לומר, היו צריכים לחשוב מחוץ לתורה לתלמוד לקבלה למדינה והם לא יכלו לחשוב נגד בניהם נכדיהם שהתגייסו ראשונים להגן על המולדת-לא-מולדת, הפיגור שלנו ניכר במיוחד בפוליטיקה, ראש ממשלה מאפיונר ממשלת נבלים כנסת לצים הם לא תקרית היסטורית, עסקני יהודה לא מבינים שכל העסק מונח על כרעי תרנגולת ולולא האמריקאים הכול היה מתמוטט, המזרחים לא מבינים שהתלהמות לא משמשת פוליטיקה, החרדים לא מבינים שבעת השחיטה הנוראה אלוהיהם יהיה האחרון להזדעק להצלתם, אפילו אנשי הגות לא מתמודדים עם האתגרים העומדים על סדר היום, מדברים יהודית מצפים מאנשי הרווארד ברקלי קולומביה שיבינו אותם, העלובים ביותר נתלים בשבע מצוות בני נח שנועדו לבצר את מעמדם הנבחר, נבחרנו להיות נאמנים מקפידים על קלה כעל חמורה אתם יכולים להסתפק במצוות בני נח, אם להקשיב למיכאל וולצר גדול חוקרי הפוליטיקה היהודית לדורותיה ליהודים לא הייתה מעולם ולא תהיה לעולם מוכשרות לפוליטיקה, הם לא השתלטו עליה היא השתלטה עליהם, הם לא מתכננים הם מאלתרים, נטולי כל חוש ביקורתי משופעים בחוש הוקעה, רבנים שוטים החליפו את הנביאים וגרועים מהם יועצים אסטרטגיים, בשורה התחתונה העלייה על החומות לא צלחה להם, הקימו במקומן חומות סימבוליות והמופרכת ביותר היא האנטישמיות שבה הם נתלים כדי להסביר לעצמם את גינויים בעולם, לא נורמליות ולא שלילת הגולה אלא עם לבדד ישכון יהיה מחיר הדמעות אשר יהיה, אינני מכיר ענקי רוח שצמחו באוהלי שם, החברה קדישה אינה יכולה לקבל שמסכתותיה מטולאות סיפוריה לא משכנעים כתביה לא מחייבים ושהיא יותר מפגרת מנאורה בכל התחומים כולל לימוד תורה, המרוקאים פתחו שוק פשפשים שלם של חכמים משוררים דרשנים, יהודים מתבוללים בארץ ובחו"ל בגלל שהיהדות מחניקה יותר מכל דת אחרת, מעולם לא הייתה כה חשוכה מעולם דרשניה לא דיברו כה הרבה על הפצת אורה, חנוכה הפכה חגם של נוצרי חב"ד שמצפים לשובו של משיח צדקם, היהודים פרחו בבבל כאשר אצרו את כתביהם בספרד בצילו של האסלאם ובתחרות יצירתית אתו באמריקה בתקופת המאבק על זכויות האזרח, בכל מקום אחר בכל תקופה אחרת הצטיינו בספרי שבחים שחוקרים נמוכי קומה מהדרים בהערות שוליים לחרפת האקדמיה הישראלית, היהודים שרדו בחשכתם פרחו בהתבוללותם, לא מפסיקים להתלבט בין התייוונות והתנוונות, לא מתייוונים בלי להתבולל לא מתנוונים בלי להעלות עובש, מרוב מועקה רדיפה צער שכול דלות רוחנית, לא היוונים ולא יורשיהם עוסקים ביחסים בין ירושלים ואתונה אלא היהודים, ליאו שטראוס הקדיש את חייו לניסיונות ליישב ביניהן, בצר לו חיפש סימנים של שפה כפולה אצל ההוגים שאותם חקר, יהודה הלוי הרמב"ם שפינוזה, הוא הניח כפל לשון בכתביהם חיפש את קריעתו בסתירותיהם, נבעו מחשש רדיפות חיצוניות ופנימיות מהצורך להסתיר דעות ועמדות אזוטריות מאחורי עמדות מקובלות רשמיות, אם אני כה מתקשה לומר מפורשות את מה שאני חושב מרתיע קוראים בסירובי להשתמש בסימני פיסוק הוא כנראה צדק חלקית, האמת היא שיהודה הלוי לא התלבט בין שתי אמיתות הרמב"ם היה יותר נבוך מאשר חשש לחייו שפינוזה לא שעה לאזהרות לאיומים לחרמות, שטראוס היה חצוי בין אתונה וירושלים נותר חצוי עד לנשימתו האחרונה, אתונה קידמה את האנושות בכל התחומים ירושלים הסיגה אותה לאחור בכל התחומים, לא תרמה דבר לא במדעים לא בהגות, הסתפקה בדרשה מסורבלת ובעקרונות מוסריים עילאיים, ירושלים התכחשה לאתונה רומה אלכסנדריה ולכל מרכזי היצירה והמדע עד לתקופת ברלין, הסלחנים ביותר מקצים לאתונה את התבונה הלוגיקה המדע לירושלים את האמונה המשפט הצדקה ובשורת הנצרות האסלם, לא דמוקרטיה אלא תאוקרטיה לא פילוסופיה אלא קבלה, לא חסרו ליהדות דמויות שיכלו להתחרות עם סוקרטס, קהלת היה הבולט ביותר אבל הרבנים עיוותו אותו התכחשו לו הכניסו אותו למיטת סדום הפרושית, מחברי עורכי תהילים הפעימו מפעימים את האנושות הפכו אותם לקינות ולעת אבל לאלפא ביתא, הנביאים הרעישו חצרות העדיפו לקדשם מאשר לשמוע להם, דבקותם באלוהיהם הייתה כה אדוקה חולנית עד שהדביקו בה את אומות העולם ובעודם מגיירים אותן בסימן הצלב הסהר הם התכחשו להן וגרמו לאלוהים להתכחש להם, יכול להיות שאני טועה אני בטוח טועה אבל השלמתי עם השנאה העצמית שנכפתה עלי על-ידי עוכרי אל, כל מי שמתנגד להעברת שוד תקציבי לטפילי האוהלים של החברה קדישא לקולוניות הגזלה של יהודה אנטישמי, כל מי שדוחה בשאט נפש את דרשותיהם הדביליות על מלחמת גוג ומגוג ועל ביאת המשיח אנטישמי, יהודים נתלים בעבר קדום בלי לגלות סממנים של עמים עתיקים, יפנים קמבודים סינים אפילו פרסים, מתרברבים בחוצפתם אלתורם חדשנותם, נזכרים בכפייתיות בשעבוד מצרים מקריאים את מנשר השנאה הנקמה בליל הסדר מתקשים לציין את השואה, היהדות מציבה את עצמה כדת עולמית מתנהגת ככת לכל דבר, היהודים קובלים על ששונאים אותם מלבים את השנאה כלפיהם בשנאת הגויים שלהם, מאמינים באלוהים מטילים ספק בקיומו, דבקים בחיים שמים את יהבם על עולמות אחרים, הם דבר והיפוכו מקדישים את חייהם ליישובם, שמחה מהולה בעצב אבל בנחמה אמונה בכפירה, השאלה האתונאית היא מה הוא אדם והיא פילוסופית השאלה היהודית היא מי הוא יהודי והיא פסיכיאטרית, אני חווה את ההבדל על בשרי בלי לדעת למה נוטות תשוקתי נאמנותי, הציונות הופיעה כתרפיה של היהודי מיהדותו, היא נכשלה הישראלים חוזרים ליהדות חולנית, לכל הפחות החברה קדישא בני יהודה אמסלמים, כעבור 3000 שנה הם לא גמרו להשתחרר משעבוד מצרים כעבור 2500 שנה לא שבו מבבל כעבור 2000 שנה לא התאוששו מחורבן מקדשם, כעבור 80 שנה לא ניגשו לטיפול בטראומת השואה, למחלה שלהם קוראים בחירה אלוהית גם לזכות קיומם ליאו שטראוס, מייקל וולצר

2 Dec 2024 NOTE PHILOSOPHIQUE : HUMANITE ET ROBOTURE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Le principal acquis de l’IA est d’infliger des leçons d’humilité et de réserve à l’homme. Les intellectuels sont invités à marquer une pause dans un radotage qui ne collerait plus à l’accélération technologique des compétences humaines, renforcées en permanence par l’algorithmique, ni ne se situerait dans les perspectives extraterrestres et...